אני עובד בהיי-טק. זה אומר שאני עובד בשעות מטורפות, אבל לפחות יכול מדי פעם לתמרן אותן, כדי שאוכל לבלות זמן איכות עם בתי בת השנתיים וחצי בכל יום שני. גם השבוע, יצאתי יחסית מוקדם מהעבודה, אספתי אותה מהגן ולקחתי אותה לקניון באזור השרון. שיחקנו בג’ימבורי, ראינו הצגה, אכלנו וצחקנו. כיף גדול ובהחלט זמן שחשוב לי לבלות איתה, בשבילה ובשבילי.
בתוך כל האידיליה הזאת, קרה הדבר הטבעי מכל, הילדה הייתה צריכה ללכת לשירותים ואף טרחה להודיע לי: "אבא! קקי!", הכריזה בהתלהבות. "יופי מתוקה, בואי נלך להחליף חיתול," עניתי לה וחיפשתי את השירותים. כשהגענו לשירותי הגברים הקרובים, חיפשתי עמדת החתלה ולהפתעתי - לא מצאתי כזו.
בכנות, חשבתי לרגע שמדובר בעוד אחד מהמקומות המעוכבים האלה שאין בהם עמדות החתלה כלל, אך במהרה התבדיתי וגיליתי שבשירותי הנשים היא בהחלט קיימת וגם ממוקמת ממש בכניסה לחלל שירותי הנשים. עכשיו, דמיינו הורה, עם ילדה שיש לה קקי בחיתול כבר כמה דקות, סוחב שני תיקים ושתי שקיות מהסופר פארם, מגלה שעל מנת להקל על בתי אני צריך לעבור על הטאבו הזה - להיכנס לשירותי נשים, בקניון די הומה.
כמובן שזה מה שעשיתי, כי אין ברירה אחרת, ולא, אני לא אניח את בתי על השיש הקר והמטונף שליד הכיור בשרותי הגברים ואני לא אחליף לה חיתול באמצע הקניון, למרות שחוסר האונים הרגעי הזה מוביל את המחשבות לפתרונות היצירתיים הללו. פשוט הנחתי אותה בעמדה והחלפתי לה.
באותו הזמן, כשבע או שמונה נשים רצו להיכנס לשירותים, הנוכחות שלי בלבלה אותן לרגע. הן וידאו שאכן הגיעו לשירותי הנשים ואז נרתעו מהמראה שלי שם. הן הזדקקו לכמה רגעים לשים לב שאני רק מחתל את הילדה ולא איזה סוטה שבא להציץ להן. זו סיטואציה שבה אני מצד אחד אבא שעושה את העבודה שלו ושם את הבת שלי במרכז ומצד שני מתמודד עם אי נעימות משמעותית. המבטים שלהן, גם אם לרגע אחד של בלבול, גרמו לי להרגיש שפלשתי לפרטיות שלהן וחיללתי את המקום הבטוח שמוגדר להן. ובינינו, אין הרבה כאלה.
למען האמת, זו לא הפעם הראשונה שזה קרה לי ואני מודע לרבים אחרים שנתקלו באותה הבעיה. יש עוד קניונים ומקומות ציבוריים אחרים שאין בהם עמדות החתלה כלל, או שיש אבל רק בשירותי הנשים. ידוע לי על מקרים של חברים, אבות, שנתקלו באותה הסיטואציה וגם להם לא היה באותו הרגע פתרון פשוט. חלק מהם נאלצו להחליף את החיתול באמצע הקניון או בכל מיקום פומבי אחר ואז הם כבר הופכים את עצמם למפגע סביבתי.
מי שקורא את זה עכשיו וחושב לעצמו שאני קטנוני יחסית לבעיות יותר גדולות שיש לאנשים, כנראה לא היה אבא בסיטואציה כזו שמשלבת ילדה, שלא בהכרח במצב רוח לקבל הוראות, יחד עם ציוד שמכביד על הגב, עייפות ולחץ שמופעל מהעבודה גם כשאני לא פיזית נוכח בה. הוא פשוט לא יבין שמדובר במצב שלא ממש מאפשר למצוא את הפתרון היצירתי והאופטימלי כשיש מחסור של עמדות החתלה נגישות.
האמת, שאני אוסיף ואומר שזה בזיון שעדיין אין עמדת החתלה בכל שירותי גברים, או לפחות כזו שנגישה להם. הסיבה לכך היא שבחברה שלנו, גידול ילדים זה רק אמא. כשרואים אבא עם הילדה שלו, יש תחושה שמניחים שהוא המחליף הזמני כי האמא תפוסה. למה אתם צריכים עמדת החתלה? אתם תדעו מה לעשות שם בכלל?
הרי גברים פה בשביל הצחוקים עד שאמא תחזור. ואני מודה, הלוואי והיה לי יותר זמן להיות עם בתי כדי לנקות אותה כשצריך. אני לא מקרה מיוחד, אני רואה לא מעט אבות עם הילדים שלהם במסעדות, הצגות, ג'ימבורי וכדומה וכולם בסופו של דבר יתקלו בכך במוקדם או במאוחר.
הפתרון לכך הוא פשוט - רק צריך שבכל חדרי השירותים במבנים ציבוריים יהיו עמדות החתלה. ואין אפילו צורך לתכנן ולבנות מחדש את החדר הקיים. אפשר להתקין שולחן החתלה מתקפל אפילו מעל משתנה אחת, בצורה שלא תתפוס מקום כמעט כלל, רק תשאלו את איקאה איך הם עושים את השטיק הזה עם השולחנות המתקפלים על הקיר. יש גם פתרונות של שירותי ילדים כמו שיש למשל בדיזנגוף סנטר, או עמדות החתלה מחוץ לשירותים.
למרות שיש כבר יותר ויותר עמדות החתלה נגישות לגברים, עדיין אין מספיק. בכל מקום שיש עמדת החתלה נגישה לנשים צריכה להיות עמדה גם לגברים (וצריך שיהיו יותר עמדות החתלה באופן כללי). אני מצפה מכל הנהלות הקניונים, מקומות הבילוי, המבנים הציבוריים והעיריות ליישר קו עם זמנים שבהם יש אבות שלא מתביישים לקחת חלק אקטיבי בגידול הילדים שלהם ושלא נשכח שיש זוגות גברים גאים שמגדלים ילדים בשמחה. תפנימו, אין קשר בין מגדר, להורות.