דנה (השם האמיתי שמור במערכת), שוטרת ותיקה במשטרת ישראל, נאלצה לעזוב לפני כשנתיים וחצי את מקום עבודתה. במשך יותר מעשרים שנה היא לבשה מדי יום את המדים בגאווה ונתנה את כל כולה למען המשימה, אלא שכמה דקות בחדר סגור עם אחד השוטרים שעבדו לצידה הצליחו להסיט את החיים שלה ממסלולם. "יום אחד הוא נכנס לחדר שישבתי בו, הניח טופס על השולחן שלי וישר הכניס את היד שלו בין הרגליים שלי", היא אומרת. "זה קרה בשניות, באופן כל כך לא צפוי עד שקפאתי במקום. לא ידעתי מה לעשות. הוא יצא מהחדר והמשיך כרגיל, ומאז ניסיתי לא להתייחס למה שקרה, התעלמתי. אחרי חודש או חודשיים זה שוב חזר על עצמו. הוא הופיע עוד פעם בחדר, והפעם תפס לי בחזה, בלי שום פחד".
באותו רגע, מספרת דנה, הבינה שהיא חייבת לעשות מעשה. את האפשרות להתלונן דחתה על הסף, ופשוט פנתה למפקדים בתקווה שתצליח להתרחק ממנו. "ביקשתי שלא להיות איתו באותה המשמרת. כששאלו אותי למה, סיפרתי מה קרה בהנחה שזה נשאר ביני לבין הממונה וקיוויתי שזה לא יעבור הלאה", היא מספרת. ימים ספורים לאחר מכן, מתוקף חוק הדיווח, התייצבו חוקרי מח"ש במקום עבודתה. דנה הסכימה לספר על המקרה, אך הסבירה שהיא אינה מעוניינת להתלונן. רק מאוחר יותר הבינה כי נכנסה לסטטיסטיקה: לאותו שוטר, גילתה, נפתחו מעל עשרה תיקים על עבירות של הטרדה מינית במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), אולם בכולם סירבו השוטרות להגיש תלונה, וחקירה בעניין לא נפתחה. השוטר המשיך לעבוד בתפקידו, ודנה, שרצתה להתרחק, עברה למקום עבודה חדש.
"אני הפסדתי את עבודת חיי, והוא ממשיך לעבוד שם ולהתקדם בדרגות", היא אומרת היום בכעס. "זה כל כך מעליב".
קצת מוזר שדווקא שוטרת מנוסה בוחרת שלא להתלונן.
"להיפך, דווקא כשוטרת אני יודעת יותר מכל אזרח כמה קשה להגיש תלונה בארץ. זה כדור שלג של פרוצדורות שנמשכות שנים, ואת צריכה לשכנע את השופט שאת לא שקרנית בזמן שעורך הדין של הצד השני צולב אותך בחקירה. תאמינו לי, לשוטרת כמוני התלונה עולה ביוקר. הרי יש תפקידים שכל אחת רוצה להגיע אליהם כמו במטה הארצי למשל, אבל כולן יודעות שאם הן יפתחו את הפה או יגידו שראו או שמעו הן יכולות לשכוח מהם. כשאת צריכה לספר את הסיפור פעם אחר פעם רק כדי להוכיח, התחושה היא שהעבירות מבוצעות בך שוב".
המילים הקשות של דנה מתחברות להלך רוח מטריד במיוחד השורה בימים אלה במשטרת ישראל. השעייתו מתפקיד של ניצב ניסן (ניסו) שחם, מפקד מחוז ירושלים, בשל חשד למעשים מגונים, הטרדה מינית ובעילה אסורה בהסכמה של מספר שוטרות, הציפה מחדש נושא שרבים בין כחולי המדים מעדיפים להטביע – והבהירה שוב כי מערכת היחסים העדינה שבין שוטרים בכירים לפָקודות שלהם הפכה מזמן לפרוצה. "הפרסום של הסיפור הזה פתח סוג של הצצה למשהו שכולם יודעים עליו וכולם מדברים עליו אבל הוא בדרך כלל לא מגיע לכדי הגשת תלונה", מספרת הדס שטייף, הכתבת הוותיקה לענייני משטרה של גלי צה"ל וחושפת הפרשה. "פתאום עכשיו, בעקבות הפרסומים בנושא והמכתבים האנונימיים שהתחילו להישלח למח"ש ולספר סיפורים דומים, שוטרות וקצינות קיבלו אומץ. הן מבינות שהיום זה הזמן לדבר על הדברים".
