כל אישה סוחבת איתה ארסנל משפטים שנחרטו לה בנפש וצילקו לה את הגוף. כי הם הקטינו את הערך שלה כאישה, לחצו על הנקודות שמראש רגישות קצת בה יותר מבחינה מגדרית. אולי הם גם חשפו את הפער בין מי שהיא מרגישה שהיא רוצה להיות - ומסתירה, לבין מי שהיא. וכמובן, בין מי שאומרים לה שהיא צריכה להיות כדי לעמוד בסטנדרטים של האישה הטובה.
את מכלול המשפטים הזה נשים סוחבות על הגב גם כשהוא כבר מתחיל לכאוב, מאפשרות להם לפגוע במשך חודשים ושנים עד שהן עם הזמן החלו לשנות את היחס שלהן כלפי עצמן וכלפי ההתנהגות שלהן. אם אתן עדיין לא מאמינות, הנה כמה דוגמאות לאופן שבו מנפצים נשים לרסיסים (כל המשפטים במאמר נאמרו באמת, כל השמות בדויים).
1. מבקרים את המראה החיצוני שלנו
בעולם שבו כבר מגיל ינקות הגדירו אותנו על פי יפות וחייכניות או לא, גדלות על ברכי כוכבות הטלוויזיה שנדחסות אל ג'ינס מאוד הדוק, אבל גם אל מודל יופי מאוד מסוים, לומדות לספוג הערות על המשקל איפשהו באזור גיל חמש ובגיל תשע כמובן - כבר מבינות שהמראה והמשקל הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהזהות והביטחון שלנו ולפעמים, גם החלק היחידי שחשוב עד שאמירה מערערת אחת על המראה שלנו עלולות להשליך לפח שנים של העצמה עצמית.
"אני מת על זה שאת שמנה כזאת", נאמר לשרון באמצע סקס – והמשפט הזה שרט אותה לכמה שנים טובות. ואני יודעת שלא מעט מכן מזדהות איתה. כי הדובר בחר את המילים הכי מכאיבות דווקא בסיטואציה הכי אינטימית ופגיעה.
"את נורא מכוערת ואני נורא מכוער, בואי נהיה זוג", נאמר לנעה בגיל 13 והמשפט הזה נחדר בה כל כך עמוק שהיא נאלצה להתמודד איתו עד גיל 25. עדי עדיין מתלבטת אם להסיר נקודת חן מגיל 14 אחרי שהקראש שלה אמר לה שהיא מכוערת ושזה נורא מפריע לו אצל בנות.
גם כשהאמירות האלו מגיעות מגברים שברור שאנחנו צריכות להראות להם את הדרך החוצה, מהסוג שאומר דברים כמו: "יש לך גוף ממש סבבה אבל לא יזיק לך להוריד 5 קילו״ או: "יש לי בעיה עם המשקל שלך. אם נהיה ביחד אני ארגיש תחושת החמצה על כל כוסית שתעבור לידי ברחוב" ואם המשקל שלך לא מטריד אותם, אז הם רק יסננו ש: "הציצים שלך נפולים".
ההשפעה של המילים האלו יכולה להיות הרסנית. כי כבר ממזמן הפנמנו שהגוף שלנו הוא עניין ציבורי והערות חיצוניות עליו הן עניין לגיטימי. גם בני משפחה, אלו שאמורים לרצות את הטוב ביותר עבורנו, מוצאים דרכים די עגומות להבהיר את זה: "אין לך זרועות יפות, עדיף שתלכי עם שרוולים", או סבתא של נטלי שהמליצה לה לנסות דיאטה.
אצל גלי, זה דווקא היה בן הזוג שנפרד ממנה בטענה שאם הוא היה רואה אותה ברחוב, הוא לא היה מסתכל עליה פעמיים. אז היא החלה להתלבש ולהיראות כמו שהוא אוהב רק כדי שיחשוב שהיא יפה. אפרת, שהייתה קצת שעירה בידיים לבשה חולצות ארוכות גם בימי קיץ לוהטים אחרי שחבר מהכיתה "החמיא" לה על השעון: "השעון שלך יפה, חבל שלא רואים אותו מרוב שיערות", אז היום הזרועות שלה הן החלק הכי רגיש ומודע אצלה בגוף.
ההערות גם מגיעות מאנשים רנדומליים. לשיר נאמר על-ידי שכן של קרובי משפחה שהגוף שלה לא פרופורציונלי. את הדס עצרו כשהייתה בדרך הביתה מהחטיבה ואכלה סנדביץ׳ ונאמר לה: "את לא חושבת שאולי כדאי לוותר על איזו ארוחה?". ומאז ועד היום, לאכול בפומבי זה אישיו מורכב עבורה.
