תמיד אמרו שאלה שמדברים על סקס לא עושים. אולי אנחנו לא צריכים להיות מופתעים שדווקא בעולם בו מין הוא מוצר שנמכר על כל שלט חוצות נותרנו רק עם הדימוי, בלי הדבר עצמו. עם אוקיינוס של סקסיות, אבל בלי טיפה של סקס. אבל אחד המנועים הגדולים של המין האנושי, הדבר שאמור לרגש ולענג אותנו יותר מהכל בעת הזו, זה שמניע את העולם ומזיז את גלגליהן של התעשיות הכי גדולות – הופך לזניח. במלים אחרות: אנחנו פשוט עושים פחות סקס.
הנתונים חד משמעיים: בארצות הברית חיים לא פחות מ-40 מיליון אנשים בנישואים חסרי סקס – כאלה בהם מקיימים יחסי מין פחות מעשר פעמים בשנה. מחקר גרמני מצא שמחצית מבנות השלושים עד הארבעים שהיו במערכת יחסים ארוכה לא רצו יחסי מין קבועים. באנגליה, מחקר של יוניברסיטי קולג' בלונדון גילה שכיום אנחנו מקיימים פחות יחסי מין בהשוואה לשכיחותם לפני עשור או שניים – מממוצע של חמש פעמים בחודש ב-1990, ירד מספר הפעמים לארבע בחודש ב-2000 ולשלוש פעמים בלבד בחודש, במחקר שנערך ב-2012.
ביפן, סקר מ-2011 מצא ש-61 אחוז מהגברים ו-49 אחוז מהנשים בגילאים 18-34 לא נמצאים בשום מערכת יחסים רומנטית – נתון שמהווה עליה של עשרה אחוז מחמש שנים קודם לכן. סקר של התאחדות תכנון המשפחה היפנית מצא שכמעט חצי מהנשים ורבע מהגברים בגילאים 16-24 לא מעוניינים בקשר מיני; שליש מבני השלושים ומטה ביפן אף פעם לא יצאו לדייט, ו-13 מיליון רווקים ורווקות עדיין גרים שם עם ההורים – שלושה מיליון מהם בני 35 פלוס.
"מגיעים אליי יותר ויותר צעירים שהפכו לא-סקסואלים, כאלה שהמין פשוט לא מעניין אותם", אומר ד"ר צחי בן ציון, פסיכיאטר וסקסולוג, הפסיכיאטר הראשי ומנהל השירות לבריאות מינית בלאומית שירותי בריאות. "מיעוט בחשק מיני זו תופעה שאנחנו דנים בה יותר ויותר. אנחנו פוגשים אנשים שמין נראה להם פשוט לא חשוב". לד"ר בן ציון יש תשובה פשוטה: "המין האנושי המציא לו ריגושים גדולים יותר ממין", הוא אומר. "רק לאחרונה היה אצלי זוג נשוי, אנשים בשנות השלושים לחייהם. לשניהם יש קריירה מטאורית, שניהם מוצלחים ויש להם ריגושים כאלה בחיים שלהם שהם לא זקוקים גם לריגוש המיני. הם לא קיימו יחסי מין שנתיים. לעומת הדברים האחרים שיש להם בחיים זה משעמם אותם והם ויתרו על העניין".
כן, בזמן שריהאנה מתלטפת לה בקליפים, סצנות המין של "משחקי הכס" נשפכות מהמסכים כמו יין בארוחה צרפתית והפורנו רחוק מכולנו מרחק הקלקה, מסתמן שאיכשהו - פשוט לא בא לנו כמו פעם.
סקס? יותר כיף לישון
"במגזינים מבריקים נראה שכולם עושים את זה כל הזמן ומכל הכיוונים וגם נהנים מזה", אמרה ד"ר קתי מרקר, מרצה בכירה במרכז לבריאות מינית ביוניברסיטי קולג' ואחת מעורכות המחקר הבריטי בהרצאה שלה ב-TED השנה. "אבל כבר לא כל כך נדיר למצוא אנשים שמוכנים להודות שהם לא עושים את זה הרבה. כשהם כבר כן עושים את זה, המין שהם חווים לא כזה מדהים. וזה גם בסדר מבחינתם, כי למען האמת, הם מעדיפים שינה טובה על פני כל זה".
מה גורם למצב הזה? עורכות המחקר הבריטי מכוונות זרקור אל כמה גורמים: אחד מהם, למשל, הוא המיתון הכלכלי, שמדאיג אנשים ופוגם בחשק המיני. גורם נוסף שהן מציעות הוא העובדה שגיל הנישואים עולה; כתוצאה מכך, יש היום יותר משקי בית יחידניים – ואנשים שחיים יחד נוטים לקיים יותר יחסי מין.