על הכוונת: השוטרות הצעירות
במידה ויתברר כנכון, הרי שהמקרה של שחם חמור במיוחד. שלוש מתוך חמש המתלוננות טוענות כי ביצע בהן מעשים מגונים, שתיים נוספות קובעות כי קיים איתן יחסי מין בהסכמה. הוא עצמו הודה שקיים יחסים בהסכמה עם אחת המתלוננות בלבד, והדגיש כי לא היו לו איתה יחסי מרות, אך במח"ש מעריכים שמספר הנשים שהטריד לכאורה רב בהרבה. "יש לנו מידע על מקרים נוספים", קובע גורם בכיר במשטרה, "אבל בלי תלונות קשה מאוד לחקור פרשות כאלה, בעיקר כשאין שיתוף פעולה מצד המתלוננות".
בשורות המשטרה, השעייתו מתפקיד של המפקד המוערך היא בבחינת מאורע מטלטל שעשוי לפתוח תיבת פנדורה מלאת שרצים. לא רק עבור שחם עצמו, כי אם עבור מפקדים נוספים שחוששים כעת כי חוקי המשחק השתנו. "לי יש כיום מידע שיספיק כדי להביא עוד שלושה או ארבעה קצינים נוספים למח"ש, במידה והנשים שהוטרדו יבחרו להוציא אותו החוצה", אומרת שטייף. "חלקן מספרות שהן חיות עם מקרים כאלה זמן רב, ושעד היום הפחד היה כל-כך גדול עד שהן החליטו לקבור את זה. הן מתייעצות, מנסות לברר האם זה יכול לפגוע להן במקום העבודה".
מי הפרופיל של אותן מתלוננות אנונימיות? קשה לדעת, אבל בעיני רבים הזרקור צריך להיות מופנה קודם כל אל השוטרות החדשות והשוטרות בשירות חובה (שח"ם), המעבירות את שירותן הצבאי דווקא במשטרה. "במהלך השנים התקשרו אליי הרבה מאוד הורים של ילדות בנות 18-19 שהצבא שלח אותן לשרת במשטרה, ואז שוטרים 'גיבורים' ניצלו את המצב שלהן", אומר בוקי נאה, שהעביר 30 שנה ככתב פלילים. "הבחורות האלה עובדות בצמוד אליהם ומעריצות אותם, ולפעמים הדברים נעשים כאילו מרצונן, ורק אחר כך מגיעות הטראומות".
בכיר במח"ש חיזק השבוע את הטענה הזאת וציין כי בשנים האחרונות מרבית המתלוננות בתיקי ההטרדה מינית והמעשים המגונים היו של שוטרות שח"ם. בשטח, הבנות הצעירות האלה מודות כי הן יעד מועדף לניצול מרות, אבל מסבירות שהן חסרות אונים אל מול התופעה. "אני יודעת על המון מקרים של הטרדות שלא מדווחים עליהן, פשוט כי שוטרות השח"ם לא רוצות להרוס את הקשרים שהן יצרו במקום העבודה ולא רוצות לפגוע בפרנסה של השוטרים המטרידים", אומרת ר', שוטרת שח"ם המשרתת באחת מתחנות המשטרה במרכז הארץ, "קל יותר לשוטרים להתחבר אלינו מאשר לשוטרות הוותיקות כי אנחנו צעירות, חברותיות ולא ממש מהוות איום על הקידום שלהם. יש שוטרים שמנצלים את זה וזורקים לנו כל מיני הערות מיניות. הם מפרשים את הנחמדות והחביבות של שלנו בצורות לא נכונות, ומפה מתחילה הבעיה".
דוגמאות לא חסרות: בימים אלה ממתין רס"ר עופר קורן לגזר הדין בעניינו, לאחר שהורשע באוגוסט 2009 כי בעת שירותו כסגן מפקד יחידת סיור באזור המרכז ביצע עבירות של אונס, מעשים מגונים והטרדה מינית של שוטרת שח"ם בת 18 ושוטרת בת 20 עליהן פיקד באופן ישיר. על פי כתב האישום, באחת הפעמים הסביר קורן לצעירה בת ה-18 שלא חשקה במגע מיני עימו כי "אצלי אין דבר כזה שיגידו לי לא, כל מה שאני רוצה אני משיג". בפעם אחרת, כשניסתה להסביר "יש לי חבר ואני לא בוגדת בו" ענה: "אל תדאגי, יהיה בסדר, אף אחד לא ידע".
