יום חמישי בשבוע שעבר, 20 דקות לחצות. גשם כבד יורד על הכביש המוביל לדרום הארץ והראות גרועה מאוד. כבר לא ברור מה מפחיד יותר: הסיכוי לאבד שליטה ולהתהפך עם הרכב, או הסיכוי לחטוף רקטת קסאם. שעה ועשר דקות נמשכת הנסיעה, אבל היא מרגישה כמו נצח.
בכניסה למועדון הלילה, הממוקם בשוליה הצפוניים של אחת הערים בדרום, כבר מצטופפים עשרות נשים וגברים, חרדים וחרדיות, שהגיעו לכאן במיוחד ממרכז הארץ ומאיזור ירושלים. הגשם ממשיך לשטוף את רחובות העיר, אזעקות מחרידות מדי פעם את השקט, אבל שום דבר מזה לא מרתיע אותם. "לא משנה מה יקרה, אנחנו לא נפספס את יום חמישי", מצהיר אחד מהם, בגדיו ספוגים בגשם ושיערו לח, אבל עיניו בורקות, "תאמין לי, הקדוש ברוך הוא שומר עלינו שנגיע לפה בשלום ונחזור הביתה בלי שריטה".
המארגנים הבטיחו שמסיבת פורים תהיה מסעירה במיוחד, והגברים נראים נרגשים. הם צעירים יחסית, בשנות השלושים והארבעים לחייהם, לבושים בחליפות ממותגות. חלקם חובשים כיפות שחורות, אחרים השאירו את הכיפה בתא הכפפות של המכונית. שניים מהם שולפים מכיסם קופסאות סיגריות ומתחילים לעשן בשרשרת וללעוס מסטיק מנטה, במקביל. משניים אחרים עולה ענן אפטר שייב סמיך, מתערבל בניחוחות הגשם והאבק.
מאחוריהם עומדות הנשים. נשואות ורווקות, חלקן עוטות פאות לראשן. כמה מהן לובשות חצאיות מיני נועזות. אחרות מעדיפות ללבוש מתחת לחצאית גם מכנסיים, לשמור על מראית עין של צניעות מסויימת. הן נועלות נעלי עקב או לחלופין מגפיים חורפיים. מדי פעם הן מיטיבות את השיער או את האיפור, מתפללות שהגשם לא יהרוס את הלוק שעיצבו לכבוד פורים.
25 דקות המתנה מאוחר יותר, לאחר ששילמו דמי כרטיס של 50 שקלים, החבורה סוף סוף זוכה להיכנס. מארגנת המסיבה דואגת להכניס אותם ישר לעניינים, בעזרת כוסות בירה וכוסיות ערק אשכוליות, שיחממו את האווירה. גם הדי.ג'יי לא מבזבז זמן, ומתחיל לנגן שירי אייטיז ולהיטים ים תיכוניים עכשוויים. המסיבה יוצאת לדרך, והגברים והנשים מתפזרים ברחבי המועדון, עיניהם נודדות סביב בסקרנות. בקרוב הם יתחילו לצוד לעצמם בני זוג חדשים לבלות איתם את הלילה. אלה שבאו איתם? הם עסוקים בציד משל עצמם.
"עוד מעט תראה איך שכולם מתערבבים עם כולם", אומרת לי אחת מהמארגנות, "רווקות עם נשואים ולהיפך, זוגות נשואים שמוצאים לעצמם דייט אחר ללילה, להם זה לא משנה. יש להם שיטת חיזור מוזרה. הם לא כמו החילונים, ישר שולחים ידיים. קודם הם מתקרבים, זורקים מחמאה, מסתכלים אחד על השני. אם זה מתאים, הם ימשיכו לרקוד, ואז יתחילו להתחבק, להתנשק בקטנה, יילכו הצידה, יישבו על הספות ויתחילו להתמזמז במשך דקות ארוכות עד שהם ירגישו בשלים לסקס. רק אז הם יצאו החוצה ויילכו לבתי מלון או לצימרים בסביבה. אלה שאין להם כסף יעשו סקס במכונית או בתוך שקי שינה על החוף. לי זה מזכיר לפעמים את הסיפור של סדום ועמורה בתורה".
