1. היא חופרת - וזה נהדר ועמוק ומרגש
יש איזו נטייה מרגיזה להגיד על בחורות שיודעות להביע בקול את הרגשות והדרישות שלהן שהן מרוכזות בעצמן. מדובר כמובן במנגנון השתקה: במקום להקשיב ולהעמיק בשיחה, אפשר פשוט להגיד שאת "חופרת" ולהישאר ברמה הכי שטחית של השיח. יש לך עוד כמה דברים להגיד חוץ מ"חיים שלי בלב"? המנעד הוורבלי שלך חוצה את מחוזות ה"מוש" וה"נדירררר ברמות"? מזל טוב, אכלת לנו את הראש.
אז שני לא זוללת ראשים וגם ממש לא מרוכזת בעצמה: היא הפנימה שרגישות זה לא באג – זה פיצ'ר. בכנות כובשת היא מסוגלת לספר שהיתה רחוקה מלהיות מלכת הכתה, לדבר על הקראש לדן מבלי להסתיר את הכעס והאכזבה ולגלות הומור עצמי בקמפיין הבובות, כשדמותה מבקשת מדג הזהב חופשה עם דן בתאילנד. עתידות: בקרוב תגלי שיש הרבה דגים בים.
2. היא מזנקת באנג'י לתוך החיים
כי בזמן שגברי העונה נלחמים על תפקיד זכר האלפא ("אתה לא גברי", "אני הכי גברי בארץ", "אם היית גבר" וכו') שני מוכיחה שיש לה את הביצים הכי גדולות בקאסט. וכן, אנחנו מתכוונות גם לשיחה עם עדן שלא הגיעה לפריים טיים שבה היא חשפה על היותה חובבת גברים ונשים כאחד.
3. היא שמה קצוץ על כללי החיזור (מי קבע אותם בכלל?)
מכירות את זה שאתן מתאהבות במישהו בטירוף ובתמורה עושות לו הנחה אם הוא אומר, נניח, ש"אישה של בית" אמורה להחזיק בקערת פיצוחים במקום באינטליגנציה? אז שני פחות. היא אולי דלוקה על דן, אבל זה לא מונע ממנה להביע את דעתה כשהוא מתנהג כמו תחת, והיא אוהבת את מעיין – אבל זה לא עוצר אותה מלבקר את הלשלשת שיוצאת מדי פעם לאביחי מהפה.
4. מעיין היא העבר, שני היא העתיד
קל מאוד לאהוב את מעיין. היא פשוטה, מכילה, סלחנית, מתוקה ובעלת הקסם הזה שהופך אותך למנחה בערוץ הילדים. מעיין היא מה שהקהל אוהב - אך שני היא מה שאנחנו ראויים וראויות לו; הוכחה חיה שאנחנו רוצות, שוות, יכולות. הגבר הממוצע אולי יקבל את מעיין בזרועות פתוחות יותר, אבל כדאי לו להתקדם, שהרי בקרוב כל מה שהוא יראה סביבו זה מלא שני – נשים חזקות שפועלות בעולם כאילו הוא שלהן, ועוד עם מימיקות מוגזמות. באסה, עכשיו הוא צריך ללמוד להתחלק.
5. אין לה נימוסין, אין לה מידות טובות. אין לה דרך ארץ
בעולם שבו אנשים מעוללים דברים מחרידים באיצטלה של דתיות, כותרות כמו "אין לה דרך ארץ" הן סתם ביטוי ריק מתוכן שמבקש להנמיך את הזולת. לקרוא רש"י או להשתגל רק באמצעות כפות רגליים מתחת לשולחן לא הופך אותך לאישה ראויה יותר לאהבה. תנוחי.
6. ובכלל, נשים חמודות לא עושות היסטוריה
זה נכון שלימדו אותנו שהחמידות משתלמת ושאנחנו הכי יפות כשאנחנו מחייכות, אבל המציאות אינה בדיוק סיטקום, אז רדו לנו מהוריד. הקלפטע חוזרת לאופנה, ובגדול. או אם להשתמש במונחים של גולדשטיין: עלה לנו הביץ'.
7. כי היא יותר פאסון מאסון
בתכניות ריאליטי, כמו בחיים, עמוד שדרה הוא אקססורי שזוכה לאהדה אם בסופו משתלשלים להם שני אשכים חביבים, אך באם לא – הקהל יוצא מהמופע קצת מבולבל. ואיך תזהו עמוד שדרה איתן? פשוט מאוד: חפשו את הבחורה שמאכילה בית שלם בקרביים שלה ועדיין מצליחה ללכת בגב זקוף. את הדוגמה הכי אלגנטית לזה ראינו אתמול: אחרי שאורנה – שגרמה לשני לבכות לא פעם - מתנצלת בפניה, שני מחבקת אותה ואומרת: אני כבר לא אתן לך את הלב שלי, אבל אני יודעת לפרגן.
8. כי היא לא שומרת נגיעה
לטוב או לרע – שני נוגעת בכולנו. אז חלק אוהבים אותה, חלק סולדים ממנה, חלק מעריצים אותה ולחלק בה להקיא ממנה. כן, היא דמות שאי אפשר לסכם במשפט - וזה מה שהופך אדם למעניין. אלוהים יודעת שאם המסך היה מלא בדמויות כמו שמוליק, היינו חוזרות לקרוא ספרים.
9. כי היא מודל לחיקוי
שני נותנת לכולנו תקווה: היא מוכיחה ששאדם יכול להיצמד לאמת שלו ועדיין להישאר נקי; לצבור כוח מבלי לרמוס את הסביבה ולזכות באהבה בזכות אותנטיות נטולת חנפנות או היצמדות לערכים ריקים מתוכן ולסיסמאות פופוליסטיות. הכי קל להקטין את עצמך כדי לגרום לגבר להרגיש טוב עצמו, הרבה יותר קשה להיות שלמה וגדולה ודיווה שמגיעה לה להיות דיווה.