בשבוע שעבר בחרתי להגיד מה אני חושבת והצלחתי להרגיז לא מעט נשים. מזמן לא נתקלתי בכל כך הרבה זעם וכעס, ובכוונה אני לא כותבת עלבונות, כי האמת היא שלא נעלבתי. הקשבתי, השבתי, קראתי בעיון את כל הטענות שהופנו לעברי ואני רוצה לומר: כולן צודקות!
זה נהדר להיות שלמה עם עצמך ומבאס לחפש בגדים במידתך ולא למצוא לטעמך (מניסיון, שנים לבשתי את הגרדרובה של סבא טוביה כי זה מה שעלה עלי). זה נפלא להרגיש טוב עם מידות גופך ומבאס להרגיש שלאף אחד לא אכפת שאין לך מה ללבוש (שנים של טוניקות אוהל וטייץ היו האמירה האופנתית שלי).
אתן צודקות: חברה אידאלית אמורה לגלות רגישות לכל אדם באשר הוא. לצרכיו, לרצונותיו, לחלומותיו וגם לאופן בו הוא מתלבש, וזאת ללא קשר למין, מידה או צבע עור. גם אני מאמינה שזכותם של כל איש ואישה לשמוח ולהרגיש טוב, ללא כל קשר למשקל גופם או לתכתיבים חברתיים אופנתיים כאלה ואחרים.
בבקשה:את לא תאהבי את מה שיש לי להגיד!!אם הבעיה שלך היא מידות הבגדים בחנויות הבגדים לא תאהבי את מה שיש לי להגיד.כל ...
Posted by מיכל צפיר on Sunday, June 7, 2015
מעולם לא התנדבתי לייצג אף צד בדיון שהתפתח בשבוע שעבר ברשת: אני לא מייצגת את חברות הבגדים ולא את חברות המזון, אלא את עצמי בלבד, את תפיסת עולמי ואת ניסיון החיים שלי. אלה, התפיסה והניסיון, גרמו לי לקחת אחריות על הרגשות שלי ולא לפתח תלות בגורמים חיצוניים כמו חברות המזון, חברות הבגדים או העיתונות.
מעולם לא טענתי כי אושר ומימוש עצמי נובעים מרזון והיקף המותניים. אני בחרתי לחיות עם משקל גוף מאוזן, אך התהליך הרגשי והשינוי שעברתי בעקבותיו עם עצמי הם אלו שהפכו את חיי למאושרים יותר ולא העובדה שירדתי במשקל. את המשקל אתם רואים - אבל אני מבטיחה לכם שהחלק הנסתר לעין עוצמתי ומשמעותי הרבה יותר.
אני למדתי על בשרי שאין פתרון אחד למצוקה ולכאב (מי שאין לה מה ללבוש, גם אם היא שלמה ואוהבת את גופה זה עדיין כואב לה). מה שמתאים לאחד, לא בהכרח מתאים לאחר והחוכמה היא להיות יצירתיים ולמצוא את הפתרון המתאים לך בזמן הנתון. אני יודעת ומאמינה שללמוד מאחרים, לדבר, להציף, לבחון ולעשות עובד בשבילי - ולכן אני משתפת בדעותיי.
הפרשנות שלי ל"לקחת אחריות" היא כאשר המצב לא נראה לי, לא מוצא חן בעיניי, מעיק או מטריד, אני מסתכלת בראש וראשונה פנימה ולא מאשימה אף אחד ברגשות שלי. להרגיש טוב זו האחריות שלי ואני לעולם לא תולה אותה בגורם שלישי. אני אפעל על מנת לשנות עוולות - וכשאני לא יכולה לשנות אני משנה את הגישה שלי. ברוב המקרים, ברגע שאני שיניתי את הגישה - המצב השתנה גם כן.
המציאות הכתיבה לי שינוי גישה לא פעם – בזוגיות שלי, באימהות שלי, בתזונה שלי, בקריירה שלי, בעצם בכל היבט של חיי. ואני עדיין משנה מדי יום, כי אני מאמינה שגמישות ויצירתיות מאפשרות לי להתקדם, לשפר ולהתפתח.
קחו למשל פוטושופ. אפשר למחות נגדו עד מחרתיים - וזה טוב, אבל אני לא אחכה שהחוק ישתנה. אני בוחרת לעשות: אני מצטלמת ומעלה כל יום לרשת תמונות נטולות פוטושופ אין לי שום תוכנת ריטוש בנייד ואין לי כל עניין בזה.
עוד חודשיים אני בת 48. הרווחתי ביושר כל קמט וסימן גיל. אני עושה מה שאני מוצאת לנכון על מנת להראות במיטבי, לשמוח בחלקי ולהרגיש שלמה עם הבחירות שלי. לכל אישה בכל מידה יש את הזכות להראות טוב ולהרגיש מצוין עם עצמה. לא אם תמצא בן זוג, לא אם תרד במשקל, לא אם חברות הבגדים יחליטו לעצב עבורה בגדים.
אני תמיד עם הפנים קדימה. לא יכולה ולא רוצה לשנות את הסערה שהתחוללה בשבוע שעבר ברשת. כולי תקווה שתרמתי לשיח על נשיות שאינה תלויה בדבר. כאן ועכשיו. מצטערת אם פגעתי, זאת ממש לא הייתה הכוונה. כתבתי את מה שהרגשתי, בדיוק כפי שעשיתי כאן.