"שומרי מצוות, אבל מגיע לנו להתפרק"
עד שלא רואים את המראה בעיניים, קשה להאמין. אמנם שמענו בעבר על חרדים שמתגנבים בשקט למסיבות של חילונים כדי להתפרק קצת – אבל כאן כבר מדובר בצעד אחד הלאה: אנשים יראי שמיים ושומרי מצוות אדוקים שנפגשים מדי שבוע למסיבות חשק ומקיימים יחסי מין בחופשיות זה עם בת זוגו של זה. מדובר גם בנשואים שמעוניינים לרענן את את האינטימיות, וגם ברווקים וברווקות שכמהים לפורקן ולריגוש. הם מגיעים לבד או בזוגות – ומהרגע שדרכו במקום האירוע, כל הגבולות נפרצים.
סצינת מסיבות החשק של החרדים החלה לקרום עור וגידים לפני כשלוש שנים. מארגני המסיבות נהגו לשכור מתחמים סגורים, בכל פעם במועדון אחר, ולהזמין אליהם בכל יום חמישי מאות חרדים. האירועים הוגדרו כסגורים, ובעלי המועדונים, שהובטח להם רווח נאה מכל מסיבה, נדרשו לשמור על דיסקרטיות מלאה וחמורה.
"הייתי מביא די.ג'יי, ברמן וכמה מלצריות שיארחו אותם, מפזר כמה ספות פוטון כאלה מסביב ומכל מסיבה כזו הייתי מרוויח כמה אלפי שקלים", מספר אחד מהם, בעל מועדון תל אביבי, "אותי ממש לא עניין מה הם עושים. ידעתי שהם חרדים, אבל לא נכנסתי לחדר המיטות שלהם. אותי עניין הכסף נטו".
כיום, ההרשמה למסיבות של יום חמישי נסגרת כבר בראשית כל שבוע. מארגנת המסיבות דואגת גם לאירוח וי.איי.פי. "אסור לי להדליף כלום, אחרת אני אפסיד אותם, והם לקוחות טובים, לארג'ים, שמשאירים הרבה טיפים ולא עושים בעיות כמו החילונים", היא מסבירה, "הם אחלה טיפוסים, יודעים ליהנות מהחיים בסטייל, נכון שהם באים לפה כדי לספק צורך מיני ולעשות סקס, אבל זו לא בעיה שלי. הכי חשוב מבחינתי שהם נחמדים ומנומסים, ומשאירים פה הרבה כסף על משקאות ועל אוכל".
יהודה (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה) בן 35, נשוי ואב לילדים, מעשן בשרשרת. כבר מתחילת הערב הוא מסתמן ככוכב המסיבה: רוקד בטירוף, מכרכר סביב הבחורות המחופשות לחתולות ולשפנפנות. הוא מתחיל להצליב מבטים עם שתי צעירות, ומהר מאוד המרחק מתקצר לסנטימטרים ספורים, והשלושה מתחילים להתנשק.
"אני מבקש שלא תשפוט פה אף אחד מאתנו", הוא אומר אחר כך, "אנחנו שומרי מצוות, אבל פעם בשבוע מגיעים להתפרק. מה, לא מגיע לנו? כל השבוע אנחנו עובדים קשה, לחוצים, מתוחים, רוצים להגיע רגועים לארוחת שבת. יש פה חבר'ה מירושלים, בני ברק, בית"ר עלית, אלעד. הם באים לפה כדי לעשות חיים. מה רע בזה? כל שבוע אתה מכיר בת זוג חדשה, אני לא רואה בזה שום בעיה. זה הבילוי שלנו".
יהודה, איש עסקים בתחום הסלולר, ממגנט אליו נשים. יש לו לשון חלקלקה והוא יודע להקסים בדיבור מתוק. בזמן שאנחנו משוחחים הוא מחזיק בידו כוס בירה ומפריח נשיקות באוויר לעברה של אחת מהשתיים עימן התנשק קודם. לבושה במיני שחור, היא מסמיקה.
