שובל של ריח שום המיטגן בחמאה מתפזר ביישוב היוקרתי משמר השבעה, מוביל היישר לבית משפחת אדם. במטבח, ארבעה גברים מתכוננים לארוחת בוקר בצהריים: עומר אדם, אחיו הקטן גל, המנהל האמנותי אסף אטדגי ואדם נוסף המסדר על השולחן צלחות ועליהן סלט טונה וטוסטים המשוחים בחמאת שום בייתית. בשלב זה מתחיל קרב בין הגברים, מי יחלוק את המנה שלו עם המראיינת. פתאום כולם שבעים. ביקשתי רק מים, ועומר מיד קם לרקוח את מיץ הפטל הטעים ששתיתי בחיי. גם את הקפה השחור הוא הכין. כולם מתחילים לאכול ומיד אטדגי ואדם מתחילים לסגור ביניהם הופעות קרובות, וגם סכומים נזרקים לאוויר. אטדגי מביא הצעה בסכום מרשים מאוד, אדם צריך להחליט אם לקחת: "אחרי החלוקה לכל הצוות, מס הכנסה והנגנים, לא נשאר מזה הרבה", הוא אומר. בינתיים המבשל, שזהותו לא ברורה, קם לשטוף את כלים. "הוא חבר", אומר אדם, "בן דוד", מסביר גל הצעיר.
כשהריאיון מתחיל באופן רשמי, אדם כבר הרבה יותר מחושב במילותיו. כשהוא מתחיל לדבר, ברור שאם ציפיתי לפגוש זמר מנומס שמציית למנהלים ורק מהנהן בדרך לבמה הבאה, הרי שהסיפור כאן שונה. בגיל 21, עם ניסיון של יותר מחמש שנים בביזנס, אדם הוא קודם כל איש עסקים, שיודע לתרגם את הכישרון שלו למפעל כלכלי משגשג, עליו הוא מפקח בקפדנות. "אנחנו חברה בע"מ, אדם ORG", הוא מסביר, "ברור שאני מעורב בהכל, אסף הוא המנהל המוסיקלי של כל הקטע האמנותי ויש גם את דורון יצחקי המנהל העסקי, אבל הכל עובר דרכי ובתיאום מלא. בשנתיים הראשונות הייתי יותר מנותק, כי הכל קורה כל כך מהר שאתה לא מבין איפה אתה, אתה בסחרור ואתה גם ילד - אבל עכשיו זה שונה. פתאום כשאתה גדל קצת ומכיר עוד אנשים ושומע סיפורים, אתה רואה את זה לא רק בתור כיף אלא גם בתור עסק. אתה לא יכול להיות שאנן, אתה צריך להיות מעורב. נכנסתי לזה בכל הכוח כי בסופו של דבר זה עסק שלי. כשבעל הבית לא נמצא - העסק לא יעבוד כמו שהוא צריך לעבוד".
כמה אנשים מתפרנסים מהעסק הזה, אדם ORG?
"יש לנו בערך 20 עובדים שכוללים גם נגנים, ובערך שישה אנשים שעובדים במשרה מלאה. אסף ודורון, מזכירה, נהג ומאבטח. אנשים חושבים שאנחנו מגלגלים הרבה כסף, אבל הם לא יודעים מה נשאר מזה בסופו של דבר, זו חברה בע"מ, יש הוצאות, יש מיסים".
אתה עשיר?
"לא".
כמה אתה מכניס בחודש?
"אני לא אוהב לדבר על זה. אנשים משערים שהסכומים הרבה יותר גדולים ממה שהם באמת".
תשמע, זה דיבור של מבוגרים. אתה כבר לא ילד.
"גדלתי, הגיע הזמן. אני בן 21 אבל מרגיש קצת יותר בגלל כל מה שעברתי. עברתי חוויות שלא כל אחד בגילי זוכה להן. אני חושב שלמדתי לקרוא אנשים יותר טוב, נהייתי יותר שקול ויותר זהיר מאשר בן אדם רגיל. אני לא יכול אף פעם לדעת מי רוצה מה ומאיזו סיבה. אני שם יותר מגננות ויותר מסכות".
אתה מאלו שמראש מצפים לתרחיש הגרוע ביותר?
"כן. אני חושב שבכל דבר צריך לתכנן לקראת המקרה הגרוע ביותר, וכל מה שקורה חוץ מזה זה בונוס. בעסקים, בחברים בכל דבר. יש לי חברים הרבה יותר גדולים ממני ומהדברים שהם עברו אתה לומד מה לא לעשות ואיך לא להגיע למקומות שבהם אנשים נשרפים".