גם גבריאל עוזרי, לשעבר מדריך ירי בבית ספר לשוטרים של משטרת ישראל, ממתין בימים אלה להכרעת הדין בעניינו בבית משפט השלום בכפר סבא. הוא מואשם כי במסגרת ההכשרות שהעביר ביצע הטרדות מיניות בשלוש שוטרות בגילאי 19-20, אחת מהן שוטרת בשירות חובה. מועד הכרעת הדין עוד לא ידוע. בחודש אפריל האחרון נוסף לרשימה המוכתמת גם יוסף גוהר, שוטר מצטיין וממייסדי יחידת המסתערבים במג"ב, כשהורשע על-ידי בית משפט השלום בירושלים בביצוע מעשה מגונה בשוטרת בת 25 שהייתה כפופה לו. הוא פוטר מהמשטרה, נדון ל-16 חודשי מאסר והוטל עליו לשלם פיצוי של עשרת אלפים שקלים למתלוננת.
"שוטרים שמקבלים דרגות על הכתפיים מרגישים פתאום גיבורים וחזקים, לא רק כלפי חוץ, אלא גם בתוך התחנה", אומר נאה. "הם בטוחים שכל שוטרת חדשה שמגיעה מעריצה אותם, ונוצרת מעין אווירה של 'אנחנו שוטרי הסיור הגיבורים הגדולים ומותר לנו לפרוק את המתח על השוטרות הצעירות'. לצערי כבר נתקלתי בעשרות רבות של קצינים עטורי תהילה שנלחמו בגבורה במשפחות הפשע אבל גמרו את הקריירה שלהם בתור אנסים".
סופגים את ההטרדות
מקרה מביך נוסף לכחולי המדים התרחש במאי 2011, אז הושג הסדר טיעון לקצין סיור במרחב איילון שהואשם כי צילם שוטרות בעירום בזמן שהחליפו מדים בתאי הלבשה. בהסדר הטיעון שנחתם עם מח"ש נקבע כי הקצין ירצה חצי שנה של עבודות שירות ועוד חצי שנת מאסר על תנאי, ישלם 25 אלף שקלים פיצוים לכל אחת מהמתלוננות ויפוטר לאלתר. אלא שלצד ריבוי מקרים מסוג זה, המציגים הטרדה ללא אפשרות לפרשנות, קיים גם שטח אפור הולך ומתרחב, בו נמצאות שוטרות שלא נאנסו או הותקפו, אלא מצאו עצמן מקיימות בהסכמה מערכת יחסים של ממש, לאורך זמן, עם קצינים בכירים. ב-1998 נחקק החוק למניעת הטרדה מינית, הכולל התייחסות למקרי ניצול של יחסי מרות. בשנת 2008 פסקה שופטת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט, כי מערכת יחסים מינית בין ממונה לכפופה, גם אם נעשתה לכאורה בהסכמה, תיכלל במסגרת החוק להטרדה מינית. נטל ההוכחה ביחסים שכאלה, נקבע, יהיה על הבכיר – שיידרש להוכיח כי אכן מדובר ביחסים בהסכמה ולא בניצול מרותו.
אלא שבשטח, במיוחד כשמדובר בקשרים רומנטיים, הגבול בין מותר לאסור הופך מטושטש מהר מאוד – כמו גם ההבדל שבין הערצת דמות פיקודית לבין אהבה. "לפני כשש שנים קצינה הגיעה אליי בבכי וסיפרה לי שהקצין שלה בדרגת תת ניצב מטריד אותה, מתחיל איתה ונוגע בה", מספרת שטייף. "היא לא רצתה להתלונן וביקשה שאגש לדבר עם מפקד המחוז דאז כדי שיגרום לזה להפסיק. כעבור כמה חודשים הסתבר לי שהוא הצליח ללכוד אותה למרות הכל: התחילה ביניהם מערכת יחסים רומנטית ושניהם עזבו את האנשים שלהם היו נשואים ועברו לגור ביחד. זה לא המקרה היחיד – יש שוטרות שנהנות מהסיטואציה בה הן קרובות לקצין בכיר ומצליחות להשיג דרך זה טובות הנאה בעבודה".