"אתה רואה אותה?", הוא אומר, "עוד שעה-שעתיים היא שלי. אולי גם השנייה תבוא איתה. נשב על הספה, שם בחדר השני, ונתחיל לחמם את העניינים לקראת המלון. כולם נהנים פה. אני מכיר חלק מהאנשים, והחדשים מגיעים לפה בשיחות, מפה לאוזן. הבילוי במועדון זה הסוד שלנו. משתדלים שלא יגלו עלינו כדי שלא יסמנו אותנו בקהילה ואז יהיה בלגן למשפחות שלנו".
אחרי חצי שעה של מסע חיזורים בלתי פוסק, יהודה והנשים אכן פורשים לאיזור הספות ומתחילים לעסוק בשלהם. אחת מהן, אגב, היא נשואה טרייה. השנייה רווקה. שתיהן בשנות העשרים לחייהן. אחרי 20 דקות של גיפופים בלתי פוסקים הם יוצאים מהמועדון כדי להמשיך את הלילה בבית מלון. ברקע, על הבר, רוקדות נערות גו-גו בלבוש מינימלי, להנאתם של הגברים החרדים, שרוקדים סביבן ושולחים ידיים.
"כולם מתערבבים עם כולם פה", מסבירה עדי (23), רווקה שמבקרת גם היא בקביעות במסיבות, "מי שמגיע למסיבות האלה יודע לקראת מה הוא בא. פעם היינו הולכים הרבה לשני מועדונים בתל אביב (השמות שמורים במערכת – ש.א.) אבל אחרי שהיו שם בעיות וסחיטות של כמה מארגנים הגענו לפה. לפעמים אנחנו נפגשים גם ביער בן שמן: מגיעים עם מכוניות, יש מארגנים שדואגים לתאורה וכולם רוקדים ומתפצלים בתוך היער כדי לשכב".
עדי היא בחורה יפה. שיער שחור גולש עד הצוואר, עיניים ירוקות, חצאית קצרה ומנומרת. למחייתה היא עובדת כפקידה בחברה במרכז הארץ ומגדירה את עצמה כחרדית מודרנית. למסיבות הגיעה דרך אחת מחברותיה, נשואה ואם לילדה, שהציעה לה להצטרף לפני כחמישה חודשים. מאז היא פה בכל יום חמישי. "אם אבא שלי יידע הוא יהרוג אותי", היא מודה, "הוא דמות מוכרת בקהילה, איש עסקים, חושב שאני יוצאת עם חברות לקפה או למסעדה וישנה אצלן. המסיבות האלה משחררות אותי. כיף לי פה. אני מכירה חברים וחברות חדשים, בעלים והנשים שלהם, ולא מרגישה שאני עושה משהו רע לאלוהים. אני מתפללת כל בוקר, שומרת שבת ומצוות, אבל את זה אני עושה את זה בשביל הנשמה".
"מבחינתי, אין פה שום ניאוף"
אבי, בשנות הארבעים לחייו, הוא גם ממארגני המסיבות וגם משתתף נלהב. הוא היה מיוזמי האירועים הראשונים בתל אביב, ומאלה שהחליטו להעביר אותן לדרום לאחר שהלוקיישנים הפכו גלויים מדי, וחלק מהמשתתפים תועדו או צולמו, ובהמשך נסחטו על ידי גורמים שונים.
"אני לא מתבייש לבוא עם הכיפה למועדון, ולפעמים יש כאלה שרואים שהציציות שלי בחוץ", הוא מודה, "יש גם בחורות, שמורידות באוטו את החצאיות הארוכות ובאות עם מיני או שורטס במטרה למשוך אליהם גברים בלי שיזהו אותן מהשכונה. יש כאלה שאפילו באות עם פאות נוכריות ארוכות, כדי שבטעות מישהו לא יעלה עליהם וילשין לרב הקהילה או להורים. אנחנו משתדלים לא למשוך יותר מדי אש ולעשות הכל בשקט. רק מעטים ממש יודעים על המסיבות שלנו. הכל אצלנו עובד בוואטסאפ בהודעות SMS".