אתה חושב שאתה מפסיד משהו בדרך? להיות ילד, צעיר בלי דאגות?
"אם יש מה להפסיד, כבר הפסדתי. לפני שנתיים-שלוש היה לי משבר עם עצמי שפתאום היה לי איזה דאון בחיים, לא הבנתי מה קורה לי. אני חושב שזה היה הסוף של תהליך ההתבגרות שלי, הרגע שהתחילו החיים. עד אז הייתי בסחרור כזה שאתה לא מבין מה קורה ומתי אתה נרדם ואיפה אתה קם, ויוצא ומבלה כזה בלי לדפוק חשבון - ופתאום ביום אחד זה השתנה. בהתחלה נלחצתי קצת, כי לא הבנתי מאיפה זה בא לי פתאום, דברים שלא הייתי חושב עליהם פעמיים פתאום אני חושב עליהם ארבע פעמים. אבל אז הבנתי שזה תהליך טוב".
לא בא לך לתכנן עכשיו את הטיול שלך לדרום אמריקה במקום להיות כל כך מודאג?
"הייתה לי מחשבה כזאת, לאן אני אסע ומה אני אעשה, והבנתי שאת הטיולים האלה אפשר לעשות כל החיים. החברים שבגילי יחזרו מטיול ויחפשו את עצמם, ואני כבר מצאתי את עצמי מזמן".
"היו רואים אותי בתור הזמר המזרחי שאין לו השכלה"
עומר נולד בארצות הברית, כשאביו שירת ב"ספיישל פורסס". משם, עוד כעולל, עבר עם משפחתו לחיות בבסיס פלמחים, וכשהיה בן 3 משפחתו עברה למשמר השבעה, יישוב פסטורלי ששלוותו מופרת תכופות על ידי מטוסים המבקשים לנחות או להמריא משדה התעופה בן גוריון הסמוך. אדם, למי שפספס, הוא נצר לשושלת צבאית מפוארת, דורות של גיבורי ישראל מהן עשוית אגדות צבאיות. אביו, יניב אדם, היה מפקד סיירת שלד"ד וסמג"ד בצנחנים. סבו שמואל היה אלוף משנה וכך גם הדודים. אימו, שרון, מדריכה רוחנית ומנחת מעגלי הקשבה. לפי הביוגרפיה המשפחתית, אדם אמור לספור פלאפלים על הכתף במקום את מספר ההורדות באייטיונז. "הייתי אמור עכשיו לחתום קבע", הוא צוחק, "עשיתי צבא מלא בחיל חימוש. הייתי צריך להעיר את החיל, להעביר הרצאות לחיילים בארץ וגם לדבר עם כל מיני סרבנים שלא רוצים לעלות לאוטובוס בבקו"ם".
בתור הסלב?
"לא, הייתי מדבר איתם בגובה העיניים. זה מתאים לי גם כי כל המשפחה שלי צבאית, וגם כי אני חושב שזה חשוב, כאילו מה יש לך לא לעשות צבא עכשיו? אבא שלי היה נכה צה"ל אבל מעולם לא לקח את ההטבות שמגיעות לו. מה שכן, שירתי במסגרת אמן פעיל, שזה אומר יותר ימי חופשות מיוחדות, זה הכל".
לא שקלת לוותר על הצבא ולהקליט עוד אלבומים?
"מה פתאום, זו לא אופציה בכלל".
ההורים היו תולים אותך?
"אני הייתי תולה את עצמי, מההשפלה. אני לא חושב שזה בכלל נתון לדיון פה בבית".
השנים שבהן שירת בצבא, כך נראה, פתחו אותו בכל זאת לעולם חדש. אם בתור נער בן 18 כולם היו בטוחים שאדם יהפוך למסלסל הרשמי החדש של ישראל, כולל הלחנים הקבועים של הז'אנר, הטקסטים והמחוות – היום ברור שהוא ממש לא מתכוון להסתפק רק בנישה הזאת. אדם מכוון גבוה, ולמרכז, ולכן הבחירות שלו דואגות להיות מגוונות במיוחד ולפנות לכמה שיותר קהלים. תחשבו אריק איינשטיין, או עידן רייכל, או יצחק קלפטר.
"אלה היוצרים שאני הכי מעריך", הוא אומר. "אם הייתי יוצר בעצמי בטח הייתי עושה משהו שמערב את העולמות. כלים אוריינטליים, אווירה כזאת טובה ושקטה. הבעיה היא שאני יודע קצת גיטרה אבל לא באמת יכול לנגן שיר מהתחלה עד הסוף".
אתה רואה את עצמך כזמר מזרחי?
