יצחק דרורי כבר תיכנן לצאת לפנסיה. שודד הכספות המוכר ביותר במדינת ישראל, שזכה לכינוי "המוח" בשל הפריצות המתוחכמות שביצע, התעייף. בגיל אוטוטו 70, אחרי שנים ארוכות שבמהלכן נכנס ויצא מהכלא באותה נונשלנטיות שבה אתם מבקרים בסופרמרקט השכונתי, וכשמאחוריו רשימת הרשעות ארוכה ומפותלת ומוניטין של ארכי-פושע – נמאס לו. כל מה שרצה היה לשהות במחיצת ילדיו ונכדיו, לטייל קצת בארץ ובעולם, לראות סרטים, להביט בשקיעה.
אבל למרות שנדמה היה לו שהוא באמת משתוקק לשקוע בחיים נורמטיביים של אזרח מן השורה, דרורי כנראה בכל זאת לא הצליח להתאפק והתפתה למכה אחת אחרונה, שעלתה לו ביוקר. לפי הראיות שנמצאות בידי המשטרה, נראה שהוא ייאלץ לדחות את הפרישה לפנסיה למועד לא ידוע.
בדצמבר 2010 עצרו בלשי היחידה המרכזית במשטרת מרחב לכיש את דרורי ביחד עם עוד תשעה חשודים נוספים ממוצא קווקזי, בחשד שהם חברי כנופיה אלימה שעסקה במעשי שוד אכזריים של קשישים ברחבי הארץ. דרורי היה המום: הוא אמנם פושע מורשע, אבל זה רחוק מאוד מהסגנון שלו. שוד זקנים נחשב בעולם העברייני לפשע נחות, השמור לנרקומנים מיואשים ודומיהם. איך מעזים לטעון כלפיו שהוא מעורב בזה? "מעולם לא שדדתי קשישים או פגעתי בהם", הוא טוען בלהט, "זה שקר, זו עלילה של המשטרה. זה לא הסגנון שלי, זו לא שיטת העבודה שלי. מעולם לא פגעתי באיש. אני נגד אלימות ושימוש בכלי נשק", הוא אומר היום בראיון למגזין m.
העובדות בשטח טענו אחרת. המשטרה הציגה בבית המשפט ראייה משמעותית – עד מדינה שהיה חבר כנופיה ושותף לכל הפריצות, ואז עבר צד והחליט לשתף פעולה עם המשטרה. המידע שמסר הביא להפללתו של דרורי, ובעקבות זאת הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום חמור נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. דרורי מואשם ב-22 עבירות שונות של מעשי שוד, ניסיונות שוד וקשירת קשר לביצוע פשע. את השנתיים וחצי האחרונות בילה דרורי, שוב, בכלא, בהמתנה לתום שלב ההוכחות במשפטו. לפני כמה שבועות נעתר בית המשפט לבקשתו ושיחרר אותו למעצר בית, כשאזיק אלקטרוני מוצמד לרגלו במשך 24 שעות ביממה.
על אף שהפרקליטות הציעה לו לחתום על עסקת טיעון, דרורי סירב. "בא עד מדינה, שהמשטרה לקחה, והפיץ עליי שקרים, והכל בשביל שהשוטרים יתקדמו בדרגות על חשבוני ויפלילו אותי, כאילו הם תפסו דג שמן", הוא אומר בכעס, "אני אוכיח לכולם שאני זכאי ושמדובר בערימה של שקרים. אני הולך עד הסוף, שום עסקת טיעון ושום כלום. אף אחד לא יפרסם שה'מוח' שודד קשישים ויפגע בשם שלי. עשו לי עוול גדול, רק בגלל שקוראים לי יצחק דרורי. עכשיו התביעה מבקשת שיגזרו עליי עשר או 12 שנה בפנים. אני אומר לך שגם אם אשב מאסר עולם, לא אודה. זה מעליב ומשפיל שמאשימים אותי בשוד קשישים. כל מה שרציתי לצאת לפנסיה להיות עם הילדים והנכדים והמשטרה הרסה הכל ככה סתם, בלי סיבה".
