מי אני: ירדן הר לב, בת 26, רווקה, גרה בהוד השרון, סטודנטית לחינוך גופני במכללת וינגייט.
מי אני במספרים:
גובה: 1.55
משקל לפני הירידה: 68
משקל נוכחי: 47
כמה ירדתי: 21
תקופת השינוי:חצי שנה
במשך כמה זמן אני שומרת משקל: שנה וחצי
"על אף שבילדותי הייתי קצת מלאה יחסית לספורטאית, תמיד אהבתי ספורט. הייתי שחקנית כדורסל 12 שנים עד שהתגייסתי לצבא", מספרת לנו ירדן. בשנת הגיוס הראשונה שלה, לא עסקה כלל בספורט, מה שהביא לעלייה הראשונה במשקל. "הספורט היה חסר לי מאד מכל הבחינות וכשחזרתי להתאמן, הפעם בטריאתלון, התחלתי להוריד את מה שהעליתי והגעתי אפילו למשקל הכי נמוך בחיי.
"במשך שלוש השנים שהתאמנתי הייתי מאד רזה. אלא שאז נפצעתי בקרסול. עברתי ניתוח בכף הרגל ונכנסתי לתקופת שיקום די ארוכה, ואז המשקל החל לעלות חזרה בהדרגה. אחרי שנתיים כבר הייתי 25 קילו יותר מהמשקל לפני הפציעה".
לדברי ירדן, בשל הרגישות שיש לה לגלוטן, היא המשיכה לאכול בריא לאורך כל הדרך, אבל ממש לא מסודר. "עבדתי מסביב לשעון, בקושי ישנתי בלילות וזה בעצם מה שגרם לי להשמין". יום אחד יצר איתה קשר המאמן ליאור זך מאור. "זו הייתה שיחת טלפון אחת שהצליחה לעורר בי את החלום מחדש. בשיחתנו ליאור סיפר על קבוצתו ZONE 3 שמכינה ספורטאים לתחרויות סיבולת ארוכות. הרגשתי שאנחנו משדרים על אותו גל. כשנפגשנו, היה ברור לשנינו שהחזרה למסגרת אימונים חייבת להיות הדרגתית ושנצטרך לגלות הרבה סבלנות בתהליך".
"מצאתי את עצמי שותה מטרנה!"
בחודשים הראשונים נפח האימונים היה קטן והתפריט היה ממוקד הרזייה, אכלתי כ-1500 קלוריות לצד כושר. לדברי ירדן, לאט לאט היא החלה להשתלב באימוני רכיבה קבוצתיים שנערכו בין 3-4 שעות. הדגש התזונתי עבר לתזונת ספורט. "הייתי צריכה לאכול ולהתנסות בכמויות שונות של מזונות שחלילה לא ייגמר לי הדלק. כך למשל, במהלך פעילות של 3 ימי רכיבה ארוכים, בהם מרבית הארוחות מתבצעות על האופניים - תכנית התזונה שלי כללה בין היתר מטרנה כאספקת פחמימות. בהתחלה חשבתי שזו בדיחה וכשהבנתי שלא, רצתי לסופר לקנות קופסא. בכלל לא ידעתי איך מכינים את זה, כך שחצי קופסה הלכה לפח. בסוף קיבלתי סיוע מהאמהות שבחבורה ואכלתי מנה בכל ערב לפני השינה". כעבור חצי שנה הורידה הר לב את כל 20 ק"ג, ומאז היא שומרת על משקל יציב בליווי מקצועי של תזונאי אשר דואג להתאים את התפריט לתכנית האימונים והתחרויות.
התפריט היומי שלי: "התפריט שלי מותאם באופן ספציפי לכל יום על פי תכנית האימונים, וכולל בתוכו גם תוספי תזונה. הוא עמוס וגדוש וכולל המון פחמימות ומיועד לספורטאים שמתאמנים קשה. אני חייבת להחזיר לגוף את כל מה שהוא מוציא ולשמור על מאזן אנרגתי שווה. אם בהתחלה חשבתי שלאכול 1500 קלוריות ביום זה לא ממש צ'ופר, היום אני יכולה לומר שלאכול 3500 קלוריות זה ממש אתגר".
כיצד הגיבה המשפחה לשינוי:
"השינוי הראשוני היה דווקא לפני הפציעה. עד אותה תקופה, הייתי קצת מלאה וכשנכנסתי לעולם הטריאתלון הקילוגרמים החלו לרדת. מאד אהבתי את המראה החדש ולא האמנתי שאי פעם אעלה בחזרה. אולם המציאות אמרה אחרת. המשפחה ידעה שברגע שאחזור למסגרת אימונים, אסיר מעליי את הקילוגרמים העודפים. ונראה לי שהיא גם די ציפתה לכך. כל מי שלא הכיר אותי לפני הפציעה היה בטוח שכך אני נראית ולכן כשחזרתי למראה 'הספורטיבי' שלי זו הייתה הפתעה גדולה. הירידה במשקל גורמת לי להיראות הרבה יותר צעירה מהגיל האמיתי שלי. כך למשל, הייתה פעם אחת שמכר ראה אותי נוהגת ולא הבין איך נתנו לי רישיון, ותהה אם ייצרו מכונית במיוחד לגודל שלי כדי שאגיע לברקס".
מה השתנה בי במיוחד בעקבות הירידה במשקל?
"השינוי הכי גדול הוא שקיבלתי בחזרה את התשוקה לספורט. לפני כן לא הייתה לי מוטיבציה לחזור למסגרת אימונים מקצועית. הראשון שהצית את האש בחזרה הוא ליאור זך מאור, אך יחד עם זאת כשהתחלתי להרגיש טוב עם עצמי, הייתה לי סיבה לקום בבוקר. מבחינתי השינוי במשקל היווה קרש קפיצה לתחילתה של תקופת אימונים חדשה. כיום אני משתייכת לנבחרת הייצוגית של בקבוצת ZONE3 וזה נותן לי המון אתגר ועניין בחיים".
הטיפ שלי:
"סבלנות, סבלנות, סבלנות! זו מילת המפתח. כל מי שמעוניין לבצע שינוי בחיים חייב לעשות זאת בהדרגתיות, בעקביות ועם הרבה בגרות. בעייני זו הדרך להגיע לתוצאות".
יש לך סיפור הצלחה משלך? ספרי לנו עליו women@mako.co.il