"עשיתי כל מיני סגננות, אבל קיטלגו אותי בגלל האירועים רק כזמר מזרחי. צריך לזכור שאני כולה אדם ששר, אני לא כותב ולא מלחין ולא רואה את עצמי כאמן גדול ולא כלום".
אז במה אתה גדול?
"אני לא יודע, אולי אני לא גדול. אני בן אדם שאוהב לשיר ועושה טוב לאנשים כנראה, כך גיליתי עם הזמן, וזה נהיה גם פרנסה ועבודה ועסק וזהו, ככה אני רואה את זה".
אם כן נקלטג אותך בז'אנר הים תיכוני, רוב הזמרים שם גדלו בשכונות, פילסו את הדרך למעלה במעיין סיפורי סינדרלה, זה לא בדיוק המקרה שלך.
"אני חושב שבהתחלה באמת אנשים היו רואים אותי בתור הזמר המזרחי שאין לו השכלה, שגדל בלא יודע איפה ועוד כל מיני הכללות. זה מעצבן אותי. כשאנשים אומרים לי בכביש 'תעשה שמח, תרים' אני מסתכל וחושב כאילו מה אתה רוצה עכשיו באמצע הרחוב? אני באמת לא באתי ממקום כזה. בסופו של דבר אני יודע מי אני, איפה גדלתי, איך חונכתי ומה הערכים שלי".
לפי הבית שבו גדלת היה מצופה ממך לשיר יותר בסגנון של שלמה ארצי, פחות איל גולן.
"אני מבין, ולכן יש לי גם את זה. באלבום הבא יש הרבה סגנונות וגם שירים בסגנון יותר ישראלי, לא רק כאלה ששומרים את הקו המזרחי. אני חושב שאני עושה מה שהולך היום".
אז אתה הולך על מה שטרנדי ולא על מה שהנשמה שלך נמצאת בו?
"לא, הנשמה שלי גם נמצאת פה".
למה אתה מקשיב?
"האמת שאני כמעט לא שומע מוסיקה. נשבע לך, אני לא יכול עם כל האירועים האלה, קשה לי לשמוע מוסיקה. מעדיף שקט. לפעמים אני שומע גם דיפ האוס ודי.ג'י שנקרא באבל שמנגן טראנס עם נגיעות אוריינטליות".
"לירד זה חתיך בשפה של הגייז"
לא במקרה עומר אדם הפך לזמר הצעיר ביותר שכבש את קיסריה, עוד לפני שמלאו לו 18. הפופולריות שלו ברחוב עצומה: אלבומיו מכרו יותר ממאה אלף עותקים, והכרטיסים להופעות שלו אוזלים ברגע. אם תמהרו, אולי תספיקו לרכוש כרטיסים למופע הקרוב שלו ב-21.5 בהאנגר 11. מי שצריך הוכחות נוספות להיסטריה יכול לפנות לשיר האחרון שלו, "מודה אני", שהגיע תוך חמישה חודשים ליותר מ-6.5 מיליון צפיות ביוטיוב. כל השירים ששחרר עד היום לאתר, שימו לב, צברו יותר מ-150 מיליון צפיות, מה שהנחית אותו היישר במקום השני בטבלת האמנים הישראלים המקליקים כל הזמנים, אחרי אייל גולן. לצורך השוואה, לגולן 25 אלבומים ברזומה. לאדם שלושה.
מה מניע את המכונה הזאת? כמה החלטות נבונות מאוד בתחום הקריירה. כך קרה למשל ב-2013, כשעל שולחנו של אדם נחת השיר "תל אביב", שלימים הפך לכרטיס היציאה שלו מעבר לגבולות הז'אנר ולהמנון הקהילה הגאה ותל אביבים באשר הם. "ישבנו פה בספה הזאת, אני, אסף ואבא שלי, ודורון מדלי בדיוק הגיע", הוא מספר. "את מדלי הכרתי מכוכב נולד, אבל הוא חבר של ההורים ותמיד ייעץ לנו מה לעשות, יש לו הרבה במה שנקרא 'עומר אדם'. הוא סיפר שיש את מצעד הגאווה בתל אביב ואחרי זה הופעה בחוף גורדון ורוצים שאני אופיע, והביא שיר שכתב ורצה לבדוק אם אני יכול לבצע אותו. שמעתי את השיר ואז הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'טוב, אתה יכול רגע להסביר לי את המילים?' לירדים, רג'אל, כל מיני דברים שלא הכרתי. אז הוא הסביר לי שרג'אל זה כאילו יפה או משהו כזה, ולירד זה כאילו חתיך בשפה של הגייז. מדלי לא פספס בהצעות שלו עד היום, אז אמרתי יאללה, ננסה. ואז נהיה טירוף. בסך הכל יש הרבה גייז פה במדינה, בתקשורת ובקהל, והשיר תפס פה וגם בעולם. איפה שאני לא נוסע שואלים מאיפה אני וכשאני אומר תל אביב, פתאום מתחילים לשיר 'תל אביב יא חביבי תל אביב'. לא מזמן זה קרה לי במיקונוס, התעלפנו מצחוק".