מעבר לפגיעה הקשה בביטחון העצמי והעיסוק האובססיבי השלילי במראה החיצוני שלנו על חשבון דברים מצמיחים כמו: חברים, תחביבים ועבודה, המשפטים האלו מביאים נשים ונערות למצב שבו הן מבטלות את עצמן ומשנות את ההתנהגות שלהן לטובת אחרים.
בשונה מנערים צעירים, אצל גברים בוגרים או הורים מצופה להכיר בהשפעות ההרסניות של המילים שנפלטות מהפה שלהם. "את צריכה לעשות יותר ספורט, את בחורה יפה וחבל שאף אחד לא ירצה אותך כי את שמנה", זה לא משפטים שיעל בת ה-3 הייתה צריכה לשמוע מאבא ואמא. במקביל, מערכת החינוך חייבת להקדיש זמן לחינוך מגדרי ותמיכה בילדת ונערות כדי לבנות את הביטחון העצמי בגוף ובמראה שלהן, כי מיתוס היופי הזה פשוט הורג אותנו.
2. מאוכזבים כשאנחנו לא שחקניות פורנו
על רקע מערכת היחסים המורכבת שאנחנו מנהלות עם הגוף שלנו כמעט כל החיים, אנחנו מנסות לנהל חיי מין נורמליים. גם אם המראה החיצוני שלך הצליח לעבור את הסלקציה הגברית, איבר המין שלך לא בהכרח הולך להיכנס למסיבה.
"ש לך ריח רע מהפות וכנראה שיש לך בעיה״ אמר גבר לענבל, והיא הלכה לרופא נשים כדי לבדוק שאין לה פטרייה. ספוילר: לא הייתה לה שום בעיה, אבל בכל זאת במשך כמה שנים הייתה לה אובססיה להיות "נקייה" לפני סקס. להקפיד להתקלח לפני או למרוח קרמים.
את ליטל, בחור מזדמן שאל למה היא לא מורידה את ה"בוש" שלה ואפילו הציע דרכים לסדר אותו. מאז ליטל מוטרדת ממה שהפרטנר שלה יחשוב על שיער הערווה שלה. אבל זה לא נגמר אצלה. כשהיא סיפרה את הסיפור לכל החברות שלה - הן בתגובה הלכו לעשות לייזר.
אבל הסיפור של דנה הוא השיא. איבר המין שלה לא נראה כמו בסרטי פורנו, כי החיים הם לא סרט פורנו. אבל כשהיא התחילה קשר מיני עם בחור, רגע אחרי שהוא הוריד לה את התחתונים הוא עצר, והמשפט הראשון שיצא לו מהפה היה "מה זה?" והיא ענתה לו: "זה כוס חמודי, לא של סרט פורנו, אבל כוס". לבסוף הוא שאל אותה אם היא בטוחה שהיא נולדה אישה ומאז שהאמירה המכאיבה הזו שרטה אותה – הפצע הזה סירב להגליד.
מאז דנה כבר לא הצליחה להגיע למצבים אינטימיים עם גברים, היא פחדה להתפשט לידם. בהתעמתות מאוחרת יותר עם הבחור הוא טען שהיא פשוט רגישה ושברירית. ניוז פלאש: לכוס יש ריח של כוס ולא של גן שושנים, צומח שם שיער ויש המון צורות של שפתיים לפות. די לבייש נשים על זה.
3. פוגעים גם במי שלא סטרייטית
להטב"קים עדיין נדרשים להצדיק את עצמם למען אלו שעדיין חושבים שיש שמץ של בעייתיות בלנהל מערכות יחסים אינטימיות, רומנטיות או מיניות בין בני אותו מין, או מי שרק נולדה זכר אבל בזהות שלה יודעת שהיא אישה.
הצורך להצדיק פוגע במיוחד כשהוא מגיע מהמערכות שאמורות לספק תמיכה וקרבה. כמו רופאת הנשים של ניצן, שהיא לסבית: "לא נורא, זה יעבור לך בסוף, את רק בת 18 והיו לי מיליון כמוך שהתחרטו", או אבא של אותה נטע, טרנסג'נרית, שאמר לה שהוא (נטע) "דורכת על מי שקרוב אליה ומהלכת עליהם אימים". כשמערכת התמיכה הבסיסית שלנו קורסת – ברור שהתוצאות יהיו הרסניות.
4. אונסים, מטרידים ומה שביניהם
מסתובבת בעולם טענה שהפמיניסטיות הרסו את הרומנטיקה והסקס. אבל יש גברים שעושים עבודה הרבה יותר טובה בזה כשהנחת היסוד שלהם היא שיחסי מין לא צריכים להיעשות ברצון ובחשק של כל המעורבים, נניח. במקרה של מאיה, בחור חדר אליה במהירות ובאגרסיביות וזה היה כואב ולא נעים. כשהיא לחשה לו שינסה להיות יותר עדין הוא הפסיק ואמר לה: "מה עדין יותר? מה, את בתולה?", כשהוא עדיין היה בתוכה.
