"פשוט נגעלתי מעצמי"

מי אני: דניאל לייטנר, בת 24, רווקה, מאריאל. סטודנטית לכלכלה ומנהל באריאל.

מי אני במספרים:
גובה: 1.71 מ'.
משקל לפני הירידה: 90 ק"ג.
משקל נוכחי: 67 ק"ג.
כמה ירדתי: 23 ק"ג.
תקופת השינוי: 10 חודשים.

לדניאל לייטנר אין את מה שמכונה "נטייה להשמנה", והיא מעולם לא נאלצה להתמודד עם עודף משקל כילדה. "עד התיכון תמיד הייתי רזה. לא הייתה לי נטייה לאכול הרבה, בדומה לשאר בני המשפחה שלי. בכיתה ט' נאלצתי להיפרד מחברים שלמדתי איתם במשך שנים רבות. בבית ספר התיכון פחות התחברתי לסביבה החדשה והרגשתי פגיעה במצב החברתי שלי. הביטחון העצמי שלי התערער, והתחלתי לאכול אכילה רגשית. הרגשתי לא בנוח לגבי איך שאני נראית כי התחלתי להיות יותר ביקורתית כלפי עצמי. חיפשת הסברים מדוע קיבלתי הערות והקנטות - והאשמתי רק את עצמי.

"התחלתי לאכול יותר ויותר מאכלים משמינים בכדי להתנחם, ואם הייתי נסערת ובוכה, הייתי משתמשת באוכל בתור תרופה. פיתחתי הרגל לאכול לא רק כשאני רעבה, אלא כי חשבתי שהאכילה מהנה. בהמשך התיכון המצב החברתי שלי אמנם השתפר, אבל מגמת האכילה החמירה".

אחרי התיכון דניאל התגייסה, וכמו כל כך הרבה נערות - העלתה במשקל באופן משמעותי. "התגייסתי לתפקיד תצפיתנית. הרוב המוחלט של הבנות בתפקיד משמינות, וזה לא פלא. יש משמרות ארוכות שבמהלכן אסור לאכול, וכשהן מסתיימות היינו אוכלות כמויות גדולות – גם אם זה היה באמצע הלילה. בנוסף, הייתה מאפייה ליד הבסיס שהייתה מחלקת לחיילים את כל המאפים שנשארו לפני השבת, ואם זה לא מספיק, היינו מקבלות מאכלים מאזרחים שרצו להביע תודה – וכמובן לקחנו בשמחה  את

"כל מה שהציעו. זה היה הדפוס הקבוע לאורך כל השירות. בתור תומכת לחימה את לובשת את המדים של הגברים, שנשארים נוחים גם אחרי עלייה משמעותית במשקל, לכן לא הייתי מודעת לעלייה במשקל במהלך השירות.

"אחרי השחרור התחלתי לעבוד במוקד שירות טלפוני בו השגרה כללה הרבה אוכל. היו מתמרצים אותנו על עמידה ביעדים במאכלים מפנקים. כאשר השיקו מוצר חדש הוא מציינים את ההשקה בארוחה, וגם הייתה מסורת גם לזלול מאכלים מסורתיים בתקופת החגים. כל יום, במשך כל היום מביאים לנו אוכל. באותה תקופה עליתי במשקל בקצב גובר".

וכך, המשקל של דניאל עלה בהתמדה, תוך שהיא מתעלמת מהבעיה ומכחישה אותה נמרצות. "בכל פעם שחברות היו מזמינות אותי להצטרף לים הייתי ממציאה תירוץ למה אני לא יכולה להגיע. אחרי כמה הצעות נגמרו לי התירוצים, והכריחו אותי לבוא. זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לים מאז התיכון, לבשתי בגד ים מתחת לבגדים כבר והייתי מוכנה להצטרף אליהן, אחרי ששכנעתי את עצמי שיהיה בסדר. אבל כשהורדתי את הבגדים הסתכלתי עליהן, ואז על עצמי - קפאתי.