אבל ירידה בשכיחות יחסי המין נרשמת גם בקרב זוגות שחיים יחד. הם, אומרים החוקרים, פשוט עובדים כל כך הרבה, שאין להם זמן וכוח לחיי מין. גם כשהם חוזרים הביתה, הגבולות בין המשרד לבית מטושטשים: אנחנו מכניסים למיטה שלנו את העבודה, המיילים והפייסבוק, במקום לשים לב למי שנמצא שם איתנו. "כשיש לנו כל כך הרבה מטלות הסקס יורד בסדר העדיפויות", מסבירה מרקר.
הנתונים מאשרים את מה שכולנו כבר יודעים – אנחנו לא מתנתקים מהמסכים לעולם. יותר מ-70 אחוז מהאמריקאים נמצאים במרחק של מטר וחצי מהסמארטפון שלהם בכל רגע נתון, 12 אחוז משתמשים בו במקלחת, 35 אחוז בזמן צפייה בסרט ו-55 אחוז בזמן הנהיגה. אחד מעשרה אמריקאים מתעסקים עם הנייד בזמן קיום יחסי מין, ובקרב הצעירים – 20 אחוז. עדויות מספרות שאנשים בישראל עונים לנייד שלהם תוך כדי יחסים או אפילו צופים בטלוויזיה תוך כדי האקט, ומסתבר ששליש מהאמריקאים יעדיפו לוותר על סקס לשבוע מאשר להיפרד מהנייד.
"הבעיה היא שאנחנו לא נמצאים בשום מקום", אומר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ראשי במחוז דן – פתח תקווה של שירותי בריאות כללית. "כשאנשים יושבים יחד סביב שולחן האוכל תשומת הלב שלהם בפייסבוק, ובאותה מידה את יכולה למצוא את עצמך במיטה ליד בן הזוג שלך כשהוא במסך שלו ואת במסך שלך. אתם יחד פיזית, אבל מבחינת ההשקעה הרגשית אתם במקומות שונים. תשומת הלב והאנרגיה שלך ממוקדת במסך ולא במה שקורה לידך, ובמצב כזה הסיכוי שתתפתח סיטואציה מינית יורד".
ד"ר לוינסקי מסביר שהיום אנחנו יותר מחוברים לבני הזוג שלנו כי יש לנו גישה אליהם בכל זמן ומקום, אך בה בעת, אנחנו יותר מנותקים מהם, מקדישים להם פחות תשומת לב פנים אל פנים, מפספסים מסרים פיזיים וההתנהגות הזו יכולה להביא לפגיעה באינטימיות. "יותר ויותר אנשים נמשכים לממתק הזה שנקרא חיבוריות, למשהו שמספק להם את הצורך המינימלי שלהם באותו רגע. את רגילה להתחבר בצהריים בעבודה, לסמס כשאת נוהגת עם הילדים מאחורה וגם לכתוב מיילים במיטה – אז מה הפלא שאת כבר לא כל כך מקיימת יחסים? יחסי מין דורשים השקעת אנרגיה גדולה בהרבה מגלישה באינטרנט. נכון שהסיפוק ממין יכול להיות גדול יותר, אבל המוח מחפש את הסיפוק שדורש השקעת מינימום אנרגיה. תשלבי את זה עם שעות העבודה הארוכות והלחצים וקיבלת הסבר אפשרי למספרים: כולנו רצים במירוץ המטורף של החיים, אין לנו כוח, ואנחנו בוחרים באופציה הקלה ויוצאים מופסדים".
את הניכור הזה, ואיתו החששות, רואה ד"ר לוצאטו מקרוב. "כבר קרה שניגשו אליי סטודנטים, חתיכים לא נורמליים, וביקשו ממני לעזור להם עם בחורה שמוצאת חן בעיניהם כי הם לא בטוחים מה לעשות", היא מספרת. "יש אובדן של התרגול למגע הפיזי – למשל ריקודי סלואו. לפני 20 שנה היו רוקדים אותם גם כבוגרים אבל היום זה משהו שכמעט לא קורה וחבל, כי יש בו משהו אירוטי, את יכולה להבין במסגרתו אם את נמשכת או לא ויש מגע. היום אין מגע וזה אובדן גדול, זה נורא עצוב. אנחנו לא משתמשים בחושים שלנו יותר ומאבדים את הגירוי שיכול לגרום לנו אדם ספציפי, בכל הרמות - נשארים במקומו עם גירוי ויזואלי וזהו".
אז למה זה קרה לנו? על פי ד"ר לוצאטו, אחת הסיבות העיקריות היא שאיבדנו את האינטימיות, עד כדי כך שהיום אנחנו כבר לא כל כך בטוחים מה היא בכלל: "אינטימיות היא התחושה שאת מרגישה קרובה לאדם אחר עד שאת מרגישה אותו, והיא הפכה להיות בעייתית בכל הגילאים. התרבות שלנו היום לא מעודדת אותה. כדי שאנשים יקיימו יחסי מין הם צריכים קודם כל אינטראקציה מחממת. זה לא מספיק שיש גירוי מיני, צריך לדעת מה לעשות איתו, וזה קורה גם לזוגות נשואים כי הם מפסיקים לדבר".
