יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים שחל היום מעלה בנו שאלות כבדות משקל, שקשה בכלל לחשוב על תשובות עבורן כשאת לא תחת הסיטואציה: מה היה קורה אם זו הייתי אני? איך יוצאים ממעגל של אלימות? או מעניין יותר: איך נכנסים לאחד כזה? ואולי השאלה הקשה ביותר: האם בכלל אפשר לסלוח על אלימות שהופעלה כלפייך וכלפי היקרים לך? ובכן, אם תשאלו את אפרת קל, מי שנפלה קורבן לאלימות בילדותה, היא תענה לכם שהיא סלחה על הכל.
קל (39), היא זמרת מובילה בלהקת קאברים, גרושה ואם לשתי נערות בנות 14.5 ו-16. היום היא מודה שאילו היו שואלים אותה לפני 14 שנה האם היא מאמינה שתצליח כל כך ותמשיך בחייה - כנראה שהייתה צוחקת בבוז. אבל היא עשתה את זה. לאט ובטוח ובחרה להתקדם בחיים. אחד הדברים שעזרו לה לעשות זאת היה בדרך הסליחה.
"הסליחה הפכה אותי לאדם חזק"
"אני לא רוצה לדבר על האלימות שחוויתי. רק אספר שחוויתי הרבה אלימות כבר מגיל הילדות ועד אל חיי הנישואים שלי. אני מודה לאלוהים שהכניס בי את הבינה לראות ולהבין שאני חייבת לעצור את דפוס החיים שאני חייה בו. למדתי להבין שאני לא אשמה, חלילה. ולמדתי להמיר את המושג של אשמה למושג של אחריות, להבין שאני יכולה לשנות את פני הדברים. היום אני יודעת שאני יכולה לפתוח דלת לדברים טובים ולסגור אותה לדברים שמפריעים לי. עם הזמן למדתי גם לסלוח לכל מי שפגע בי. פשוט המסתי את הכעס".
איך ממיסים את הכעס? איך סולחים?
"לפני 14 שנים, בהמלצתה של החברה הכי טובה שלי עד היום, ישבתי לכתוב מכתבי שנאה. הוצאתי את כל הכעס - זה היה החלק הקל. אחרי שבוע קיבלתי ממנה משימה חדשה. לכתוב מכתב אהבה. נחרדתי מהבקשה. הייתי בטוחה שאין כזה דבר. שאין שום דבר טוב שם. לקח לי שבוע לגשת לנייר. כי לא עלה בדעתי שום דבר טוב חוץ מאיזה פרט קטן שהיה תקוע לי במוח מהילדות המוקדמת שלי. לא ידעתי איך למלא את הדף. אז החלטתי לכתוב רק אותו. וכמו קסם. תוך כדי כתיבה, צפו לי עוד ועוד זכרונות טובים שכוסו בכל כך הרבה עצב ונמחקו מהזכרון שלי. הדף התמלא בכתיבה ארוכה ודמעות".
"אחר כך הגיע שלב הסליחה - שלב שלא הסכמתי לו. מה פתאום שאסלח? לא מגיע להם! אבל אז הבנתי שהסליחה היא עבורי. כי אני זאת שהולכת עם הכעסים שלי ומשליכה אותם לכל עבר ונותנת להם להוביל אותי במסלול שממנו אני רוצה לצאת. זהו שלב שבו אתה מקטין בגיל את האנשים שפגעו בך. אתה מתחיל להסתכל עליהם כילדים. כי כשאני רואה בהם ילדים, יותר קל לסלוח. אני מבינה שכולם עברו כאב. התחלתי מדיטציות, פתחתי את הלב לסלוח. מדובר בסליחה אחרת - זו לא סליחה של אישה מוכה שסולחת ושוב חוזרת לאותו מקום. זו סליחה של פרידה ממקום חלש ומעבר למקום בוגר, חזק ועוצמתי יותר. הסליחה הפכה אותי לאדם חזק".