חלק מהבליינים החרדים הם אנשי עסקים, אחרים עובדים במוסדות ציבור וחינוך או לומדים כאברכים בישיבות. גם להם ברור שההגנה על סודם היא קריטית. "אני דואג שאף אחד לא יעלה תמונות שלנו לפייסבוק ולא לאתרי אינטרנט, וגם שצלמים לא יסתובבו בתוך המסיבות שלנו", אומר אבי, "חשוב לי שכולם יהיו רגועים וגם אני. כל השבוע אני חי בעולם הדתי, עם כל ההלכות והמצוות, וביום חמישי אני קצת סוטה, חורג מהנורמה המקובלת".
אתה לא חושב שיש פה ניאוף? שאתה והחברים שלך עוברים על עשרת הדיברות?
אבי שותק במשך כמה שניות, יונק מהסיגריה שלו ויורה בנחרצות: "מבחינתי אין פה שום ניאוף. אני לא לוקח אישה של חבר ושוכב איתה, ללא ידיעתו. הכול בהסכמה, ואני לא רואה בזה שום בעיה. חלק מהנשואות מגיעות עם הבעלים ובמהלך המסיבה הם מפרידים כוחות, כשכל אחד מחפש לעצמו בן זוג חדש ללילה. אין פה דברים שנעשים מאחורי הגב. מבחינתי זו לא התפקרות".
רחל (24), היא רווקה שמשתתפת במסיבות כשנתיים. גם היא, כמו עדי, הגיעה אליהן בתיווכה של חברה נשואה. במקביל, יצאה לכמה דייטים כדי למצוא את בחיר ליבה - בתיווכה של שדכנית, המקורבת למשפחתה. "אצל החרדים, בחורה צריכה להתחתן בגיל צעיר מאוד - 17, 18 אפילו 16.5. חשוב לנו בקהילה שבחורה לא תצא לתרבות רעה, שתיהיה צנועה. כלומר, שתכיר גבר שלומד בישיבה ותתחתן איתו לפני שייפקחו עיניה לכל מיני כיוונים", היא מסבירה, "אני לא מצאתי את השידוך שלי כי לא הייתי מוכנה להתפשר. רציתי בעל שגם יעבוד ולא רק ילמד בישיבה. יש לי עבודה, אבל היה חשוב לי שאני לא אפרנס את בעלי. כשחברה שלי הציעה לי ללכת למסיבות, לא ידעתי על מה היא מדברת. פתאום הגעתי לעולם אחר. בהתחלה הייתי הולכת עם חצאית ארוכה מאוד, אחר כך עם חצאית קצרה יותר ומכנסיים מתחת. הכרתי גברים נחמדים, שהחמיאו לי על היופי שלי ואפילו מדי פעם קנו לי מתנות. לאט לאט הכרתי אותם, התחלתי לרקוד במועדון, הכרתי מוסיקה לועזית. אפילו התחלתי לעשן, עד שהתאהבתי בכמה מהם. בשבילי לשכב עם גבר זה צורך קיומי, סיפוק. לא חשוב לי אם הוא נשוי או רווק, חשוב שהוא יודע לעשות לי טוב, לגרום לי ליהנות מהאווירה".
האם שאלת הבתולין היא לא קריטית בחברה החרדית, בכל הנוגע למציאת שידוך?
"אני לא חושבת שבגלל שאני לא בתולה לא אמצא גבר. יש צעירות חרדיות שלא בתולות, אז מה, הן לא מתחתנות? בסוף לכל סיר יש מכסה. אני לא מודאגת מזה".
"שילמתי 100 אלף שקל כדי שלא ילשינו למשפחה שלי"
יש קשר ישיר בין ההנאה הרבה, לבין הסיכון העצום שנוטלים עליהם משתתפי מסיבות החשק הללו. במידה וייתפסו, המחיר הוא נידוי מוחלט מהקהילה, וניתוק קשר עם משפחתם וכל מכריהם. כאמור, לא מעט מהם נסחטו בעשרות אלפי שקלים על ידי פושעים מתוך ומחוץ לקהילה החרדית במהלך השנים. הסוחטים, לרוב חילונים לשעבר שחזרו בתשובה, יצרו קשר עם המשתתפים החרדים והציגו עצמם כחוקרים פרטיים שנשלחו לתעד את מעשיהם מטעם בני משפחותיהם, אבל תמורת כמה מאות אלפי שקלים מוכנים לגנוז את החומרים.