העלבון הצורב הזה התרחש לפני תשע שנים, הזיכרון שלו קם, מתלבש והולך לא משתחרר ממנה. אבל הוא לא הדון ז'ואן היחידי. לרעות מישהו טען שזה "ממש לא פייר", כמו ילד קטן שלא קיבל צעצוע חדש, רק שהיא פשוט סירבה להתפשט. לרינת היה בחור שהכאיב לה כי האקסית שלו אהבה את זה.
אבל לא חייבים לחדור לנשים כדי לצלוב אותן באמצעות המיניות שלהן. "אם לא התכוונת לבוא איתי הביתה, למה באת עם מחשוף?", נשאלה תמר על ידי בחור שהתחיל איתה במסיבה. "עם איך שאת מתנהגת במיטה, אפשר היה לחשוב שנאנסת בגיל 12", הטיח בשרון בן הזוג שלה.
לנשים אגב, אסור ליהנות ממיניות: "את עושה יותר מדי קולות בסקס, גברים לא אוהבים את זה. לא תמצאי ככה מישהו לקשר רציני", אמרה חברה למיטל. "את מדברת יותר מדי על סקס, יחשבו שאת שרמוטה", הסבירה לחופית בת כיתתה בפניה.
5. מנהלים מערכות יחסים תלותיות
פגיעה של בני זוג אחד בשני, זה לא תחום ששמור רק לגברים כלפי נשים, אבל יש אספקטים מגדריים של פגיעה בנשים דרך תלות באמצעות משפטים כמו: "אף אחד חוץ ממני לא ירצה לגעת בך אף פעם", "לא תצליחי להיות בזוגיות עם אף אחד חוץ ממני, ועוד כמה שנים שתראי אותי ברחוב עם מישהי אחרת תאכלי את עצמך ותתחרטי כל חייך" או: "בחיים אף אחד לא יאהב אותך כמוני, כי את דוחה ואני מזוכיסט".
המשפטים האלה יושבים על התפיסה שאין מספיק גברים לנשים ולכן הן חייבות להסכים לכל התנהגות שהיא מצד בן הזוג שלהן, אחרת הן יישארו לבד וזה הדבר הנורא ביותר בעולם שיכול לקרות לאשה. אז אמירות כמו: "אני טס לגרמניה לזיין ילדות אירופאיות בנות 20. אני סיימתי עם חכמות וחזקות", "את חכמה מדי" ו"את חכמה ויפה אבל את חזקה מדי, גדולה עליי. את מאיימת עליי", שיושבות על המסר שמפמפמים לנשים מגיל אפס שאם הן יהיו חזקות מדי, מצחיקות מדי, חכמות מדי או עצמאיות מדי, הן יאיימו על גברים ויישארו לבד. שלא לדבר על פמיניסטיות, רחמנא ליצלן.
6. מגדירים סטנדרטים לאימהות
אימהות אמור להיות התפקיד הטבעי של נשים, והן אמורות להצליח לעשות אותו כי הן נולדו עם התכונות שהפכו אותן לרגישות, מכילות, חמות, תומכות וכאלה שמבטלות את עצמן לחלוטין למען המשפחה והילדים. לכן, אמירות שמדברת על הנזק שנשים עושות לילדים, כמו דניאל שנאמר לה שהיא פוגעת בהתפתחות הקוגניטיבית של הבת שלה כשהיא השאירה את הבת שלה בקבוצה של הקטנים בגן, או אמירה שאם את לא מניקה את לא אמא טובה, פוגעות בעמקי נשמתך וגופך, כי נכשלת כאדם.
7. מגבילים את החוכמה והמקצועיות שלנו
כבר מגיל 6 ילדות חושבות שגברים חכמים יותר מנשים. הסיבה היא, שהן מוקפות בספרי לימוד ותכניות טלוויזיה שמראים להן שגברים הם מומחים ונשים קיימות כאימהות. ניסוי המיילים המפורסם הוכיח את מה שאנחנו כבר מודעות אליו: הדעה של גבר נחשבת יותר מדעתה של אישה וגם אם היא תביע את דעתה, זה רק כשהיא תהיה בטוחה ב-200% במה שהיא אומרת. לכן, אמירות שמערערות על החוכמה או הידע המקצועי של נשים, יושבות על הפקפוק הבסיסי של נשים בזכותן להיות בעלות דעה שתיחשב.
"אל תבני על קורס קצינים, את בוכה יותר מדי וזו לא התנהגות של קצינה", אמרו לאביגיל. לא, כי עבירות מין. "את מורחת אותי עם הקסם האישי שלך", אמר בוס מאוכזב לרוני. לא, זה אתה שלא יודע לנהל.
