לפני חמש שנים, האמנית והכוריאוגרפית לילך ליבנה, קיבלה החלטה לכסות את הגוף שלה. היא לא חוזרת בתשובה ולא מתעניינת במיוחד בהלכות צניעות, אבל דווקא הכיסוי והחיבור לנערות בסיכון – הוא זה שגרם לה להתקלף ולהיות חשופה מתמיד. "אנחנו באות מתרבות שהגוף שלנו הוא חומר למכירה, זה גרם לי ולכל החברות שלי לרצות להיעלם. הרגשתי מתוסכלת ושהקיום שלי הופך להיות עלוב וסובב סביב נראות. אם אני יפה או לא יפה, מה הצבע שלי וכמה אני שוקלת".
לצד עבודה עם נערות בסיכון ומחקר פנימי שערכה, ליבנה הבינה שהיא רוצה להשתחרר מהמיניות ומהתחושה שהיא איפשהו בין בובה לספקית יצרים, ולסייע לאחרות לפתח את הדימוי העצמי שלהן יחד עם מערכת היחסים המורכבת שמתבגרות מקיימות עם הגוף שלהן. "כשעשיתי עם הנערות את התרגילים שלי, צילמנו אחת את השנייה, למדנו להסתכל על עצמנו ועל אחרות בעין לא שיפוטית. הן היו ציניות בהתחלה אבל אחר כך הן גדלו, קיבלו ביטחון ולמדו לאהוב את עצמן יותר".
בסופו של דבר, ליבנה החליטה להפוך את המאבק הפרטי שלה בדימוי גוף – לדרך חיים אומנותית ולגבש סדנאות שעוסקות בהעצמת דימוי הגוף באמצעות עירום. נקי מפרובוקטיביות, מיניות ושיפוטיות חברתית. "רציתי שהצופות ידעו שכל אחת מאתנו היא הרבה יותר מאישה יפה, גבוהה או מלאה. רציתי שנעזור אחת לשנייה להתרחב מהגבולות האלו", הסבירה.
כחלק מהתהליך בסדנה שלה, המשתתפות נדרשות ללבוש בורקות, בהמשך להוריד אותה, לרקוד, להימרח בווזלין או בנצנצים. לדבריה, העבודה עם גוף לבוש או עירום והתנועה איתו – מאפשרת למשתתפת להרגיש שהיא נעלמת וחווה מן ניתוק תודעתי. "גם גברים וגם נשים שחווים את ההופעות האלו מתמסרים לזה, אנשים מצליחים פשוט לנטוש את המחשבות על הגוף שלהם".
ואיך הקהל מעבד את העירום הפרונטלי? לדבריה של ליבנה – די בקלות. "מפתיע, אבל המשתתפות הרבה יותר נבוכות כשהן מכוסות. אנחנו נורא רגילות להישען על הנראות שלנו וכשהיא נלקחת מאיתנו – זה הרבה יותר מלחיץ. באחת מהסדנאות שהעברתי הייתה משתתפת שנתפסה בתור אישה מאוד סקסית ומינית. הכיסוי שחרר אותה מזה והעירום שלה כבר לא הרגיש פורנוגרפי".
הפופולריות של הסדנה הביאה את ליבנה להשתתף בפסטיבל מחול בוינה ממנו שבה, לאחר שנבחרה להיות הכוריאוגרפית הישראלית השנייה שהשתתפה בו עד כה. כעת, היא תגיע לארץ עם גרסת המופע של הסדנה המדוברת: "חובת הלבבות", שתוצג בפסטיבל צוללן שיצא לדרך בסוף השבוע הקרוב.
"גם בחובת הלבבות אנחנו נעסוק בגוף, נגרום לו להשתחרר מהתפיסה שהוא אובייקט פורנוגרפי ונבין איך אפשר להיות לא מיניות ולהרגיש שאנחנו נצרכות כמו חומר. אני והנשים שמשתתפות איתי בפסטיבל מנסות לגרום לנשים אחרות להפסיק להצטמצם עבור אחרים".
בשונה מהסדנאות, הקהל הפעם ייאלץ להשאיר את הבגדים עליו, אך מיועד לנשים שמעוניינות לעבור תהליך רגשי ופילוספי. אבל לא רק. גם גברים חוו הארה לא פחות חשובה משל עצמם, לטענתה: "הרבה גברים אמרו לי שהם עברו בחילה אחרי שהבינו איך הם תופסים נשים ואיך הם מצמצמים אותן. זה מערער אותם לא פחות".
פסטיבל צוללן למחול עכשווי יתקיים עד ה-16 בספטמבר בחללים שונים ברחבי תל אביב יפו.