בחקירתו החליט דרורי לשתוק ודבק בשתיקתו לאורך כל הדרך. כשעד המדינה התעמת איתו וטען שהיה חלק מהכנופייה, גלגל דרורי את עיניו לתקרה והמשיך לשתוק. במשטרה טוענים שכמו בעבירות שביצע בעבר – גם הפעם הוא שימש בתור "המוח": הוא היה המתכנן, המנהיג והיועץ של חברי הכנופיה, ובתמורה קיבל מאות אלפי שקלים כדמי ייעוץ. "יצחק הביא לנו את התוכניות – היכן כדאי לפרוץ ולמי יש הרבה כסף", סיפר עד המדינה בכתב האישום, "הוא בעיקר דיבר על חנויות תכשיטים, חלפנים זקנים שהחזיקו המון כסף בבית ותכשיטים. יצחק היה נותן לי את ההוראות לאיזה וילות או בתים כדאי לפרוץ. היה לו מידע על הכל, וזה עזר לנו מאוד".
באחד המקרים, טוענים במשטרה, שילם דרורי סכום של 5,000 דולר תמורת מידע שגילה לו כמה כסף ותכשיטים מחזיק בביתו איש עסקים חרדי מירושלים. המידע הועבר לחברי הכנופיה, שפרצו לביתו של אותו איש, היכו אותו באכזריות רבה וגנבו ממנו למעלה ממאה אלף דולר ותכשיטים. לרוע מזלו, עד המדינה היה חבר בכנופיה ושותף לכל מעשי השוד, והוא תיאר כיצד דרורי צייד אותם בכלי פריצה מתוחכמים ובמידע ספציפי.
בכל זאת יש די ראיות נגדך. ישנו עד מדינה שמספר מה עשית. לא כדאי לך לחתום על הסדר הטיעון שמציעים לך וללכת הביתה?
השאלה מרתיחה את דרורי. "השם שלי חשוב לי יותר מהכל", הוא חורץ, "אנשים חושבים שבאמת שדדתי זקנים. אם יש משפט צדק, אני צריך להיות זכאי. זה נכון שאחד מחברי הכנופיה בא אליי הביתה לישון, עשיתי לו טובה והוא ישן אצלי, לא שאלתי אותו שאלות, לא עניין אותי. כשחבר מבקש עזרה, אני לא אומר לא. אבל מפה ועד שוד קשישים – זה עולם אחר לגמרי. בגלל שאני מפורסם, נוח לכולם לשלוח אותי לכלא. המשטרה והפרקליטות עשו יד אחת להפיל אותי, והפחד שלי שבתי המשפט יאמינו לעד המדינה השקרן. אני בכלל לא מכיר אותו ואת מרבית הנאשמים, לא הייתי מעורב בשום מעשה שוד, זרקו עליי עוד תיק שבגללו אשב בכלא סתם. אני מקווה שהשופטים יגלו שהעד שקרן".
סנגורו של דרורי, עו"ד נועם בונדר, טוען שאכן יש סתירות מהותיות בעדותו של עד המדינה בכל הנוגע להיכרותו עם דרורי. "צריך להבין שאם הוא יחתום על הסדר טיעון, מחר בבוקר הוא יוכל ללכת הביתה, כי הוא ישב בכלא כבר שנתיים וחצי", אומר בונדר, "אבל הוא לא מסכים. אנחנו נחשוף בבית המשפט את הבעייתיות עם עד המדינה. התיק הזה יתנהל עד הסוף".