לחילופין, אם הן כבר במקום העבודה, למה לא לנצל אותן להיות נערות שעשועים? מספרת ליה: "בתקופה שעבדתי בחו"ל הגיע לחברה לקוח מאוד לא מרוצה שהחברה לא הצליחה לעמוד בציפיות שלו. הפתרון של הבוס שלי היה להתחייב בשמי בפני הלקוח שאני אכיר לו את העיר ויהיה לו עם מי לבלות. הרגשתי לכודה כי באותו רגע הייתי ברכב עם הבוס ועם הלקוח וחיכיתי זמן ארוך עד שהיינו לבד ויכולתי לצרוח על הבוס".
8. מורידים אותנו מהכביש
בגלל שנשים נאבקות מול התפיסה שהן יכולות לעשות דברים שהם לא מין, ניקיון, הולדת ילדים ובישול, אמירות שיושבות על מקום רגיש יכולות למנוע מהן לעשות דברים שהן אוהבות או רוצות לעשות. מורן הייתה נהגת חדשה ונתקעה ברמזור מישהו צעק לה: "מי נתן לך רישיון" מה שהוביל לזה שהיא לא נהגה במשך כמה חודשים. "את לא יודעת לרקוד", אמר לורד החבר שלה מגיל 16 וזרק אותה, והיא עדיין לא רוקדת מאז. ליוליה אמרו שהיא כמו אחד הבנים כי בנות לא מספרות בדיחות. מזל שהיא לא הקשיבה.
9. לא מעניקים טיפול רפואי הולם
בשנים האחרונות פורסמו כמה כתבות על רופאים שזלזלו בטענות של נשים על הכאבים שהן חוו. הם פטרו אותן כהיסטריות שלא מבינות על מה הן מדברות. אפילו מחקרים בנושא כבר הוכיחו שרופאים מטפלים פחות בכאב של נשים, לעומת גברים, מקדישים להן פחות זמן ולא ימהרו לרשום להן תרופות לשיכוך הכאבים.
כשאנחנו מודעות לנתונים האלו, המשפטים המצלקים הבאים מתחברים לתמונה גדולה יותר של אפליית נשים במערכת הרפואית:
הילה: הרופא התופר שאחרי הלידה של הבת שלי האמצעית שאל בטון מתלונן תוך כדי שהוא תופר ומזועזע מהעבודה הרבה שהייתה לו "מה עשית פה?" עניתי "ילדתי".
שירה: בהריון האחרון, ביקשתי מהרופא מרשם לויטמינים. הוא טען שזה לא הכרחי. אמרתי לו שלקחתי בהריון הראשון ו"אני לא רוצה להפלות בין הילדים" (נאמר בציניות קלה). הוא אמר לי "מי אמר לך שעשית טוב לילדה שלך?"
לירון: אחר לידה קשה ובעקבותיה קרע מאוד מסוכן שהצריך תפירת כירורג בחדר ניתוח, אני בחוסר אונים על המיטה, מנסה להבין מה קורה, לקבל אינפורמציה על מצבי, והרופא המיילד בתגובה "הבאתי לך את הכי טוב. יכולתי גם לא לספר לך בכלל מה קרה.״
לנה: כשהייתי בת 11 הלכתי לרופא כי משהו כאב לי, לא זוכרת מה. עם אמא כמובן. הייתי ילדה נורמלית, די רזה, ואני זוכרת שבשלב הזה בחיי שקלתי 31 קילו, נורמטיבי לחלוטין. אמא שלי תמיד דאגה שאני רזה מידי כי היא דור שני. אז בתודעה שלי אז הייתי ילדה רזה. אבל אז הגענו לרופא המשפחה והוא אמר לאמא שלי שאני שמנמונת. זהו, מאז לא הפסקתי להרגיש שמנמונת כמעט עד עצם היום הזה למרות שרב חיי הייתי בכיוון הנמוך של ה-BMI ומעולם לא עברתי את הגבול העליון. הרופא אמר את זה לאמא שלי, אבל אני הייתי שם והקשבתי וזה נכנס מאד מאד עמוק לראש הילדה שהייתי, ואולי אפילו קרב את קץ התמימות הילדותית שלי.
״מה הטעם לחיות כשאת נראית ככה?״ אמרה רופאה לתמי.
אז תעצרו שנייה לפני שאתם פותחים את הפה. עומדת מולכם ומולכן אשה שחיה בתוך מערכת לחצים סותרת ובלתי אפשרית. הכי קל זה לפרק אותה עם אמירה שיושבת על זה. הרבה יותר קשה אבל יותר נכון לתקן את היחס לנשים.