View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Kat (@katieabu)

 

"תמיד מזהירים נשים ואומרים להן לשמור על המשקה שלהן כדי שלא יכניסו להן משהו לתוכו, אבל אף פעם לא מסבירים לנו איך זה מרגיש אם זה קורה", אומרת קאט אבוגזאלה, ברמנית בת 23 מוושינגטון. והיא יודעת, לצערה הרב, על מה היא מדברת - רק לאחרונה היא חוותה בעצמה מקרה שבו סיממו את המשקה שלה מבלי שידעה.

בעקבות המקרה שלה היא החליטה להזהיר נשים אחרות בטוויטר: "מישהו סימם את המשקה שלי בסוף השבוע האחרון. מעולם לא סיפרו לי על הסימנים, והלוואי שהייתי מכירה אותם לפני שזה קרה. בבוקר למחרת היה לי האנג אובר נוראי יותר ממה שאי פעם חוויתי", היא סיפרה. התסמינים הנוספים שהיא תיארה כללו "ערפול נוראי, קושי בארגון המחשבות שלי, כאב ראש חזק, רגישות קיצונית לאור, כאב גרון (מההקאות), חולשה בשרירים ובחילה".

סדרת הציוצים של אבוגזאלה זכתה למאות אלפי לייקים ושיתופים, ועוד אלפי תגובות מגולשות שחוו מקרה דומה או מכירות מישהי שזה קרה לה. חלק גדול מהן הודו לה על כך שחשפה את הסיפור למען אחרות. "תודה ששיתפת. אני מנסה ללמד את הילדות שלי על זה כבר עכשיו, לפני שהן מתבגרות", כתבה לה אמא אחת.

"במשך יומיים לא ממש הסכמתי לקבל את העובדה שזה באמת קרה. אם הייתי בטוחה הייתי הולכת לבית חולים מיד כשהתעוררתי", היא מספרת, ומבקשת להדגיש שידע חשוב לא פחות מאמצעי הזהירות. "לא מלמדים אותנו על זה מספיק. חשוב לי שיבינו שזה לא דבר נדיר שקורה רק במסיבות. מישהו יכול לשים לכן משהו במשקה אפילו אם אתן נזהרות, ואם משהו נראה לא בסדר בבוקר למחרת, אל תפקפקו בעצמכן. זה יכול להציל חיים".

  

 

בעקבות המקרה של אבוגזאלה, הזמין אתר Buzzfeed לשיחה את ד"ר ראלף ריביילו, לשעבר מנהל רפואי בתוכניות שונות לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, ואת פאמלה דונובן, מחברת הספר Drink Spiking and Predatory Drugging: A Modern History שעוסק בסימום המשקאות וסמי אונס. השניים פירטו את כל מה שחשוב לדעת במקרה של חשד שחויתן מקרה דומה:

  1. אם זה קרה לכן, זאת לא אשמתכן: אבוגזאלה מודה שהאשימה את עצמה במה שקרה לה, כי "לא נזהרה מספיק", אך ריביילו מדגיש שזה מופרך לחלוטין. "הדבר שהכי מרגיז אותי הוא שלא מתמקדים מספיק בתוקפים, ומצפים שהקורבנות יגנו על עצמם", הוא אומר, "זה לא התפקיד שלנו להגן על עצמנו מפני אחרים".
  2. התסמינים משתנים בהתאם לסוג הסם: "לעיתים קרובות התחושות הן גם סובייקטיביות", מסבירה דונובן. לדבריה, לא מעט נשים שמדווחות על חשד שסיממו את המשקה שלהן מספרות שאיבדו את ההכרה או חוו ערפול. "זה גם לא נדיר שהן מקיאות, ככל הנראה בגלל הפגיעה בשיווי המשקל, או סובלות מהאנג אובר חמור יותר מהרגיל, אף ששתו רק כמה דרינקים. לעיתים קרובות זה גם עלול לקרות כל כך מהר שהנפגעות מבינות שזה קרה רק למחרת, או רק אחרי התקיפה", היא אומרת. ריביילו מוסיף שגורמים שונים משפיעים על סוג התסמינים שעלולים להופיע: סוג הסם או האלכוהול שבו משתמשים, הגודל הפיזי של האישה שצורכת אותם, הסבילות שלה אליהם, אם היא צרכה אותם קודם ועוד.
  3. תפיסה מוטעית לגבי סוגי החומרים שמשמשים כסמי אונס: מתברר שלא תמיד מדובר ברופינול - החומר המזוהה ביותר עם סמי האונס: "לעיתים קרובות התוקפים משתמשים בתרופות מרשם נפוצות מאוד, ואפילו תרופות ללא מרשם, חלקן אפילו לא משנות את הטעם של המשקה ומתמוססות במהירות", אומרת דונובן. "גם אלכוהול יכול לשמש כסם אונס. זה מאוד נפוץ, ולעיתים קרובות צורכים אותו מרצון, כמו גם סמים אחרים", מוסיף ריביילו. בספרה טוענת דונובן שהמיתוסים הנפוצים לגבי סמי אונס פוגעים בטיפול בקורבנות, ומחזקים את הסטיגמה סביב נשים שהותקפו לאחר שהשתכרו. "כשמישהי מותקפת כשהיא 'סתם שיכורה', היא עלולה להיתקל באדישות ואפילו בהאשמת הקורבן, אף שזה המקרה הכי שכיח מבין התקיפות המיניות בעזרת סמים", היא אומרת, "אנחנו צריכים לצמצם את הסטיגמה הזאת לא רק לטובת הקורבנות, אלא גם כדי להגדיל את הנכונות שלהן לדווח ולהוסיף למידע שקיים בנושא".
  4. תדירות: למרות המאמצים של ארגונים ומומחים ברחבי העולם, עדיין לא ברור באיזו תדירות סימום משקאות מתרחש בפועל בגלל חוסר בבדיקות ובמידע זמין. "לא מספיק נשים נבדקות, והן נאלצות לחיות עם חוסר ודאות לגבי מה שקרה", אומרת דונובן, "אנחנו לומדים על דפוס הפגיעה הזה שהוא פחות שכיח אבל יציב, בעיקר מתוך סקרי דיווח עצמי".
  5. מניעת סימום המשקאות היא לא משימה פשוטה: "נשים מגינות על עצמן עד כמה שהן יכולות, אבל לצערנו שם זה נעצר", אומר ריביילו, ומדגיש שהתערבות מבחוץ היא משמעותית במיוחד: "אם אתם רואים משהו, תגידו משהו", הוא אומר, ומוסיף שחשוב לזכור שאפשר לקבל עזרה: "בין אם זה לפנות למשטרה, למרכז סיוע או לבית חולים", הוא אומר.