אתה בכל זאת גבר קווקזי סטרייט, לא חששת להפוך למלך הקהילה?
"אני חושב שהדברים הכי טובים מגיעים דווקא מהמקום הלא צפוי. אם הייתי עושה עוד שיר שכולם מצפים לו, זה לא היה מיוחד. בסך הכל להיות הומו זה לא מחלה, או שזה גנטי או שלא יודע מה, אבל הכל בסדר, לכל אחד יש את האופי שלו ואת המיניות שלו. כל אחד ומה שהוא אוהב, הכל לגיטימי מבחינתי".
הפתיחות הזאת מגיעה מהבית?
"אני חושב שחברים בגילי לא יכולים לדבר כמו שאני מדבר ולהבין מה שאני מבין, למרות שהיום יש המון פתיחות בנושא. זה נפוץ במקומות שאני עובר בהם, בתעשייה הזאת, אני רואה את זה המון ביומיום וזה אחלה. כשאתה חשוף לזה אתה לומד שכולם כמו כולם, ושזה לא משהו שצריך לפחד ממנו. הכל בסדר".
בחייו הפרטיים אדם מנהל מערכת יחסים אוהבת עם מעיין, מאמנת כושר לנשים בת 24. ברחבי יחידת הדיור שלו, בסמוך לבית ההורים, מפוזרות מזכרות שרכשה לו. על הרצפה נעלי בית פרוותיות עליהן רקום "לגבר שלי", ופינה אחרת דובונים ומשפטי אהבה. על הקיר, לצד אלבומי הזהב שקיבל, תלויה גם תעודת הצטיינות שהכינה לו: "תעודה לגבר המושלם, על כך שהינך יפה מבפנים ומבחוץ, מפנק וסקסי והכי חשוב רק שלי, באהבה מעיין". עומר מסמיק מאהבה. "אנחנו תכף שנה ביחד", הוא מספר עליה בערגה, "כל הזמן שואלים אותי על חתונה, אבל יש זמן הכל בסדר. הפרש הגילאים ביננו לא מפריע לי, אני חושב שאני בוגר לגילי אז יש באלאנס".
איך היא מסתדרת עם הפרסום שלך?
"זה קשה. גם לי הפרסום קשה אז בטח למי שצריכה להיכנס לזה משומקום באמצע החיים. ההופעות בלילה, התגובות, זה משהו חדש בשבילה. אני לא יודע אם הייתי יכול לחיות בעצמי עם מישהי מפורסמת, אבל כנראה שבגבר יותר קל לקבל את זה. נשים יותר חזקות מגברים".
עוד ביחידת הדיור שלו: עשרות פתקיות סגולות התלויות על המקרר במטבח, עליהן משפטי מנטרות שכתבה לו אמא, כמו: "מחשבה היא רק מחשבה, את המציאות רק אתה קובע". בקצה החדר מונחים תפילין, שקיבל עם הקדשה רקומה מאטדגי, ולצידם בגדים מסודרים בערימה. השמועה מספרת שלפני כל הופעה, אדם בוחר מה ללבוש ומחכה לאישור של הסטייליסטית ליאת אשורי: "אני מתייעץ איתה מדי פעם, אבל די עברתי לסטיילינג עצמי", הוא מספר. מותגים אהובים? "זארה, פראדה ודולצ'ה, זארה אני לובש בעיקר בהופעות".
אז לאן אתה לובש את הפראדה?
"לבילויים וליומיום. הנה, החולצה הפשוטה שאני לובש עכשיו זה פראדה, זה סתם הכל חרטא".
חרטא, אבל קונה.
"כי בסופו של דבר זה דברים שנשמרים. ניסיתי, נשבע לך".
מה הפריט הכי יקר שיש לך בארון?
"לא יודע אם הכי יקר אבל יש לי הכי מטומטם. הייתי בלונדון ושם עם הפאונדים כולך מבולבל. הייתי קצת בקזינו ויצאתי מאוזן, אז אמרתי 'יאללה סיילים'. בסוף הלכתי לדולצ'ה ובפאונדים אתה מרגיש קמצן, כאילו אתה רואה 120, 150 וזה נראה קצת ואחר כך יוצא לך אלף-אלפיים שקל. קיצר קניתי חליפת טריינינג מכוערת רצח של דולצ'ה".