"כשאני שרה, העצב נעלם כליל"
אבל זה לא היה הדבר היחיד שאפשר לה להמשיך את חייה. "היה לי שבוע שבו הייתי בהתמוטטות נפשית הכי גדולה שהיתה לי מאז שאני זוכרת את עצמי. בדיוק עזבתי את העבודה הקודמת שלי, והרגשתי ממש רע. חברה טובה שלי הייתה אצלי, ומצאתי את עצמי חולקת איתה על עצמי שהיא לא ידעה עליי קודם, על העבר האלים שלי. ואז היא סיפרה לי על עמותת 'רוח נשית' שבה היא מתנדבת כמנטורית".
"רוח נשית" היא עמותה המקדמת עצמאות נשים נפגעות אלימות. אפרת הגיעה לסדנאות של העמותה, בהן עוזרים לכל אישה למצוא את הכיוון והנטייה התעסוקתית שלה. "האמת שאני כבר ידעתי במה אני רוצה לעסוק. כשהייתי מובטלת, היה לי המון זמן לחשוב. הכאב היה גדול מנשוא. איבדתי את התיאבון, הפסקתי לאכול, איבדתי רצון לחיות. ניסיתי לצאת לפגוש חברים אבל לעתים הייתי חוזרת עצובה יותר כי לא הייתי מצליחה לשמוח ביחד איתם ולעתים הייתי חוזרת שמחה יותר. ניסיתי לבדוק באילו מקומות אני שמחה יותר וגיליתי שהמקום היחיד שבו העצב נעלם כליל הוא ברגעים שבהם אני שרה. כל חיי שרתי, גם עסקתי בזה. לא כמקצוע עיקרי. בתקופה של הליכי הגירושים ואחריהם לא שרתי. כשגיליתי שהשירה מרפאת אותי כבר לא היה לי ספק במה אני רוצה לעסוק. מאוחר יותר הבנתי שזה גם מה שהציל אותי בילדות. החלטתי שאני עושה צעדים להתפרנס ממוסיקה. משם אתפרנס ומשם ארפא. לא חשבתי על חומר מקורי מאחר והוא מצריך הוצאה מאוד גדולה ולכן פניתי לשיר קאברים ולהופיע איפה שרק אפשר".
אפרת למדה בעמותה כיצד לנהל עסק ולנהל זמן. "בתום האימון האישי נכנסה המנטורית המקצועית לתמונה: דנה ברגר. כשנגמר האימון, נכנסה דנה ברגר לתמונה. היא העבירה לי ולעוד שלוש מוזיקאיות סדנא מוסיקלית שבסופה ביצענו מופע בקפה ביאליק. היא גם אירחה אותי בהופעה שלה בקפה ביאליק. דנה גם חיברה אותי עם ירמי קפלן שהופיע בבארבי לכבוד יום האישה ה 100 והתארחתי אצלו בהופעה בביצוע שיר שלו. הפתיחות שלה והטוב שלה חיממו לי את הלב".
במה את שונה היום?
"היום אני כבר לא פוחדת. אז הייתי רווקה אז בת 22, לא היה לי אומץ לצאת לבד לעולם ולפרנס את עצמי. אז התחתנתי וילדתי ילדים. אבל בדיעבד, בזכות היותי אימא הצלחתי להתפכח. העזתי לקום ולצאת לא רק בשבילי - אלא בשביל הבנות שלי. "היום אני מעזה הרבה יותר. אני מקדמת את ההרכב שלי, ואני אפילו מעזה לחשוב על חומרים מקוריים ולא רק קאברים. כשאתפנה לכך ויהיו לי האמצעים הפיננסיים אממש את החלום הזה".
אירוע התרמה לעמותת "רוח נשית" יתקיים באודיטוריום ע"ש סמולארש באוניברסיטת תל-אביב ב-29.11.2012. פרטים אתר העמותה www.ruach-nashit.org.il. כן ניתן לתרום 10 שקלים באמצעות שליחת SMS עם המילים "רוח נשית" למספר 2288 .