"תמיד חשבתי שהמצב שלי בסדר, אבל  כשהייתי רגע לפני הסרת הבגדים הידיים שלי לא יכלו לזוז. פשוט לא הייתי מסוגלת להוריד בגדים ולהראות את עצמי עם בגד ים. נגעלתי מעצמי. כולן החליפו לבגד ים וניסו לדרבן אותי, אבל אני לא הייתי מסוגלת. באותו רגע הבנתי שסיפרתי לעצמי שקרים, שאני לא באמת מרגישה בסדר עם עצמי ושאני חייבת לעשות משהו".

"נפרדתי מהסוכר והתחלתי לרוץ"

למזלה של דניאל, שיחה עם קולגה העלתה אותה על המסלול הנכון. "סיפרתי לחבר בעבודה שאני חייבת להתחיל דיאטה, והוא אמר שהצטרף לקבוצת שומרי משקל דרך מקום העבודה שלנו, וירד באופן משמעותי. בהתחלה לא התלהבתי, כי אני בן אדם מופנם שלא רוצה להיחשף לאנשים אחרים. האמנתי שאוכל לאמץ תפריט מתאים ולרזות לבד, אבל הוא לא ויתר לי, והחלטתי להירשם ולנסות – ובדיעבד, ההחלטה הזו שינתה לי את החיים.

"הפסקתי לאכול מאכלים מתוקים ומטוגנים, והחלפתי את השתייה המתוקה והמוגזת בבקבוק מים שצמוד אליי כל היום. התחלתי לאכול ירקות ופירות, שגורמים לי להרגיש בריאה וקלילה, והכי חשוב: התחלתי לעשות ספורט. אחרי שירדתי עשרה קילו התחלתי לרוץ פעמיים-שלוש בשבוע, ועם הזמן הארכתי את משך הריצות בהדרגה, והירידה המשיכה בקצב מרשים, מה שעודד אותי להתמיד".

לצד ההישגים, היו לדניאל גם נפילות. "אחרי כחודשיים שירדתי במשקל בעקביות, הייתה שקילה שבועית שבה דווקא עליתי. לקחתי את זה ממש קשה, ואפילו בכיתי, כי ידעתי שאני עושה הכול כמו שצריך ולכן התסכול היה גדול. למזלי, תמיד הייתה לי תמיכה ברגעים הקשים, וכשנזכרתי מה היה משקל השיא שלי, הצלחתי להבין שאם אתמיד בשיטה שהוכיחה את עצמה תמשיך מגמת ההרזיה. בהתחלה, אם הייתי עולה מעט במשקל לאחר חג או חופשה היה לי קשה לסלוח לעצמי, אבל במשך הזמן הבנתי שלפעמים יכולות להיות עליות קטנות, וזה נורמלי".

התפריט היומי שלי:

ארוחת בוקר: 2 פרוסות לחם מלא או דגנים עם חצי אבוקדו או גבינה לבנה 3% וירק.

ארוחת עשר: כוס דגנים עתירי סובין או פרי.

ארוחת צהריים: 100 גרם חזה עוף וירקות מבושלים ואורז.

ארוחת ביניים: חטיף אנרגיה.

ארוחת ערב: סלט ירקות עם תירס וטונה.

ההצלחה המסחררת של דניאל הדביקה את הסביבה שלה, ולצד הפרגונים שקטפה היא הצליחה לשכנע לא מעט חברים להצטרף אליה לדרך. "אנשים בעבודה התרשמו מאוד מתהליך ההרזיה שלי, וכרגע חמישה חברים בקבוצה הם 'גיוסים' שלי – כנראה שהייתי מאוד משכנעת בהסברים שסיפקתי כל פעם ששאלו אותי איך ירדתי כל כך הרבה במשקל".

טיפים למי שמעוניין לעבור שינוי:

"ליהנות מתהליך ההרזיה. ברגע שאת מסתכלת על התהליך כעונש, שכולל הרבה איסורים - קשה להתמיד. בנוסף, חשוב למצוא מסגרת של אנשים ששותפים לאותה מטרה ומספקת תמיכה ועידוד ברגעים של קושי. למי שעובר חוויה דומה לשלך, קל יותר להזדהות איתך. תמיכה שומרת אותך במסלול, ותמיד עוזרת בהתמודדות מול קשיים והתלבטויות".