זמן לא רב אחרי שהקמנו את "המכללה", עמותה שפועלת לשיקום תעסוקתי של נשים שורדות זנות, שותפתי איריס שטרן לוי ואני הבנו שכמו בכל תחום בשוק העבודה - גם אנחנו צריכות לקטלג, לכמת ולשים תוויות: כמה מהנשים שמגיעות אלינו משתקמות וכמה לא; מי מהן הייתה בסמים, מי הייתה בכלא ולמה; והכי חשוב: כמה מהן נחשבות לסיפור הצלחה. אבל האם בכלל אפשר לדבר במונחים שכאלה, "סיפורי הצלחה", כדי לתאר את ההשיגים שאנו מגיעות אליהם?
הבעיה העיקרית עם מושגים שכאלה היא שהם מתבססים על אמונה שגויה שאישה בזנות יכולה בכל רגע נתון להשיל ממנה את הצלקות, הטראומה, ההשפלות והאלימות - ולפצוח בעתיד חדש כשהיא מדלגת לעבר השקיעה. חלק מהאנשים שמאמינים באגדות האלה חושבים גם שזנות היא "כסף קל". קל? הוא אולי זמין, לפעמים אפילו מהיר. אבל מעולם לא שמעתי על אישה בזנות שקנתה עם הכסף הזה דירה או תכשיטים. רובן מוציאות אותו על סיפוקים מידיים, כמו בגדים או איפור, שיכסו את הזוועה או על ניתוחים פלסטיים כדי לעמוד בדרישות של הסרסור. לרוב הן מסיימות את התהליך שקועות בחובות, לא פעם ללא קורת גג.
צריך להבין משהו: כל אחת מהנשים שאנחנו פוגשות אלינו היא עולם, לכל אחת יש את הקול הייחודי שלה. אבל כשמסתכלים על העבר שלהן אי אפשר להתעלם מהעוולות שחוזרות על עצמן שוב ושוב: ערכים חברתיים פגומים שרואים בנשים כלי שרת, מערכת שהזניחה אותן וחברה אטמוה למצוקותיהן. אבל למרות שהצרות והכאב ניתכים עליהן בזה אחר זה, הן לא מוותרות, מגיעות לשיעורים פעם אחר פעם, בכל מזג אוויר ובכל מצב. מלחמתן מתקיימת בכל הגזרות, וברור לנו שבין שיעור לשיעור שמתקיים כל שבוע, העולם יכול להתהפך עליהן פעמיים.
בסיטואציה הזו מושג ה"ההצלחה" שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים. עבור אחת ההצלחה היא להחזיק מעמד שנה רביעית באותו מקום עבודה, כשאחרי הסתגלות לא פשוטה היא סופגת מחמאות מכל כיוון. עבור אחרת, שופעת חוכמה, ההצלחה היא למצוא מימון לשקם הפה והשיניים כדי שאפשר יהיה בכלל לדבר על מקום עבודה. לפעמים אנחנו מגיעים לסיור בדירת חירום ופוגשות בוגרת מהקורס הראשון מתנדבת לעזור לאחרות בתור מדריכה, ושגם מחזיקה בעבודה נוספת, וכשאנחנו מסובבות את המבט אנחנו רואות בוגרת של קורס אחר שהידרדרה חזרה לזנות ולסמים. אושרה של עדה, ששמחה כל כך שסיימה קורס לבניית אתרים, מתכערת לאור העובדה שהאיש שפגע ופוגע בה עדיין מעורב בחייה ובעל השפעה עליהם, שהמשפט של אביה המתעלל עוד באופק, שאמה מתנכרת לה ובכלל לא ברור איך היא תצליח להחזיק עבודה. היא הרי כבר יודעת איך אפשר להשיג כסף מהיר בחברה שלנו. האם היא תצליח לא ללכת בדרך הזאת שוב?
הטרגדיה שקשה להסביר היא שהמילה "שיקום" בהקשר הזה אינה קו לינארי שמתאר מסלול הוליוודי מ"זונת רחוב" לאשת עסקים מצליחה מספר אחד במשק. אפילו אישה שכבר יצאה מהזנות, עבדה בעבודות שאהבה ושמעה מכל מי שסביבה שהיא מוצלחת - יכולה לחזור בשנייה אחת לתהום שנחשבת מבחינתה באותו הרגע לקרקע עמוקה אך מוכרת, ויש לזה יש צורות שונות: חזרה לבן זוג מתעלל, תחינה להיכנס לכלא לטובת קורת גג או חזרה לזנות ולסמים. מספיק שמשהו יזכיר לה, יכאיב לב או שהיא תקבל כמה תשובות שליליות בראיונות עבודה - והיא תחזור להיות הילדה הקטנה שצילקו לה את הנשמה באופן בל יימחה.
לכן אצלנו בברנז'ה נהוג להיצמד לרבע הכוס המלאה כשאנחנו נתקלות בה, ואנחנו מורגלות להרים את הראש אחרי כל בשורת איוב, עוד איום בחירות שימחק ברגע עבודה מאומצת של עשרות פעילות, לרוב בהתנדבות. אישה אופטימית שמעורבת אתנו בעשייה אמרה לי שאני עובדת בביזנס של התקווה. חשבתי על זה ממש מעט ועניתי לה שאני עובדת בביזנס של אי עצימת עיניים.
עמותת "המכללה" ואברהם הוסטל מזמינות ומזמינים אתכן/ם לחגוג שנה של עשייה ולתרום עבור שיקום תעסוקתי של שורדות זנות. באירועי יופיעו סיסטם עאלי מארחת את סמירה סיירה, תאמר נפאר, Dj Israel Aharoni, DJ Liv Sublime ודוכני מכירה והכי חשוב – כל תרומה שלך תאפשר לעוד אישה להגשים חלום וללמוד מקצוע.