זה אמור היה להיות סיפור אהבה מהסרטים: מושבניק מצפון הארץ מכיר בחורה הולנדית מקסימה, והם מתאהבים. זמן לא רב אחר כך מגיע לעולם הנסיך המשותף, פרי אהבה דו יבשתית, וכולם מאושרים. אלא שבמקרה של ארז (שם בדוי), 32, החלק שבו חיים באושר ועושר פשוט לא הגיע. דווקא ברגע שבו הפך לאבא, תפסה המציאות תפנית קודרת.
"הכרנו במהלך נסיעה שלי לחו"ל", הוא נזכר, "זאת הייתה אהבה מאוד גדולה ואחרי קשר בשלט רחוק החלטתי לעבור לגור איתה בהולנד", הוא נזכר, "לפני שלוש וחצי שנים החלטנו שאנחנו רוצים לעשות ילד. זה היה מתוכנן. היא נכנסה להריון ממש מהר, שמחנו מאוד והכל היה מצוין. כל ההיריון חיכיתי בציפיה גדולה לראות את הילד, השתוקקתי להכיר אותו. מאוד התרגשתי לקראת הפיכתי לאבא, באתי ללידה עם ציפיות מאוד גדולות".
במשך תשעה חודשים דמיין ארז איך יקריא לצאצא שלו סיפורים, ישחק אתו בכדור, ישחה אתו בבריכה. הוא המתין בהתרגשות לאושר העצום, שיציף אותו ואת אהובתו כשישמעו את הבכי הראשון של בנם ויהפכו ברגע אחד להורים. אבל לא כך היה: "בשניה הראשונה שראיתי אותו, אני זוכר אכזבה מאוד גדולה", הוא מודה, "התאכזבתי מאיך שהוא נראה, חשבתי שהוא נורא מכוער. אני לא יודע למה ציפיתי, כי ילדים אמורים להיות מכוערים כשהם נולדים, מעוכים כאלה, אבל הוא לא היה רק מעוך, הוא היה ממש מכוער לדעתי. כמובן שעכשיו הוא ילד מתוק ויפה, אבל במשך חודשים ארוכים, הרגשתי לא קשור אליו בכלל. כל מפגש אתו רציתי לסיים כמה שיותר מהר. גיליתי שאני לא אוהב אותו כמו שהורים מספרים ושאני לא מרגיש שום דבר. זה מאוד הבהיל אותי, אבל שמרתי את התחושות שלו לעצמי. איזה אבא מודה שהוא מאוכזב מהילד?
במהלך חצי השנה הראשונה לחייו של בנו, התאמץ ארז להימנע מכל מגע אתו. "ניסיתי להימנע מלהגיע הביתה", הוא משחזר, "מצאתי לי כל מיני עיסוקים בעבודה, התנדבתי לשעות נוספות. הכול כדי לא להיות בבית". במקביל, רגשותיו הקשים הלכו והחריפו. "הרגשתי כישלון, אבא גרוע", הוא אומר, "הייתי מבואס כל הזמן. לא אהבתי אותו ולא הייתי יכול להודות בזה בפני אף אחד. חשבתי שהוא לא יפה, ולא נחמד, לא היה לי שום רגש אליו, רק תחושת אשם מאוד גדולה".
הסימטופמים מוכרים, רק שבדרך כלל הם נקשרים דווקא לאם: אחרי הכול, דכאון אחרי לידה (PPD) הוא תופעה ידועה אצל נשים. זליגת ההורמונים, הגוף הכואב שאיבד את צורתו, קשיי ההנקה – כל אלו סיבות טבעיות שמעכירות את החודשים הראשונים לחייו של תינוק ועשויים לגרום לבייבי בלוז. אלא שלא רק נשים סובלות מדיכאון אחרי לידה. מחקר חדש וארוך טווח שנערך באוניברסיטת נורת'ווסטרן בחן יותר מ-10,000 גברים במשך 23 שנים כדי להבין מהו הדיכאון הגברי ואיך הוא משפיע על מגון רחב של אספקטים התפתחותיים. בין היתר, המחקר מצא שאבות טריים מועדים יותר לחוות דיכאון על סוגיו ב-68 אחוזים יותר מגברים שאינם הורים, או שלא חיים בבית עם ילדיהם. תסמיני הדיכאון יכולים להופיע מרגע הלידה ועד שהצאצא יגיע לגיל חמש שנים. גם מרפאת MAYO הבינלאומית ערכה מחקר בתחום, ובו התגלה שהורמונים הם רק גורם אחד לתופעה, לצד העדר שינה, שינוי באורח החיים, שינוי סביבתי ושאר מהפכים שקורים גם לאבות.
