החלטת נשיא המדינה להמליץ לוועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר, על שחרור מוקדם של אסירת העולם דאוד דלאל היא עשיית צדק אמיתית. דאוד הורשעה בשנת 2002 ברצח בעלה המתעלל ונדונה למאסר עולם - אך מחומר שהובא בפני הנשיא התברר כי מדובר באישה שבמשך שנים ארוכות הייתה קורבן לאלימות קשה ומתמשכת מצד בן הזוג. לאחר שלמד את נסיבות הפשע ולאור העובדה כי דאוד עברה הליך טיפולי משמעותי וממושך בשירות בתי הסוהר, החליט הנשיא ריבלין להקל בעונשה.
אך צריך לזכור שדאוד אינה האישה המוכה היחידה המרצה עונש בגין הגנה על חייה. במתקני הכליאה בישראל מרצות עשרות נשים תקופות מאסר שונות, וישנן לא פחות משמונה נשים נוספות השפוטות למאסרי עולם על הריגת גבר שהתעלל בהן. מחוץ לכלא, האלימות הפיזית והמינית כלפי נשים בתא המשפתחי רק הולכת וגוברת: מתחילת השנה נרצחו בישראל כבר תשע נשים בידי בן משפחה אלים, ומאה נשים נרצחו בתא המשפחתי בחמש השנים האחרונות. הגענו למבוי סתום בו המשטרה לא מסוגלת להגן על אישה המאויימת ברצח והיא גם לא מאפשרת לאישה לה להגן על עצמה מפני תקיפה נוספת.
גורל אכזר זה, עומד בסתירה למהות רעיון ״המדינה״, המושתת על הסכם בין הפרט לריבון, לפיו האדם מוותר על זכותו הטבעית להגן על גופו - בתמורה שהמדינה (הריבון) תגן עליו בכח החוק. אבל המצב המשפטי בפועל הוא בלתי ניסבל. מחד, הריבון לא מגן על אישה וגם לה אסור להגן על עצמה. במקרה של דאוד דלאל וכרמלה בוחבוט, המשטרה ורשויות הרווחה ידעו כי הן סובלות מאלימות סדרתית מצד בן הזוג, אך כשהשכימו להרוג את תוקפן כדי למנוע ממנו עוד מקרה של אלימות כלפיהן, לא עמדה להן חזקת ההגנה העצמית.
"נרגעתי. אין מי שירביץ לי. אין מי שיתקוף אותי. זה נגמר"
לצערנו, נשים מוכות היום צריכות לדעת שהזכות להגנה עצמית מפני תקיפה חוזרת נתונה רק לגברים כדוגמת החקלאי שי דרומי. ב-2007, דרומי ירה למוות בפורץ בדואי שחדר לחוותו בנגב. דרומי לא רק זוכה מהריגה, אלא נחקק חוק על שמו, "חוק דרומי", לפיו אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה כדי לעצור מי שמתפרץ לרכושו, אלא אם המעשה היה בלתי סביר בעליל.
מדוע יצא שי דרומי זכאי? משום שבעבר הרחוק, סבל דרומי תקופה ממושכת מפריצות לחווה שלו ופגיעה ברכושו. מי שהיו חשודים בעיניו בהתפרצויות סדרתיות היו שני בדואים צעירים. לילה אחד כששמר על החווה, הבחין בהם דרומי משוטטים מחוץ לתחום החווה. הם לא נשאו נשק ולא ביצעו עדיין כל עבירה. ואולם דרומי, שדפוס התנהגותם בעבר כבר היה מוכר לו, לא חיכה שהם שוב יפרצו לחוותו או יפגעו בו, הוא החל לרדוף אותם ולירות בהם בגבם אליו בעודם נמלטים. אחד נהרג כאמור והשני נפצע.
