מי אני במספרים:
גובה: 167 ס"מ
משקל לפני הירידה: 111 קילו
משקל נוכחי: 69 קילו
כמה ירדתי: 42 קילו
תקופת השינוי: כשנתיים וחצי
כתבי החליטה שהפעם היא לא מוותרת לעצמה. "אחרי תקופה שבה נכנעתי להרגלים הישנים, החלטתי שאני נחושה לקבל עוד כלים. ידעתי שלמרות כל הדיאטות והתפריטים שיש לי בראש, עליי לשלב את התזונה עם חיי היומיום והרגשות שלי. חברה שלי, עלוית נוי, בדיוק עשתה סטאז' בקואוצ'ינג לתזונה, והבנתי שיש דברים שאני אוכלת במהלך היום שאני לא באמת רוצה. גיליתי שברגע שאצור גבולות ואגדיר לעצמי דברים מראש - לא אאבד עצמי בתוך מערבולת של ייסורי מצפון שתמיד גוררים אותי לאוכל".
עם זאת, בכל פעם, שההרגלים הרעים ניסו להרים את ראשם, כתבי הבחינה שהיא מזלזלת בפעילות הגופנית, וגם לזה מצאה פתרון. "החלטתי לגוון ולעשות דברים שונים שאני אוהבת: התחלתי לעשות זומבה וספינינג ולא רק לבלות שעות על ההליכון בחדר הכושר. ככה יוצא שאני אף פעם לא משתעממת וממשיכה להתמיד בפעילות הגופנית. ובימים שבהם הלו"ז שלי צפוף, אני לא מוותרת על זומבה בבית".
מה היה הרגע הקשה בתהליך?
"אני מניחה שהחשיפה. לא כל מי שמכיר אותי יודע שעברתי ניתוח, והתלבטתי אם אני רוצה לדבר וללחשוף זאת בהתחלה, בעיקר כי לא כולם יודעים איך 'לאכול' את המידע הזה. אנשים רבים רואים בצעד של ניתוח בריחה או כבחירה בדרך הקלה יותר - אבל אני לא רואה את זה ככה בכלל. אני מאוד שלמה עם התהליך שעברתי והיום אני מבינה שאין סיבה שאפחד לשתף אותו עם אחרים או שאתבייש בו. אני גאה בעצמי ולמדתי המון בתהליך הזה".
"אני לא מאמינה בתפריטים מובנים או בספירת קלוריות כי זה מעולם לא עבד אצלי. מה שכן, אני אוכלת בכל שעתיים-שלוש ורק כשאני רעבה. אני תמיד מתכננת מראש - מכינה כריכים וקופסאות אוכל לימים ארוכים בלימודים ובעבודה. כמו כן, משתדלת תמיד לבשל בסוף השבוע כדי שיהיה לי אוכל בריא וזמין במקרר במהלך השבוע, ודואגת לגוון עם מתכונים חדשים ובריאים. מה שכן, אני מגדירה לעצמי 'פינוק' קטן שאותו אני מרשה לעצמי ביום, כמו נניח חטיף שוקולד קטן. ברגע שאני מגדירה גבולות בתחום הזה, אני לא מרגישה ייסורי מצפון ולא מאבדת את עצמי בתוך ים של פינוקים. אני לא מאמינה בהתנזרות מוחלטת, כי אז זה גורם לפיצויים גדולים על כל החסכים שנוצרו".
"המשפחה שלי מאוד מפרגנת, ותמיד הייתה. הוריי ואחי חיזקו אותי לאורך כל התהליך ותמיד סיפקו לי את כל הכלים להצלחה, ואני מאחלת לכל אחד תמיכה כזאת, כי בלעדיהם - זה לא היה קורה. גם בן הזוג שלי, שעבר בעצמו תהליך של הרזיה, מאוד תמך בי. הכרנו בתקופת המשבר שלי במהלך התהליך, והוא נתן לי המון כלים ומוטיבציה להמשיך בתהליך מניסיונו, עם הרבה אהבה וקבלה. גם החברים כמובן הרעיפו מחמאות ופרגנו, חברה של דודה שלי הציעה לעשות לי בוק, וחברה של אמא רצתה שאדגמן לה לבגדים שהיא מעצבת. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם הרעיון כי לא האמנתי שאני מספיק טובה או שירדתי מספיק במשקל בשביל להצטלם. אבל החלטתי ללכת על זה, כי זה חלק מהתהליך של הקבלה העצמית, ואפילו הייתי מרוצה מהתוצאות".
"היחס אליי השתנה. אני מרגישה שפתאום כבר לא מזלזלים בי יותר. מצד אחד זה נעים לקבל יחס כזה מהסביבה, ומצד שני זה גם קצת מכעיס שהיחס אל בן אדם שיש לו עודף משקל בחברה הוא פחות טוב, בלשון המעטה. אני מרגישה שסוף סוף אני מצליחה להיות מי שאני באמת, ושאני כבר לא צריכה להיות מאופקת. שמחת החיים פרצה החוצה ואיתה גם הביטחון עצמי, שגרם לי להבין שאני יפה מבפנים ומבחוץ - וזה המון בשבילי להודות בזה".
"ג'ינס כמובן, בתור בחורה מלאה לא הרשיתי לעצמי להסתובב עם מכנסיים שהם לא טייץ. אחריו גם באו השמלות שעד היום אני לא מבינה איך לא לבשתי אותן עד עכשיו".
"להיות מוכן לשינוי ולהיות מודע שצריך לעשות אותו. חשוב שהשינוי לא יהיה עבור מטרה חד פעמית, כמו נניח אירוע, או כדי לרצות מישהו אחר. השינוי צריך להיות רק עבור עצמך".
יש לך סיפור הצלחה משלך? נשמח לשמוע ממך במייל המערכת
>> בפעם הקודמת: "רציתי לחיות בריא. הירידה במשקל היא בונוס"
>> "התייחסו אליי כמו אל סלבריטאית"
לכל הכתבות במדור איך רזית