1."דה קילינג" – כי חייבים לגלות מי רצח את רוזי לארסן
כחלק מטרפת המתח הסקנדינבי, עלתה בשנה שעברה בארה"ב "דה קילינג", המבוססת על סדרת טלוויזיה דנית. באיחור מביש הסדרה הגיעה גם אלינו (אין מה לעשות – כל מה שלא משודר בזמן הוא מביש, חברות הכבלים והלויין צריכות להתחיל להתרגל לזה), והתגלתה כאחת מסדרות המתח המעולות ועוכרות השלווה של השנים האחרונות.
במרכז הסדרה חקירת הרצח של רוזי לארסן, תלמידת תיכון שנמצאה כפותה במכונית שהוטבעה באגם. האפרוריות הגשומה של סיאטל יחד עם תסריט מתח יעיל, שהוגדר על ידי הביקורות כשילוב בין "טווין פיקס" ל"רצח מאדום לשחור" יוצר מועקה אפלה, מפחידה ועצובה שמלווה את הסדרה ונשארת גם הרבה אחריה.
אם אהבתם את זה: תראו "טווין פיקס". ברצינות, עדיין לא ראיתם "טווין פיקס"?
"דה קילינג", יום ה', yes oh, 21:15
2. "מוארת" – כי אף פעם לא מאוחר מדי להשתנות
הדעות די חלוקות לגבי "מוארת". יש כאלו שלא מצליחים להתחבר לכל העסק, אבל לדעתי היא פשוט אדירה. לורה דרן מגלמת אישה בת 40 שלאחר התמוטטות עצבים שהיא חווה בעבודה, מחליטה לעשות שינוי בחייה ונוסעת לחודש לאיזה כפר של היפים בהוואי. היא חוזרת מוארת ומדיטטיבית, רק כדי לגלות שהעולם עדיין די חשוך ומסריח.
דרן מדהימה בתפקיד הגרושה המרירה שנאלצת לעבור לגור עם אמה המנוכרת (אמא של דרן גם בחיים, מסתבר, והיא גילמה את אמה גם ב"לב פראי"), מנסה לשקם את חייה ונתקלת באינספור מכשולים. קומדיה אפלה על אנטי גיבורה שמאוד קשה לאהוב, אבל מבעד לפסימיות, לקשקוש הניו אייג'י שהיא קוראת לו "שינוי" ולכישלונות הקטנים והיומיומיים, עדיין מבצבצת, מדי פעם, טיפת תקווה.
אם אהבתם את זה: תראו "העשב של השכן", העונות הראשונות. ננסי בוטווין מגלה את האור שבגידול הביתי.
"מוארת", yes oh, ד', 21:30
3. בלאק מירור – כי טלוויזיה לא תראה לכם אותו הדבר אחריה
כבר לפני מספר חודשים כולם התעלפו על "בלאק מירור" כששודרה בצ'אנל 4 הבריטי, ובאיחור אלגנטי היא מגיעה גם אלינו. שלושת הפרקים במיני סדרה הזאת, שיצר מבקר ויוצר הקולנוע הבריטי צ'ארלי ברוקר, כל כך מעולים, מדכאים וטורדי מנוחה, שסביר להניח שאחרי שתצפו בהם, טלוויזיה כבר לא תיראה לכם אותו הדבר. קצת קיצוני, נכון, אבל כך גם הפרק הראשון.
אם לתמצת לכם את סצנת הפתיחה (בלי ספוילרים): ראש ממשלת בריטניה מוזעק באישון לילה עקב מצב חירום יוצא דופן - בת למשפחת המלוכה הבריטית נחטפה, דרישות החוטף הן שראש הממשלה יבעל חזירה. בטלוויזיה. בשידור חי. השתלשלות העניינים, עד לסופה המפתיע, תותיר אתכם עם פה פעור.