במקרה אחד נדרש ג', אחד החרדים שהשתתף במסיבות החשק, לשלם 200 אלף דולר לסוחטים, אשר עקבו אחריו במשך שמונה חודשים. כשהתקשה להשיג את הסכום, דרשו ממנו בשלב הראשוני כמה עשרות אלפי דולרים. ג' סירב לשלם והגיש תלונה במשטרה, אשר הובילה למעצר הסוחטים ולהגשת כתבי אישום נגדם.
במקרה אחר, חרדי שהשתתף במסיבות נאלץ לשלם כמה עשרות אלפי דולרים לסוחטים כדי שהתמונות והסרטונים לא יגיעו לבני משפחתו או לרבני הקהילה. "לא רציתי להסתבך, שהמשפחה שלי תתפרק", הוא מודה, "אתה יודע מה היה קורה אם התמונות האלה היו מופצות? הייתי צריך לברוח מישראל עם המשפחה. אז שילמתי כופר, דמי שתיקה".
"זה עלול לפגוע בכל המשפחה הגרעינית שלי וגם ימנע מהם להיות מועמדים לשידוכים", מספר א', שנסחט אף הוא בעקבות השתתפותו במסיבות, "זה התחיל באינטרנט, כשפנה אליי אדם אחד וביקש ממני כסף ואוכל תמורת אי חשיפת התמונות והסרטונים שיש לו. הוא איים להכתים את שמי, הבטיח שאשתי תיהיה מסכנה. שהוא יהרוס לי את החיים. אני אדם מוכר מאוד, אז גייסתי כסף מכל מיני חברים ונתתי כדי להוריד אותו מכל העניין הזה. בסוף יצא ששילמתי לאורך כמה חודשים יותר מ-100 אלף שקל, עד שהתחיל להימאס לי והזהרתי אותו שאם לא יפסיק לסחוט אותי, אתלונן במשטרה. מאז הוא נעלם".
ר', דמות מרכזית בסצנת מסיבות החשק החרדית, שילם כ-70 אלף שקל לאדם שהזדהה בפניו כצלם והציג בפניו תמונות מפלילות ביותר, כשהוא מנשק בחורות ורוקד ומפלרטט איתן. "מאז כל הבלאגן הזה אנחנו יותר זהירים", הוא אומר, "כל אחד שרוצה להגיע למסיבות, מתחייב לא לחשוף את דבר קיומן לאף אחד. משתדלים שלא יצלמו אותנו - לא באייפונים ולא במצלמות. לא לוקחים סיכון. אלו היו חודשים לא ישנתי בכלל מרוב פחד שבסוף יפרסמו את התמונות".
אבל לצד כל הפחדים והחששות, נדמה ששום דבר לא יעצור את מארגני המסיבות. היצר – הרע או הטוב, תלוי את מי שואלים - גובר על הכול. תשאלו את יואל, תושב בית"ר עלית והרוח החיה מאחורי המסיבות ביער בן שמן, המתחרות מול המסיבות בדרום. "המסיבה שלנו יותר אטרקטיבית בעיקר בעונות המעבר ובקיץ", הוא טוען, "זה יער ענק, אז אנחנו מגיעים עם גנרטורים, פנסים, רמקולים. כולם רוקדים ואז מתפצלים ביער ועושים מה שעושים. יש לזוגות פרטיות ואף אחד לא מפריע להם. אנחנו לוקחים רק 30 שקל, ובדרך כלל, כשמזג האוויר טוב ונעים, מגיעים מאות אנשים. אנחנו מרוויחים מהמשקאות מהאוכל אבל לוקחים מחירים נמוכים יחסית למועדונים".
לדבריו, הוא מתכוון להרחיב את קו המסיבות גם לפארקים וליערות גדולים בנגב ובצפון הארץ. "מי שיודע על המסיבות שלנו יודע ומי שלא יודע לא צריך לדעת", הוא מוסיף, "אנחנו עושים טוב לאנשים. אתה רואה אנשים שמחים, שמתפרקים ונהנים וזה מה שבאמת חשוב. אחר כך כבר נעשה את החשבונות שלנו עם הקדוש ברוך הוא".