עיקר הקושי, מסתמן, טמון בכך שהגברים שלוקים בדיכאון אחרי לידה אינם מעזים לשתף בכך איש, ועסוקים בהלקאה עצמית וברגשי אשם. כל אלה מובילים לא פעם, באופן בלתי נמנע, גם לפרידה ולפירוק התא המשפחתי. זה מה שקרה גם לארז: הוא לא שיתף איש בדיכאון שחווה, אלא שקע לתוכו עד כדי כך, שתוך חודשים ספורים הגיעה גם הפרידה. "לא יכולתי לדבר על זה עם איש", הוא מספר, "החברים שלי בעבודה היו ברובם צעירים והשניים שכבר היו להם ילדים, טענו שהם מרגישים בדיוק את התחושות הרומנטיות האלה, שהורים מספרים שיש להם – פרץ של אהבה אדירה. אני לא יודע אם זה באמת היה ככה או שהם שיקרו, אבל לא הרגשתי שאני יכול לדבר על זה איתם. הם כל הזמן סיפרו כמה הילדים שלהם מדהימים ולי הם נראו בדיוק אותו יצור חסר תועלת, כמו הילד שלי".
רק לאחר חצי שנה הצליח ארז להתגבר על המשבר עם בנו. "היום אני אוהב אותו אהבת נפש, הוא אהבת חיי וילד מדהים, אבל ההתחלה הייתה פשוט נוראית", הוא אומר, "העולם מכין אימהות להורות, יש קורס הכנה ללידה וקבוצת תמיכה להנקה, וטיפת חלב, ולגברים אין את הדבר הזה. אני לא חושב שאני פסיכי או שונה. אני לא מבין מה הקטע בלא להודות בזה, כאילו כולם בתחרות האבא המצטיין".
"בכיתי כמו משוגע. הרגשתי כמו האבא הכי גרוע בעולם"
דכאון אחרי לידה אצל גברים מגיע לא פעם בתחפושת. כך, למשל, קרה לניר ממרכז הארץ: "זה התחיל מזה שהיה לי פחד תהומי מלהישאר עם הקטן", הוא משחזר, "כל בכי שלו היה מקפיץ אותי. אחרי חודשיים אשתי ביקשה לצאת לשעה של התעמלות. כולה שעה אחת. אחרי 10 דקות הילד התחיל לבכות. ניסיתי להרגיע אותו בכל דרך אפשרית, כלום לא עבד, צרחות אימים. הרגשתי שעולמי חרב עלי. לא ידעתי מה לעשות. אשתי חזרה אחרי שעה, ואז גם אני התחלתי לבכות, בכיתי כמו משוגע ולא יכולתי לעצור. הרגשתי שאני האבא הכי גרוע בעולם. נדמה לי שבפעם הבאה שנשארנו שוב לבד, אני והקטן, הייתה רק אחרי חצי שנה. אחרי התקרית, פחדתי לגשת אליו בלילות, מחשש שהוא יתחיל לבכות ולא אצליח להרגיע אותו, אני פשוט זוכר את רמות החרדה שלי עולות בצורה קיצונית. היו לילות שלמים שבקושי ישנתי. לא הסכמתי לצאת לבית קפה בערב מחשש שהוא יתעורר ולא יהיה מי שיטפל בו. גם כשההורים שלנו הסכימו לעשות בייביסיטר זה לא הרגיע אותי".