איך יתכן שכרמלה בוחבוט, דאוד ונשים המוכרות למדינה כ״מוכות״ - מורשעות ברצח ונשלחות למאסרים ממושכים בעוד שי דרומי יצא לחופשי? כי כשמדובר באישה, המדינה מתעקשת לבחון את האירוע במנותק מכל ההיסטוריה הקודמת לאירוע. אולם כשמדובר בגבר כמו שי דרומי - הוא יוצא זכאי מאשמת הריגה, על אף שרדף ירה והרג אדם בלתי חמוש ופצע אנושות אדם נוסף. העדיפות שהמחוקק נותן להגנת רכוש של גברים על פני הגנת גופן של נשים באה לביטוי גם בנושא ההתיישנות על עבירות מין המוגבלת ל-10 שנים, לעומת התישנות במקרקעין המתפרסת על 25 שנה (כשידוע כי כ- 90% מהמקרקעין בעולם מצויה בבעלות גברים).
רק השבוע היינו עדים נבוכים לזיכוי של רוצח שערף את ראש גרושתו רק בשל אי שפיות. בית המשפט בנצרת זיכה את מאיר גולדשטיין מרצח, ובמקום זאת הוא נשלח לאשפוז במשך 25 שנים במקום מאסר. מדוע לזכותו במקום לדחות את משפטו ושישאר באשפוז סגור עד ליצוב מצבו הנפשי? במצב דברים זה אין מנוס מהמסקנה כי בישראל 2017 לגברים מותר לירות למוות במי שבעבר ניסה לפגוע ברכושם, אך לאישה שכבר הוכתה בעבר ללא הרף בידי בן זוג, ועלולה להפגע בגופה בעתיד - אסור להגן על עצמה.
מאז הרשעתה של כרמלה בוחבוט באשמת הריגת בעלה, וכניסתה לכלא לשלוש שנים, נשים מפחדות להשכים ולהדוף את הפוגע בהן. כרמלה בוחבוט שמצאה עצמה באירוע שהחל ככל אותם האירועים הקודמים שהובילו להכאתה, לא המתינה הפעם שבעלה יפגע בה, אלא נהגה כאמרת חז"ל "הקם להורגך השכימי להרגו". אלא שמשטרת ישראל ומערכת המשפט, המנוהלות בידי גברים ומושתתות בעיקר על דפוסי חשיבה פטריאכלית גברית - מפלות בין גברים לנשים בכל הקשור לזכות האדם להגן על עצמו. במקרה של בוחבוט המשטרה לא ייחסה חשיבות להיסטוריה האלימה עם בעלה, במקרה של דרומי דווקא כן.
בישראל לדאבוננו, אלפי נשים עוברות במשך שנים התעללות פיזית ונפשית מצד הבעל האלים ומפחדות לקום ולהגן על עצמן מחשש לגורל דומה לזה של כרמלה בוחבוט או דאוד דלאל - והמשטרה, לא רק שלא פועלת להגן על נשים, ההיפך הוא הנכון, המשטרה מונעת מהן אף את המינימום של זכות להגן על עצמן - ואם הן מעיזות להתגונן - המדינה מגישה נגדן כתב אישום. התופעה של אלימות כלפי נשים ממשיכה להכות ולהתרחב כמו סרטן בחברה, אלפי נשים לא יודעות כיצד להתגונן מפני התעללות מילולית נפשית ופיזית מצד בן הזוג או הגרוש - ומבלי שתקבלנה את הגנת המשטרה .
והתוצאה? עשרות גופות נשים רצוחות, נערמות ומונחות על מגש הכסף של משטרת ישראל. אלפי נשים במקלטים מתחבאות מפני גבר אלים, אלפים מסתתרות מפני רצח ועוד אלפי נשים סופגות יום יום שעה שעה מטחי אלימות מילולית, השפלות גידופים ואלימות כלכלית, סוגי אלימות שאינם פחותים מאילמות פיזית ומינית. תדע כל ילדה נערה ואישה בישראל -כך נראה צדק במדינה שבה רכוש של גברים יותר חשוב מחיים של אישה.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בייצוג נפגעות/י עבירות פליליות