היי מיקי, אני נגה כהן, פמיניסטית, ושמעתי את החלק בתכנית הרדיו שלך ושל שי חי מיום חמישי שבו דיברתם על פמיניסטיות. בגלל שאת אשה ולכן אני חשה מחויבות כלפייך, ובגלל שפמיניזם זה נושא שקרוב ללבי, היה לי חשוב לענות לך.
הקשבתי כמה פעמים לדברים שאמרת בתכנית כי ניכר שניסית להעביר מסר רציני של משהו שהטריד אותך, ורציתי להבין היטב את הטענות שלך. אני מודה שזה היה לא פשוט, כי שי חי כל הזמן קטע אותך כדי להשמיע את דעתו וכדי לבקש ממך להכין לו קפה (כן, בצחוק, אבל גם אותך זה לא הצחיק בשום שלב).
קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני מסכימה איתך, במציאות של היום הנשים אכן נדרשות ורוצות להיות קרייריסטיות, גם צריכות לטפל בילדים וגם להיות עקרות בית שמנקות ומבשלות כי הגברים לא משתתפים, או כמו שאמרת - "יש לנו רק עוד תיקים על הראש". את אמרת שבגלל הפמיניזם, נשים לא עומדות בעומס ויוצא שהילדים לא רואים לא את אמא ולא את אבא. את בהחלט צודקת וזו אחת הביקורות המוצדקות נגד הפמיניזם – שנלחמו על זה שנשים ייצאו מהבית וילכו לעבוד, אבל לא מספיק שגברים ייכנסו הביתה ויקחו חלק במטלות.
מצד שני, היום זה כן נושא שמנסות לעסוק בו יותר ולשנות אותו. ח״כ רחל עזריה ("כולנו), לדוגמה, העבירה ממש עכשיו חוק לפיו ״שעת הנקה״ שאפשרה לנשים לצאת שעה מוקדם מהעבודה, תוכל להתחלק בין שני ההורים ולהיקרא ״שעת הורות״. ח״כ תמר זנדברג (מרצ) מנסה להעביר חופשת לידה נפרדת לגברים כבר תקופה, אבל כרגע מה שהתקבל הוא שישה ימים, על חשבון ימי מחלה וימי חופשה שנתית. מי שלא מעבירים חופשת לידה שוויונית זה הממשלה (הגברית ברובה), ולא הפמיניסטיות.
נטע חוטר: הפמיניזם באח הגדול: תודה, אבל לא תודה
והניסיון להביא לשוויון בבית הוא לא רק בכנסת. יותר ויותר נשים לא מוכנות לקבל גברים שצוחקים על זה שהם לא יודעים מה לעשות בבית ודורשות שוויון במטלות הבית, ויותר גברים גם דורשים לאחרונה שיאפשרו להם להיות הורים שווים. אגב, אחת ההצעות של פמיניסטיות אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה שנשים יקבלו קצבה או מלגה על עבודות הבית. לא בטוח שזה הפתרון הנכון, אבל בהחלט יש במעשה הזה הכרה בעבודה של נשים בבית. בכל מקרה את הביקורת לא הייתי מפנה כלפי הפמיניסטיות, אלא כלפי הממשלה, מקומות העבודה והגברים שלא לוקחים חלק שווה בטיפול בבית וחושבים שאם הם מחליפים חיתול הם ״עושים טובה״ או ״עוזרים״.
הפמיניזם היום מדבר על זכותה של אשה לעשות את מה שהיא רוצה. להיות בבית ולגדל ילדים זו אחלה החלטה, כמו גם לעשות קריירה (כמו שאמרת, זה יכול להיות בשביל לפרנס את הילדים), כמו גם לעשות גם וגם. הרעיון הוא להקשיב לקולן של הנשים ומה שהן רוצות תוך פתיחת האפשרויות השונות בפניהן, וחשיפה של הלחץ המופעל עליהן לבחור בכיוונים אחרים. אבל בסוף – שכל אחת תעשה את מה שהיא רוצה.
"כולן רוצות שגבר מיוזע יפתח את הדלת"
מכאן אני רוצה להגיע למה שאמרת שכולן רוצות להרגיש נחשקות ושגבר מיוזע ומסריח שזה התפקיד שלו יפתח את הדלת. וואללה, זה מגניב לגמרי אם זה מה שאת רוצה. הפמיניזם לא יוצא נגד זה, אלא נגד התפיסה שככה חייב להיות. מי שרוצה ככה שתהיה לה זוגיות כזו. מי שלא – אז לא. זה הכל.
ולגבי מה שאמרת על כך שכל, או רוב, הפמיניסטיות הן "נשים בעלות אופי אבל לא בעלות יופי, ובגלל שהן לא מחוזרות על ידי גברים, הן מוציאות את כל התסכול והנקמה שלהן" בצורת פמיניזם. במילה אחת? ביונסה. ביותר מילים: לא הבנתי למה המראה החיצוני שלנו הוא הפרמטר ששופט אם זה בסדר או לא בסדר לעסוק בפמיניזם. עבור חלקנו, בין אם אם אנחנו יפות ומחוזרות ובין אם לא, זה פשוט לא הדרך היחידה שבה אנחנו מסתכלות על החיים שלנו. במקביל לאהבה וסקס, חשוב לנו גם לדבר על פערי שכר, נישואי קטינות ואלימות כלפי נשים.
אני לגמרי מסכימה איתך שצריך למצוא את האיזון. אבל בשביל האיזון צריך שיהיה דיון, ושהדיון הזה לא ייקטע כמו ששי חי קטע אותך איך שהעלית את המילה ״פמיניזם״ בכך שהוא שפך לך משקה על הסלולארי. זה מתיש לדבר ככה על פמיניזם, ולצערי תגובות דומות לזו מתקבלות בכל פעם שהנושא עולה. אנשים לא רוצים להתייחס לסוגיות שאנחנו מעלות ומנסים להסיט את הנושא למקום אחר. אבל מדובר בסוגיות חשובות, אז איך אפשר להאשים נשים שעושות רעש כדי שישמעו אותן? אחרת פשוט מתעלמים מאיתנו.
אגב, אחד הדיונים המעניינים יכולים להיות מה שהעלית על נשים כלוחמות בצבא. את אמרת שלא תרגישי מוגנת אם היו לוחמות בצבא בגלל ההבדלים הפיזיים. כן, יש הבדלים, אבל האם העוד כמה שרירים שיש לגברים הוא הדבר היחיד שחשוב בהגנה? אני חושבת על רב״ט ש׳ שעצרה מחבל, או על סרנה וויליאמס שרוב הגברים שאני מכירה לא היו יכולים לעמוד מולה (שלא לדבר על התצפיתניות ב״צוק איתן״ שזיהו מחבל וכל תפקידי המודיעין החשובים) ולא בטוחה שזה כל-כך חד-משמעי. בכל מקרה, זה דיון מעניין.
מיקי, תודה שהצפת את הדברים שמפריעים לך. חשוב מאוד שנקשיב לנשים ונבין מה מפריע להן ומה הן צריכות – אחרת, איך נדע מה צריך עוד לשנות? מקווה שהקשב יהיה הדדי.