גם הפרק השני (והמוצלח מכולם) והשלישי ישמטו לכם את הלסת לרצפה, בין היתר בגלל העלילות הקיצוניות והאפלות (שהושוו לא מעט ל"אזור הדמדומים") והאסתטיקה המהפנטת. שלושת הפרקים שונים לחלוטין מלבד העיסוק בטכנולוגיה ומדיה שמאפיין את כולם, ובעיקר הייאוש האפל והלופת המלווה את ההכרה בכך שאנחנו מביטים בעצמנו. אולי דרך מראה שחורה ואפלולית שתלויה טיפה על העוקם, אבל ההשקפות הזאת היא כולה שלנו.
אם אהבתם את זה: תחגגו את "האח הגדול" עם יצירתו הקודמת של צ'ארלי ברוקר, "דד סט", או – מה קורה כשזומבים משתלטים על בריטניה והמקום היחידי שהם לא מגיעים אליו הוא זה שמנותק מהעולם, בית "האח הגדול". כן כן.
"מראה שחורה", תעלה במהלך מרץ, HOT
4. "משחקי הכס 2"– כי העולם כולו מחכה, וגם אנחנו
את משחקי הכס אתם כבר מכירים (ואם גרתם השנה במערה, אז הכירו בבהילות), זאת הסדרה היחידה ברשימה הזאת שלא נחשבת לחדשה כי מדובר בעונה שנייה שלה. אבל כמו שמגלים מהר מאוד, בכל הנוגע ל"משחקי הכס" יש הרבה יוצאי דופן – דרקונים, ממלכות יריבות, גילוי עריות, גיבורים שמתים ככה פתאום בפרק התשיעי וחורף אחד שקרב ובא.
הראשון באפריל הוא התאריך הגורלי, שלושה ימים אחרי זה גם אצלנו. ואולי זה ההישג הכי גדול של הסדרה - היא הביאה את הקולנוע לטלוויזיה לא רק בתקציב על שלא היה מבייש אפוס קולנועי וכולל אפקטים, תסריט ומשחק שאנחנו רגילים לו על המסך הרחב, אלא גם ביצירת אירוע טלוויזיוני, כזה שהעולם כולו נושא אליו את עיניו.
אם אהבתם את זה: אתם מוזמנים לתת סיכוי גם ל"קרניבל" הקטנה אך משובחת של HBO, פנטזיה אפלה שמתרחשת בקרקס נודד בימי השפל הכלכלי בארה"ב.
"משחקי הכס 2", yes oh, החל מה – 4.4
5."הומלנד" - כי היא היורשת אמיתית של "24"
אתם יכולים להגיד שזו לא חוכמה ושיש לנו קשר ישיר מדי לסדרה, אחרי הכל היא מבוססת על "חטופים" ונוגעת לנו באי אלו עצבים חשופים, אבל גם כשמנקים את כל אלו "הומלנד" היא פשוט סדרה מעולה. תשאלו את החברים בגלובוס הזהב, הם יאשרו.
את העלילה אתם מכירים – חטוף חוזר הביתה אחרי מלא שנים, סוכנת CIA נוירוטית בגילומה של קלייר דיינס חושדת שמשהו לא בסדר. משחק מהפנט, קליף האנגרים עוצרי נשימה ותסריט מהיר ומהודק, וגם אתם תוך שני פרקים תמצאו את עצמכם עם זעקות "אבו נזירררר!" תקועות בראש.
אם אהבתם את זה: תראו את "זהות בדויה", כי אם כבר סוכנת CIA לוהטת, שווה לדגום גם את ג'ניפר גארנר, היא גם מרביצה.
הומלנד, שבת, 21:35, yes oh
6. בוס - כי מיצינו את השידורים החוזרים של פרייז'ר
מעולם לא חיבבתי את קלסי גרמר. הוא עייף אותי למוות עוד ב"פרייז'ר" וגם בכל אחד מהסיטקומים הדלוחים שהתעקש להופיע בהם לאחר מכן. גם הפרסונה הטלויזיונית של הנאד הנפוח והקפוץ וגם המציאות הזוהרת פחות שבה הוא אשמאי זקן שתחביבו העיקרי הוא להכניס חשפניות להריון, תמיד עוררו בי סלידה.