בעיניה של ב', בכירה לשעבר במשטרת ישראל, אסור להתבלבל ולחשוב כי הצדדים מגיעים שווים למשוואה הזאת. היא קובעת כי גם מערכות היחסים האלה פסולות מהיסוד, וכי ברור שמי שתשלם בהן את המחיר לבסוף תהיה האישה. "מצב של יחסי מין תוך יחסי מרות הוא לא חוקי, לא אתי, ובעייתי מכל בחינה", היא אומרת. "הוא יוצר אפליה ומעורר הרבה בעיות כשהזוג נפרד. בעבודה כמו במשטרה, כשנמצאים בחיכוך מתמיד, לפעמיים גם מתאהבים וזה בסדר – אבל אם נוצר קשר רומנטי כלשהו, הדבר היחיד שיכול לאפשר אותו הוא שאחד הצדדים יעבור לתפקיד אחר".
היא מספרת כי חוותה בעצמה כמה מקרים שונים של הטרדות מצד קצינים בכירים, ומוסיפה כי באחת הפעמים אפילו הועברה מתפקידה לאחר שסירבה להיענות לאחד ממפקדיה. לדבריה, היום המצב במשטרה טוב משהיה בעבר, אך יש עדיין יותר מדי מקום להתלבטויות. "הקלות הבלתי נסבלת שהייתה פעם השתנתה בגלל המודעות, אבל המקרים האלה עדיין קיימים. הבעיה העיקרית היום היא שלמרות החוק האוסר, לא כל המפקדים הפנימו שהנושא הזה לא גמיש – שאין אפור, אלא רק שחור או לבן. חוקי או לא חוקי".
בעיניי רבים, שטח הדמדומים הלא ברור הזה מנוצל על ידי הקצינים בכדי להמשיך בזממם, ומונע בשיטתיות מהשוטרות להתלונן, במחשבה כי אולי הביאו זאת על עצמן. "יש עוד עשרות מקרים של שוטרות שניהלו מערכות יחסים בכפייה או בהסכמה עם מפקדיהם וחוששות להתלונן כדי לא להרוס את התא המשפחתי שלהן, או חוששות שימצאו את עצמן מחוץ למערכת", אומר קצין בכיר ממרכז הארץ. "זו דילמה לא פשוטה. רק למעטות יש את האומץ לשבור את הכלים".
"קיימת אמונה עמוקה שהמפקדים הם מעין אלוהים ולכן קיים חשש לפנות אפילו לקולגות שלהם", מסביר ניצב בדימוס משה מזרחי את מיעוט המתלוננות. מי שבילה את מרבית שנותיו במערכת המשטרתית מגדיר אותה כ"מערכת היררכית, שיכולת ההשפעה של המפקדים בה מאוד מלחיצה. יש הרבה מאוד הטרדות מילוליות וסופגים אותן פשוט כי התחושה היא שלמפקדים הבכירים יש יכולת כמעט בלתי נתפסת לנצח במקרים האלה".
הוא קובע שהפתרון לדבר צריך להגיע בדמות מערך מוסדר שיאפשר גם לשוטרים בעלי הדרגות הנמוכות ביותר להשמיע קול. "גם ככה קשה לצאת נגד הקצינים, ולכן צריך מנגנון שיאפשר פניות בדרך נוחה יותר. הרי כשוטר אתה לא הולך להתלונן במשטרה כי אתה חלק מהמשטרה. זאת בעיה".
הקוד האתי כבר לא מופיע על שומר המסך
קשה להתייחס לתופעת ההטרדות המיניות במשטרה מבלי להזכיר את צה"ל – הגוף המקביל והגדול בהרבה, שבו יש כמות נרחבת של נשים צעירות העובדות צמוד לגברים מבוגרים. "ההבדל הוא שבצה"ל לקחו את הנושא לידיים וטיפלו בו לא רק בהיבט ההסברתי, אלא גם באמת השרישו אותו בתוך הערכים והנורמות של הארגון", אומר מזרחי. "אצלנו לא עשו את זה: במשטרה אין מערך הסברה שוטף והדוק וכל הנושא לא טופל כאן באותה אינטנסיביות. בצה"ל לקחו אחריות של ממש והקימו מנגנון של פניות אליו יכול לפנות כל אחד מבלי שיחסלו איתו חשבונות בדרך, ויש גם את יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. הטיפול הוא אחר".
עם התפוצצות הפרשה האחרונה, מספרים גורמים במשטרה, נושבת בשורות הארגון רוח חדשה. מפקדים שנהגו בדרכים שנויות במחלוקת בעבר, הם אומרים, הבינו שלא לעולם חוסן – ובימים האחרונים נזהרים יותר בלשונם ובמעשיהם. "מאז המקרה של ניסו שחם אין הרבה דיבורים או גסויות, נטו עבודה ופה ושם צחוקים. לא יותר מזה", אומרת ר'. שוטרת נוספת, ותיקה, מאשרת את דבריה: "כל המקרה זעזע את המטה הארצי בפרט והמשטרה בכלל, חשף את קשר השתיקה. אם פעם קצינים הרשו לעצמם לזרוק כל מיני הערות מיניות לשוטרות, אפילו בנימה של צחוק, זה נפסק עכשיו כמעט לחלוטין. הם מפחדים על התחת שלהם".