"לעבריינים היום אין מילה"
אין עבריין בעולם התחתון שלא מכיר את יצחק "המוח" דרורי. פריצות הכספות הנועזות שביצע, ושבמהלכן גנב מיליוני שקלים מבנקים ומחנויות תכשיטים, תוך שימוש בשיטות מתוחכמות ביותר, תועדו על ידו בספרים שכתב "המוח 1" ו"המוח 2". הפיכתם לרבי מכר רק האדירה עוד יותר את מעמדו. "כל העבריינים במדינה נותנים לי כבוד", מצהיר דרורי, "אני מכיר את זאביק (רוזנשטיין – ש.א.), איציק אברג'ל, האלפרונים, הכרתי בזמנו גם את שמעיה אנג'ל והרצל אביטן. ישבתי עם רובם בבתי כלא וחלקם היו גם חברים טובים. עד היום יש בחורים צעירים שיושבים בכלא ומתקשרים אליי כדי לקבל עצות איך לשרוד בפנים, ואני עוזר להם ומשמש כמו אבא ופסיכולוג עבורם. אני עושה את זה בכיף כי אני מבין מה הם עוברים. אתה יודע מה זה לשרוד בכלא? 40 שנה ישבתי בכלא ותודה לאלוהים שיצאתי בריא בנפשי. השכינה הצילה אותי. שמרה עליי מלמעלה. אסירים אחרים נאנסו, נרצחו או יצאו חולי נפש. אין בית כלא בארץ שלא ישבתי בו. כל תא הפרדה, כל צינוק. אני מכיר בעל פה כל סנטימטר, כל בלטה".
הוא עבריין של פעם, עם גינונים של עולם תחתון שלעתים נדמה שכבר לא קיימים עוד: נחרץ, מבטא כבוד, אוהב שנותנים לו כבוד. במשך שנים רבות פירנס את הכתבים הפליליים וכיכב בכותרות הראשיות של העיתונים. את עולם הפשע הכיר כבר כילד. הוא נולד בירושלים, וכשהיה בן תשע אמו נפטרה ואביו החליט לשלוח אותו למוסד לנערים. הוא לא השתלב במוסד ומהר מאוד החל לבצע עבירות רכוש קטנות, ובעקבותיהן נכנס ויצא מהכלא בתדירות גבוהה.
לאחר שסיים שירות צבאי בצנחנים, חזר דרורי לצמרת עולם הפשע הירושלמית והחל לצבור קשרים ומעמד בקרב העבריינים הבכירים בעיר. הוא בילה במועדוני הלילה של יפו, רמלה, תל אביב וירושלים, נהג במכוניות יוקרה, לבש חליפות נוצצות. אט אט צבר כוח ועלה בסולם הדרגות, עד שמונה לעמוד בראש כנופיית "הבוכרים" הירושלמית, שהיתה באותם ימים יריבתה של כנופיית "הקטמונים".
דרורי היה המוח של כנופיית הבוכרים, זה שעל פיו יישק דבר. הוא חשב בגדול, ואהב לתכנן פריצות שיניבו שלל גדול במיוחד. הוא בחר את חבריו לכנופיה בפינצטה, ונאמנות היתה ונשארה מבחינתו ערך עליון. למרבה הצער, הוא אומר, אצל הדור הצעיר זה כבר לא כך. "אצלי חברים זה לכל החיים", הוא קובע, "נאמנות זה עד הקבר. אם חבר שלי פונה אליי, הוא תמיד יקבל עזרה ממני. היו מקרים שחברים בגדו והפלילו אותי, אבל יש מישהו למעלה שיתחשבן איתם, ישבתי בכלא בגלל זה הרבה שנים ואלוהים כל הזמן שמר עליי, לא נטש אותי. היום יש מעט מאוד עבריינים שיש להם מילה וכבוד, זה לא כמו פעם".
הפריצה הגדולה ביותר של דרורי הייתה זו שביצע לסניף הראשי של בנק הפועלים בירושלים בשנת 1985, במה שכונה בהמשך כ"שוד הכספות הגדול בירושלים". במשך כמה חודשים אסף מידע על הסניף, וגילה שבכספות נמצאים עשרות מיליוני דולרים במזומן. השודדים בראשותו חדרו לבנק, שברו קירות, ניטרלו את מערכת האזעקה, חתכו חוטי חשמל וקווי טלפון, פרצו לכספות וגנבו מיליון וחצי דולר במזומן.
השוד העמיד את כל צמרת המשטרה על הרגליים, והלחץ הציבורי היה עצום. דרורי אמנם נעצר כחשוד, אך שוחרר כעבור חודשיים, כשהאליבי שמסר לחוקרים אומת. למרות זאת, למשטרה היה ברור שדרורי מעורב בשוד והם המשיכו לעקוב אחריו. לבסוף הצליחו לאתר את אחד משותפיו לשוד ולשכנע אותו לשמש כעד מדינה נגדו. שנתיים אחרי השוד דרורי נעצר.