"אני לא חושב שיש דבר כזה פרסום רע"
אדם מתעקש שכל זה קרה לו כמעט במקרה, שאם רק היה לוקח פנייה אחת ימינה יש סיכוי טוב שלא הייתם שומעים עליו לעולם. העיניים שלו פוזלות לכל כך הרבה כיוונים אחרים בחיים, עד שנראה לפעמים בשיחה שהקריירה הענקית על הבמות היא באמת רק עוד שלב בדרך, לפני שממשיכים הלאה. "אף פעם לא ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, וגם היום אני לא יודע. לפני כמה ימים צחקתי שזו ממש פאשלה של התעשייה שהגעתי לתחום הזה. הייתי בסך הכל ילד בן 15 שאוהב לשיר, בלי מישהו שיכול להיות מודל לחיקוי בתעשייה. אבל הנה, החיים חזקים יותר מהכל".
אלא שלמרות דבריו, אפשר לקבוע שההצלחה שלו אינה מקרית בכלל. מדובר בבחור נחוש עם מוח חד, שאולי פועל מתוך אינסטינקט אבל יודע לכוון היישר אל הבינגו. גם הפרשיות בהן נקשר שמו - כששיקר באשר לגילו באודישנים ל"כוכב נולד" וכששמו כששורבב אל פרשת מרגול - כל אלו לא דבקו בו, אולי ההפך. "בחיי שלכוכב הגעתי במקרה", אדם מריץ חמש שנים אחורה, "הייתי שר כזה בקטנה והיה דיבור שאני מוכשר, אבל לא עשיתי עם זה שום דבר. בבוקר של האודישן לכוכב הלכתי לבית ספר ובדרך ראיתי חבר על האופנוע. שאלתי אותו לאן הוא נוסע והוא אמר לגני התערוכה, ידעתי שיש שם אודישנים אז ביקשתי שיקפיץ אותי".
אדם עלה לבמה, ביצע את "אבא" של שלומי שבת ועילף את השופטים. בדיוק ברגע הקריטי של העונה, האמת באשר לגילו נחשפה והוא נאלץ לפרוש מהתכנית. "לדעתי זה יותר הועיל מהזיק", הוא אומר היום, "דבר ראשון אני לא חושב שיש דבר כזה פרסום רע, וגם כנראה ששערוריות עושות טובת לקריירה, למרות שזו לא שערוריה רצינית". לגבי פרשיית מרגול שהורשעה בסחיטה ואיומים, אדם טוען שמעולם לא היה קשור אף לא לחלק ממנה. "התעוררתי בשתיים בצהריים ואני רואה מלא הודעות מעיתונאים. הדלקתי מהר ערוץ 2 והנה אסף שם בתוך עיגול אדום. בהתחלה נלחצתי, אבל אחרי שהבנתי מה קרה ידעתי שזה לא נוגע אלי. כל הפרשה הזאת עברה לידי, לא נגעה בי בכלל".
אטדגי נהפך לאחרונה לכוכב בעצמו, קודם בכוכב הבא ועכשיו בבילויים. איך זה עובד לכם?
"זה ענק, מסתדר פצצה. לכל אחד יש את המקצוע שלו וזה יכול לעשות רק טוב לשני הצדדים. יש פה שני כוחות שמשחקים עכשיו חזק".
אבל מרגיש שדווקא עכשיו אתה זקוק למלוא תשומת הלב. היית ילד פלא, אתה לא מפחד להפוך לעוד זמר מזרחי?
"לא, אולי בגלל שידעתי תמיד שאני אתפתח לעוד תחומים ואעשה עוד דברים. אני חושב שצריך לדעת למנף את הקריירה שלך לעוד הרבה נושאים, לנצל את זה שאתה מוכר כדי לפתוח דלתות".
מה מעניין אותך?
"נדל"ן. שיהיו לי הרבה נכסים ושתהיה לי משפחה טובה ומאושרת, ושאני אחיה בשקט".
חו"ל מדבר אליך?
"מדבר אלי, כן".
אז תשיר באנגלית?
"אני לא מדבר איתך על קריירה מוזיקלית. קראתי הרבה גלובס לאחרונה, יש לי כמה רעיונות חדשים".
סטיילינג: ישראל רחמני | איפור יוסף בן שבת ל- בובי בראון | הלבשה: דיוויד ששון וקסטרו מן | צולם במלון דה נורמן, בתל אביב