האם הקודים האתים לא היו ברורים עד כה? על כך הדעות חלוקות. "למפכ"ל הקודם, דודי כהן, היה חשוב מאוד שהשוטרים ישננו ויידעו בכל יום את הקוד האתי, דווקא בימי המפכ"ל הנוכחי זה לא ככה", אומר בכיר במשטרה. "אז, שוטרים הפכו את הקוד האתי לשומר המסך שלהם, אבל אצל יוחנן דנינו יש בכל חדר קודם כל את נושא 'שנת המפנה', שבו מדברים על היעדים האופרטיביים של המשטרה בשנה הנוכחית. כל מפכ"ל והסגנון שלו".
קצין המקורב לדנינו יוצא להגנתו ומסביר כי גם המפכ"ל הנוכחי מייחס לנושא הערכי חשיבות עליונה: "ליוחנן יש אפס סובלנות כלפי שוטרים שמפרים את הקוד המשטרתי. מבחינתו, הקוד הזה הוא עשרת הדיברות", הוא מסביר.
על דבר אחד כולם מסכימים: הפרשות העולות מתוך המשטרה, בין אם מגיעות לחקירה או לא, מביכות את צמרת הארגון ויוצרות אדוות שליליות שקשה לעצור. "שוטר או קצין שמטריד מינית פוגע בתדמית המשטרה, חד משמעית", אומר מפכ"ל המשטרה לשעבר, רב-ניצב בדימוס יעקב טרנר. "אין הרבה שוטרים כאלה, והמעט שקיימים גורמים נזק. המשטרה צריכה להראות שהיא מחמירה עם אנשיה ולנקוט צעדים של ממש. כי גם היום, בעיניי, שוטר הוא עדיין דוגמא שמסמלת לאזרח כיצד להתנהג".
תגובת משטרת ישראל:
"בהתאם להוראות החוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח 1998 ולתקנות אשר תוקנו לו, גובש נוהל סדור במשטרה למניעת הטרדה מינית ותקנון המשטרה מפרט בהרחבה את האיסורים בנוגע להטרדה מינית והסנקציות המשפטיות כלפי חשוד/ה בהטרדה מינית. החוק הוא חוק חדש והפנמתו נמצאת כל הזמן במגמת שיפור וממשיכים לחלחל.
לפי תקנות המשטרה, כאשר נוצר זוג שנמצא ביחסי מרות, יש להעביר את אחד מהשניים ליחידה נפרדת. במקרה בו שוטרים מרגישים צורך להתלונן ניתן להעביר את התלונה לאחד המפקדים, שהם מצדם מחויבים להעביר את המקרה למח"ש ולקצינת משאבי אנוש. במצב קצינת משאבי האנוש מונחית להעביר את המטריד ולא את המוטרד. את הדגש על חובת הדיווח ניתן לראות בפרשת ניסו שחם, כאשר תנ"צ ניסים אדרי, הושעה מתפקידו והועמד לדין לאחר שלא דיווח.
משטרת ישראל דואגת לקיום פעילות הסברה במסגרת הרצאות מובנות בנושא המועברות לכלל השוטרים במסגרת אימון יחידתי המתקיים פעם בשנה. ההרצאות, אליהן יחשפו עד סוף שנת 2012 למעלה מ-9,000 שוטרים, עוסקות בהסברים על החוק, בזכויות המוטרד ובגורמי טיפול ומועברות על-ידי סגל משפטנים שהוכשר לכך באופן מיוחד ומונה למעלה מ-50 איש.
בנוסף, הנושא נכלל בכלל הקורסים המתקיימים במשטרת ישראל כנושא חובה וכן למסגרות שוטרי החובה והשירות הלאומי. לצורך הפיכת ההרצאות למוחשיות הופק סרט בנושא וכן מתקיימות סימולציות בהשתתפות החניכים. פעולות נוספות המתבצעות הן קיום בקרות על איכות ההרצאות, קיום פורום אינטרנטי פעיל בנושא, הפונה לסגל המדריך וכן הפצת תקנונים למניעת הטרדות מיניות ותלייתם במקומות בולטים לעין בכל מתקני המשטרה".