ואז הגיעה "בוס". לעזאזל, כל השנים האלו קלסי גרמר התבזבז על ניסיונות להצחיק אותי, כשהרומן בינינו היה יכול להתחיל כבר ממזמן. כמו אלק בולדווין שהיה צריך את ג'ק דונגי כדי להבין שהוא קומיקאי, גרמר היה צריך להפוך לטום קיין, ראש העיר החולה של שיקגו, כדי להבין שהוא לא. הוא לא קומיקאי, אבל הוא חתיכת שחקן.
"בוס", שעלתה בארה"ב בספטמבר האחרון ואלינו הגיעה רק לפני חודש, היא סדרה אלימה, קשה ומלאה בציצים. קיין, שבפרק הראשון מגלה שהוא חולה במחלה סופנית, הוא חלק ממארג פוליטיקה עירוני סבוך, מושחת ונטול תקווה שמזכיר יותר את "הסופרנוס" מאשר את "הבית הלבן" או יותר נכון – את הפוליטיקה שלנו. איכס, אבל כזה שאי אפשר להפסיק לראות.
אם אהבתם את זה: תראו "הסמויה". כאילו, בלי קשר, תראו את "הסמויה", אחרי זה נדבר.
"בוס", yes oh, יום א', 22:10
7. "סמאש" – לאלו שלא יכולים לחכות לעונת העשור של "כוכב נולד"
לפני ש"סמאש" עלתה היא הוגדרה כ"גלי למבוגרים", מה שגרם לרבים להאמין כי הכוונה היא למעשה ל"גלי" רק פחות מחורבנת. אז לא ממש, הקשר היחידי ביניהן הוא ששתיהן מיוזיקלס. אבל בעוד "גלי" כבר איבדה את זה לגמרי, למבוגרים וילדים כאחד, "סמאש" דווקא עושה את העבודה, לפחות לחובבי הז'אנר.
דברה מסינג, אנג'ליקה יוסטון, קת'רין מקפי מ"אמריקן איידול" וג'ק דוונפורט מ"זיווגים" חוברים להעלאת מיוזיקל על חייה של מרילין מונרו. מרגיש קצת קלישאי ושחוק, נכון, גם לא ברורה ההתעלקות דווקא על מרילין המסכנה, אבל הפרקים הראשונים דווקא סוחפים, מהנים ומצליחים לשלב את הנטייה של מחזות הזמר לדרמה גדולה מהחיים יחד עם האפרוריות והארציות של מאחורי הקלעים. לא יצירת מופת אבל בהחלט כיף, וסביר להניח שתמצאו את עצמכם מזמזמים אי אלו נאמברים במקלחת.
אם אהבתם את זה: תראו את העונה הראשונה של "השיר שלנו". היה אחלה.
"סמאש", HOT3, יום ה', 22:30
8."אלקטרז" – כי חייבים לתת לג'יי ג'יי אברמס עוד סיכוי
האמת? לא תכננתי לחבב את "אלקטרז", הסדרה החדשה מבית היוצר של ג'יי ג'יי אברהמס שמאז "אבודים" מקבל יד חופשית בטלוויזיה ובקולנוע, מה שבעיקר מוביל לפלופים עגומים מזן ה"פרסון אוף אינטרסט" ו"סופר 8". את הפרק הראשון ראיתי בחשש, אבל על השני כבר לא יכולתי לוותר. אמנם לא מדובר כאן בעוד "אבודים" אבל זו בהחלט סדרת מתח סוחפת, אפקטיבית ומהנה.
מסתבר שב1963 נעלמו מאלקטרז, הכלא השמור בעולם, 302 אסירים וסוהרים, שפתאום מתחילים לצוץ בחזרה בימינו בלי שהזדקנו או שידוע לנו איפה הם היו בחמישים השנים האחרונות, ולבצע פשעים. צוות מיוחד בראשותו של סאם ניל אמור לצוד אותם, ועל הדרך לחשוף כל מיני קונספירציות מפוקפקות.