"נראה לך שאני קראתי ספרים או למדתי ממישהו? כל העניין הזה של מנעולים וכספות הוא די פשוט, לא מסובך כל כך ללמוד. אלוהים לימד אותי", אומר דרורי ומוסיף בחיוך, "מה לקחתי מהבנק? פסיק אחד קטן, בקושי מיליון דולר. אני הסגנון שלי זה רק כספות, לא משתמש בנשק, לא פרוטקשן, לא זנות, לא הימורים ולא סחר בסמים. היו לי המון הצעות בתחומים האלה ויכולתי לעשות המון כסף אבל סירבתי. אצלי זה עקרון לא לגעת בדברים האלה. לשדוד כספות זה עניין אחר. אני לא גונב מאנשים מסכנים אלא מגופים ציבוריים גדולים. כל הידע שלי מאלוהים, הכל מלמעלה, הוא דואג לי. אני עשיתי שודים מושלמים. אם לא היו עדי מדינה שמפלילים, הייתי מלך היום".
דרורי נדון אז ל-12 שנות מאסר, אך הכסף לא נמצא עד היום. במשטרה מעריכים כי הוא רכש בכספי השוד מועדון גדול בירושלים ודירות. במהלך מאסרו, כתב את "המוח", שהפך לתדהמתו ללהיט.
"אפילו הסוהרים נותנים לי כבוד"
למרות שדרורי מנסה לצייר את עצמו באור רומנטי, סיפורו חושף פושע מזדקן שלא מצליח להיגמל מהאקשן, וחייב לחזור לזירת הפשע שוב ושוב כדי לעשות מכה אחרונה. בפברואר 2007 שוב נעצר בחשד שניסה לפרוץ לחנות יודאיקה גדולה בירושלים, ונדון לשמונה חודשי מאסר בלבד, לאחר שהסכים לחתום על הסדר טיעון שהקל בעונשו. באותה תקופה גם כתב את "המוח 2", ובו חשף כיצד תכנן לשדוד אוצרות יקרים בסורינאם וביוון.
לפני כארבע שנים נעצר שוב – הפעם בחשד שפרץ לדירה בירושלים, ביחד עם אחד מבניו, יהודה פרץ, וגנב שתי כספות שהכילו כחצי מיליון שקל במזומן. הוא ובנו שוחררו כעבור זמן קצר מחוסר ראיות. "כל פעם הבטחתי לעצמי שיותר אני לא שודד כספות ולא עמדתי במילה שלי", הוא מודה, "תמיד פנו אליי בכל מיני הצעות ועשינו מכות. כל הזמן היו פיתויים, דיבורים על הכסף הגדול. אבל כבר כמה שנים שאני לא בכיוון הזה. רוצה לחיות כמו אזרח רגיל. די, כמה שנים כבר נשארו לי, נמאס לי מבתי כלא. אתה יודע כמה פעמים הציעו לי להבריח טונות של סמים מדרום אמריקה? אני בכלל לא בקטע הזה, זה נוגד את העקרונות שלי. בשכונה שלי בירושלים נלחמתי בסוחרי סמים, גירשתי אותם משם".
בימים אלו סיים דרורי את כתיבתו של "המוח 3" שיתפרסם בקרוב, ובו יחשוף פרטים עסיסיים על החיים בכלא. "זה ספר שחושף את החיים האמיתיים בבתי המעצר, כולל סיפורים ופרטים חדשים שטרם נחשפו", הוא מפרט, "אם לומר את האמת, בכלא הסוהרים נותנים לי כבוד, וחלקם אפילו קראו את הספרים שלי. אולי עוד נעשה סרט מכל הספרים האלה, ומסיפור החיים שלי בכלל. יש לי הצעות, אבל עדיין לא החלטתי מה לעשות. הדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה לצאת זכאי מהתיק הזה, שבו אני מואשם ללא שום בסיס, ולחיות חיים שקטים. רק שירדו ממני, שיזכו אותי וזהו, שיתנו לי לפרוש בשלווה".