גם על צורות הבילוי שלנו היום נעדרות לחלוטין אינטימיות: אם פעם היה נהוג לערוך מסיבות בבתים, לשוחח או אפילו לשחק משחקי חברה, היום אירועים חברתיים נחגגים בדרך כלל מחוץ לבית, בליווי של שתייה ומוזיקה רועשת: "זה עצוב. יושבים ושותים ואפילו אי אפשר לדבר", אומרת ד"ר לוצאטו, "פעם אנשים היו קלילים, נזילים, שולחים פתקים לאנשים בפאב, ניגשים לשולחן – היום לדבר במקום ציבורי הפך חריג, הכל בחשיבות עצמית וחפירה עצמית ומה יחשבו ומשחקים - ואנשים חוזרים הביתה לבד".
במקביל לחוסר בקרבה אמיתית, מצביעה ד"ר לוצאטו על הזילות של החיבה כגורם נוסף שמבלבל ומקשה עלינו היום: "העובדה שאנשים מתחבקים ומתנשקים עם אנשים שהם לא מכירים, שאת לא יודעת אם מישהו מחבק אותך כי הוא מחבב אותך או כי ככה עושים, מטשטשת עוד יותר את ההבדלים בין אינטימיות אמיתית ומזויפת. אם כולם סחבקים עם כולם, כולן קוראות לכולן 'אהובה' – לכי תביני את מי אני אוהבת באמת ולמי אני אומרת את זה סתם כדי לספק אותה".
או פורנו או כלום
"המודל למין שיש לאנשים בפורנו הוא זה שגם הבחורה הכי יפה לא תגיע אליו לעולם", אומר ד"ר בן ציון. "אנשים חושבים שמה שהם רואים במסכים זה אמיתי, כמו שהם הולכים לרופא ומתאכזבים שהוא לא כמו האוס, וחושבים ששוטרים זה הוואי חמש-אפס. באותה מידה יש ציפייה לרומנטיקה כמו בסרטים, זו הסיבה בגללה 'חמישים גוונים של אפור' היה כל כך מצליח. כשהפנטזיות האלה לא מתגשמות אנחנו מתאכזבים מאוד".
עד כמה? בחור בריטי בן 19 שמכור לפורנו סיפר בסרט "Porn On The Brain" של ערוץ 4 על מה שהוא מרגיש ביחס למין עם בחורות אמיתיות: "אני מקיים יחסים עם נשים לפי המראה שלהן – אם יש לה תחת יפה זה חייב להיות מין אנאלי, אם יש לה חזה יפה זו תנוחה מסיונרית – זה פשוט תלוי במה שיש לבחורה להציע, אבל בכל מקרה – זה לא יהיה טוב כמו אוננות כי הן פשוט לא טובות במיטה כמו פורנו. לבנות בפורנו יש ביטחון עצמי ולנשים אמיתיות אין. האמת היא שמין אמיתי מעצבן אותי בעיקר כי אני לא מקבל את העונג המיני שאני אמור לקבל מנשים אמיתיות".
ד"ר בן ציון מצביע על כך שחוץ מהסטנדרטים הבלתי אפשריים, אנחנו נתונים גם לערכים של סיפוק מיידי: "לכולנו ברור שלאינסטלטור נחכה שעתיים, שאם אנחנו רוצים לצלצל להוט לא יענו לנו מיד – אבל בזוגיות שלנו הכל חייב להתבצע כאן ועכשיו. בנוסף, העולם הקפיטליסטי לימד אותנו שישן זה לא טוב, שאנחנו צריכים חדש. בעולם בו ברגע שאת קונה סמארטפון הוא כבר ישן וללמוד איך מפעילים מכונת כביסה זה מאמץ – ללמוד בן זוג זה תסבוכת שלמה להיכנס אליה" .
אבל לא הכל שחור. ד"ר רוני שטרקשל, חוקר מיניות ומורה בביהס לבריאות הציבור ורפואה קהילתית של האוניברסיטה העברית והדסה מוצא גם חדשות טובות: "החשיבות של יחסי מין היא לא רק בכמות שלהם, אלא גם באיכות", הוא אומר. "יכול להיות שמקיימים פחות יחסים אבל באיכות גדולה יותר", הוא אומר. "יש שינויים נוספים שכדאי לנו לשים לב אליהם – למשל, נשים סוגרות את הפער שהיה בינן לבין הגברים במספר הפרטנרים המיניים. זה שינוי חברתי וממצא נוסף מעניין הוא שיש עליה בגיל שבו עדיין מקיימים יחסי מין. במחקר מדברים על בני 74 שמקיימים יחסים ואני מראיין המון אנשים ויכול לספר שזה קורה גם בגיל 80. למרות שתדירות היחסים נמוכה יותר, יכול להיות שהמספרים מתאזנים כיון שמקיימים יחסים במשך זמן רב יותר. אלו חדשות טובות".