"אני הולכת בקניון, סתם מסתובבת ובערך בכל חנות שלישית או רביעית אומרים לי: 'וואו מיטל, הכל בסדר?', זו הנגיעה ביד. זה הטבע שלי ויש תחושה של התנצלות", מסבירה ברונר. "אומרים שזה לא נראה טוב. אין לזה שום לגיטימציה ואין זכות להגיד את זה", הוסיפה גבאי-מרציפרו.
העובדה שנשים רזות מתחזקות מבנה גוף שתואם יותר את אידיאל היופי, לא סותר את העובדה שהן סופגות הערות מעליבות, שיפוטיות וביקורתיות. אך כל ניסיון שלהן למחות נתפש כפריבילגיה בכיינית. "זה רדף אותי, שאלו אותי אם אני אוכלת, שאלו את אמא שלי", סיפרה גבאי-מרציפרו. "זו לא מחמאה, זה מקום שהוא מאוד פוגע. יש איזשהו מקום שצריך להיראות בנורמה מסוימת. יש מידה מסוימת שצריך להיות בה. כשבאים ומעירים לך על בסיס יום יומי שאת לא נראית טוב – זה מעליב. זה לא בא ממקום מפרגן".
בהמשך, התייחס הפסיכולוג הרפואי, ערן ברקוביץ', להיבט התרבותי שמעורר את התגובות הפוגעניות. "אנשים מעירים. מתעסקים בדימוי גוף ויש בזה משהו מאוד בתרבות הישראלית, החודרנות הזו".