נכון, יש נטייה לסדרה להשאב לתוך נוסחה (בכל פרק מגיע אסיר מהעבר שצריך לעצור), אבל במקרה של אברהמס יכול להיות שזה דווקא טוב, זה מכניס אותו למסגרת ומונע ממנו מלהתקשקש. בינתיים, לפחות, זה לגמרי עובד.
אם אהבתם את זה: תראו את פרינג', הסדרה הבאמת טובה של אברהמס.
"אלקטרז", החל מה – 8.3 בhot zone, חמישי,22:45
9."מרוששות" ו"הבחורה החדשה" – כי צריך קצת גירל פאוור על המסך
עוד שאריות מעונת הסתיו שרק עכשיו מגיעות אלינו. בפעם הראשונה שראיתי את "טו ברוק גירלס", חשבתי שאולי עדיף לקרוא לזה "שתי בחורות ללא תזמון קומי". הסדרה כתובה לא רע, המשחק בעייתי. תוסיפו לזה צחוק מלאכותי ברקע, כאילו היינו בתחילת הניינטיז, וכל העסק הרגיש קצת עולב.
אבל האמת ש"מרוששות" תפסה גרוב וקצב לא רעים בכלל, והפכה לאחת הקומדיות הכי כיפיות על המסך. הסדרה עוקבת אחרי שתי מלצריות ושותפות לדירה עניות בברוקלין, שמנסות לחסוך כסף לחנות קאפקייס. הבנות נמנעות ככל שהן יכולות מלהיות "חמודות", שזה בדיוק ההיפך מ"הבחורה החדשה" עם זואי דשנל.
העניין עם דשנל זה שאו שאוהבים אותה, או שמעוניינים לחבוט בה למוות בעזרת מעדר גינה. עקרונית אני בעדה, ובגלל זה די נהנית מהמוזרות המכוונת והמתיקות של "הנערה החדשה", שבה היא גרה עם שלושה בחורים חמודים ואומרת דברים כמו "הו אני כה מוזרה ואוהבת ללבוש וינטג', אופס, נפלתי".
אם אהבתם אותן: תראו את התכנית של שרה סילברמן. בכל זאת, הגברת הראשונה.
"מרוששות", החל מה -10.3, hot comedy central, 19:00
"הבחורה החדשה", שבת, 18:15, yes comedy
10. אמריקן הורור סטורי" – כי זה הדבר הכי מפחיד בטלוויזיה
אני מוכרחה להודות שהפסקתי לצפות ב"אמריקן הורור סטורי" שתגיע אלינו בקרוב (וכן, באיחור היסטרי), לאחר מספר פרקים. לא בגלל שלא נהניתי, בגלל שהיא פשוט מפחידה מדי. הסדרה, מבית היוצר של ראיין מרפי (כן, זה הפיצוי על "גלי"), לוקחת את סיפורי הבתים הרדופים צעד אחד קדימה. בעבור חלקנו מדובר בצעד אחד יותר מדי אבל עבור אלו מכם שמתחזקים לב חזק יותר משלי, ההתמכרות מובטחת.
מרתפים נטושים, חזיונות של ילדים תאומים מרוטשים, ילדה עם תסמונת דאון שאומרת דברים קריפיים, עוברים בצנצנות פורמלין, ליצנים עם ניבים מחודדים, ג'סיקה לאנג. כל קלישאות האימה צצות בזו אחר זו וצועקות "בו!" מעבר לוילון המקלחת. אין רגע אחד של מנוחה ב"אמריקן הורור סטורי", משהו מפחיד בדרך, או בדיוק קרה, או יקרה.
אם אהבתם את זה: תראו את "אזור הדמדומים", בכל זאת, קלאסיקה.
"אמריקן הורור סטורי", בקרוב בyes