אם נתקעת ברגע האחרון בבית בלי תחפושת, ואין שום סיכוי שאת מוכנה ללכת עכשיו להיערם עם כל הפרחות על דוכני השמונצים בשביל לקנות אוזניים של חתולה – גם לך יכולה להיות, בכל זאת, תקומה. תוכלי לעשות כמעשה סלביות ארצנו, ולהוציא מהארון הפרטי שלך מלבושים שיכולים בכיף להתקבל בכל מסיבת פורים שכונתית.
יש לנו כמה דוגמאות – חלקן לבושות דווקא בטוב טעם, לא נלכלך, אבל חלקן באמת היו צריכות להשאיר את המלבוש במזוודה של פורים. אז למה הן התחפשו ומאיפה לקחו את ההשראה לתחפושת, לו הייתה זאת באמת תחפושת? לנו כל הפתרונים.
אמילי קרפל
למה התחפשת: ספת וינטג'.
תשאלי אותנו תמיד, ונאמר לך שאנחנו חולות על ספות וינטג'. למעשה, הלוואי שהיינו יכולות להרשות לעצמנו אחת כזו בסלון, וכבר שקלנו די ברצינות לגשת לרפד ולבקש ממנו כיסוי זול דמוי ברוקרד שבו נלביש את הספה הלא מגניבה שלנו במקום לקנות אחת חדשה. אבל, וזה אבל גדול, מעולם לא שקלנו ללכת לרפד ולבקש ממנו להתעטף באחד מבדיו. המראה של אמילי קרפל, עטויה ז'קט ספתי משהו, עשה לנו חשק אחד: לקפוץ עליה ולהתכרבל בה מול הטלוויזיה.
חסר לך רק: כירבולית פליז. וינטג'.
אפרת רייטן
למה התחפשת: הבוידעם של סבתא.
סבתא שלנו – כמו גם האפודות שהיא סרגה בעצמה, שאנחנו כבר מסמנות את עצמנו כיורשות הבלעדיות שלהן בין כל הבנות דודות – אהובה עלינו מאוד. ומפיות קרושה תוצרת בית זה הכי הכי, וכשזה מהידיים של סבתא – זה גם יפה וגם מחמם את הלב. בדיוק בגלל זה אהבנו את הלוק של אפרת רייטן, שהזכירה לנו שהערב אנחנו חייבות להתקשר לסבתא.
חסר לך רק: כתם כתום דהוי על השרוול, כזה שלא יורד אף פעם; ניחוח נפטלין; קומפוט. מה לעשות, לווינטג' מקורי יש את המחיר שלו.
אסתי זקהיים
למה התחפשת: חנות פופ.
היום כבר לא קוראים לזה ככה יותר, אבל אם את קצת יותר ישנה מדנה פרידלנדר את בטח זוכרת שלחנויות פיצ'יפקעס כאלה, שמוכרות גם מתנות ושבכניסה שלהן יש סטנד עם כובעים, כפפות ותיקים קראו פעם "חנויות פופ". היום אין להן שם חד משמעי (יש את "הפנינג", "בזוקה", "נייס אנד פופ"), אבל תמיד תמצאי בהם את אותם פריטים צמריריים וורודים לרוב, ואת אותן נערות דביקות ובחורות שמסרבות להתבגר, שתרכושנה אותם. אסתי זקהיים הצליחה למצות בתלבושת שלה את המהות של החנויות האלה, מבלי לחטוא בעומס של אביזרים, ולמרות שנורא קשה לכן לראות את זה, היא דווקא שמרה על מינימליזם.
חסר לך רק: סיכה ורודה של הלו קיטי בצד של הפוני; נעלי בית בדוגמת פרה.
חן יאני
למה התחפשת: אינדיאנה ג'ונס.
זה די קל להפוך לבת דמותו של הארכיאולוג המצודד: זורקים על הראש איזה כובע ועל השכם מעיל עור מהוה, והנה לך מראה מיסטר ג'ונס. חן יאני עשתה את זה כנראה בלי כוונה, אבל אפילו עם תיק הצד השמוט היא דייקה. כדי לשדרג, יש לתלות את התיק מהכתף באלכסון לאורך הגוף, כמו שעושה המקור, ולנסות לחפור סביבך כמה שיותר.
חסר לך רק: מפה ישנה ומחוררת; כוסית עם קלצ'ניקוב מאחורה; שוט.
מילי אביטל
למה התחפשת: כוכבת הוליוודית.
אה כן, שכחנו שמילי אביטל היא בעצם באמת כוכבת הוליוודית. אולי מקור הטעות שלנו נבע מכך שהתמונה שלה מחופשת לכוכבת צולמה בקניון איילון ולא באל.איי, ולמרות שיש לשני האתרים בערך את אותן האותיות בשם, במקום שטיח אדום יש שם רצפה אפורה ודוכני מזון. אל תבינו לא נכון – מילי מהממת. אלא פשוט שבזמן ובמקום שבהם ההופעה הזאת נצפתה, יש לה הרבה יותר אפיל של שכונה מאשר של ערב האוסקר. וזה, חברות, בדיוק מה שמבדיל בין להתלבש סתם לבין להתחפש.
חסר לך רק: שטיח אדום.
עדי אשכנזי
למה התחפשת: מנקה ארובות.
איך שראינו את עדי אשכנזי, ישר התחלנו לפזם לעצמנו צ'ים-צ'ימיני-צ'ים-צ'ים-צ'ירו, וגם התפלק לנו איזה צעדון סטפס חינני. נכון שהיא לא מפוחמת, וגם הצעיף שלה צבעוני מדי בשביל לונדון הקודרת של המאה ה-19; ובכל זאת המראה שהתקבל הזכיר לנו שהייתה פעם עבודה כזאת, מנקה ארובות, וכשנזכרנו בזה מייד חשבנו שזה מוזר.
חסר לך רק: חיוך מטופש של עני טוב לב; כתם פחם על הלחי.
רונית אלקבץ
למה התחפשת: קרואלה דה-ויל.
עובדה נושנה היא שרונית אלקבץ דומה למכשפה מפחידה. אבל הפעם היא הביאה אותה בטווויסט: אמנם עם תסרוקת אסופה ובלי נוצות, אבל עם שחור נוצץ ועם תיק דלמטי ככלב. הטירוף בעיניים, זה סוד התחפושת המוצלחת שלה.
חסר לך רק: חורפן לבן ומת על הצוואר.
נופית שבח
למה התחפשת: יפנית.
מה הביא את נופית שבח לעטות מלבוש דמוי קימונו סתם כך ביום חול – לא נדע. בכל מקרה, התחפושת מוצלחת מאד, וכפי שאתן יכולות לראות היא לא דורשת הרבה השקעה. צריך למצוא שמלה עם הדפס של עלי במבוק טאו-טאו סטייל, וזהו בעצם.
חסר לך רק: מבט קצת יותר כנוע בעיניים.
שני כהן
למה התחפשת: חדרנית.
בארץ אין סטנדרט כזה של חדרניות במלונות, שלובשות תלבושת קטנה ומקסימה, אבל ראינו מלא סרטים אז אנחנו יודעות שככה בדיוק אמורה חדרנית לוהטת להראות. פפיון, חצאית קצרה ומראה מחויט – אולי היינו נפטרות מהגרביון הנועז, רק כדי לצמצם את ההטרדות המיניות מאורחי המלון למינימום ההכרחי, אבל אין ספק, שאם היא הייתה בפריז, היא הייתה אחת החדרניות השוות בריץ'.
חסר לך רק: מטאטא נוצות; מבטא.