בשלב מסוים, הודיעה אשתו של ניר שהיא לא מסוגלת יותר, ודרשה ממנו לפנות לפסיכולוג. "זה היה נחמד, אבל לא ממש עזר", הוא מספר, "משם המשכנו לייעוץ הורים, ושם המליצו על פסיכיאטר וכדורי הרגעה. הפסיכיאטר אכן אבחן אותי כבעל דכאון אחרי לידה. השינוי הגיע דווקא כשהילד חלה במחלה רצינית. 40 מעלות חום והקאות. זה גרם לכל מה שקרה אחר כך להיראות קליל ופשוט. במקביל, מצאתי את התרופות הנכונות שעוזרות לי, והיום אני יכול להגיד שאני מצליח להרגיע את הילד יותר טוב מאשתי".
גם פרופסור גילי גולדצווייג, דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב יפו, חווה קשיים סביב לידת בנו הבכור. אלא שבניגוד לגברים רבים, שמסתירים את תחושותיהם, לפרופ' גולדצווייג הן דווקא גרמו ליזום מחקר רחב בנושא. "כבר בשנות ה-60 היו כל מיני אזכורים בספרות המקצועית, על גברים שחוו תופעות פסיכולוגיות מאוד קשות אחרי לידה", אומר פרופ' גולדצווייג, "אבל כשהתחילו מחקרים יותר רחבים על היקף דיכאון אחרי לידה אצל גברים - לא מצאו תוצאות משמעותיות. חשבנו שחלק מהסיבה זה שלגברים פחות נעים לדווח על רגשות של דיכאון. דבר נוסף שהבנו, שהרבה פעמים הדיכאון הזה מודחק ומתבטא בסימפטומים התנהגותיים מוחצנים – אלימות, אלכוהול. מצאנו קבוצה של כ- 20% שבאמת הייתה להם עליה בסימפטומים התנהגותיים חריגים. דווקא הגברים שלפני הלידה ענו שהם צופים שהכול יהיה מאושר, לא ראו את המורכבות ואת הקושי שיכולים להתעורר. לעומתם, גברים שהביעו לפני הלידה חששות וקושי, לא חוו שום דכאון. המסקנה היא שהגברים שחווים את זה הם אותם גברים שפחות מוכנים לדבר, להתייחס בגלוי לקשיים הנוגעים לתינוק".
נהוג לחשוב שהיום רוב האבות הרבה יותר מעורבים בגידול הילדים. שיש מגמה של שוויוניות בטיפול בילדים.
"דווקא בגלל השוויוניות, הרבה אבות נקלעים לבלבול ולאובדן דרך. אם הבומרנג הפמיניסטי הוא 'תעשי גם ילדים וגם קריירה', אצל גברים זה הפוך: גם תפרנס, וגם תהיה גבר רגיש, מבין, אוהב, ספונטני, סבלני ופתוח לילדים ולצרכים של אשתך, וכל זה לא תמיד קל למימוש. בייחוד לגברים שלא בהכרח היה להם ממי ללמוד. הלוא בדור הקודם, חלוקת התפקידים אצל ההורים הייתה מאוד ברורה".
"את אבא שלי הייתי פוגש לדקה בשבוע בערך", ממחיש דרור ממרכז הארץ, אב צעיר ל-3 וסטאראפיסט, את השינוי שעבר על האבות הישראליים, "לדעתי, אבא שלי ראה אותי לראשונה רק בגיל 10. הוא פשט עבד כל הזמן והוא לא הרגיש לא בנוח לגבי זה, להפך: התפקיד של האבא אז היה להביא כסף. אבל היום הכול השתנה. אנחנו צריכים וגם רוצים להיות חלק מהחיים של הילדים - וגם חייבים לעזור בבית. לאט לאט יש יותר ויותר שוויניות בתוך הבתים, וזו הצרה הכי גדולה של הגברים. מצד אחד, אנחנו עדיין נדרשים להיות המפרנס העיקרי. העול הזה נשאר. מצד שני, אנחנו גם נדרשים להגיע בזמן למקלחות ולקום בבוקר לעזור עם הילדים ולקחת לגנים. אנחנו במין שלב ביניים מבלבל".
דרור עצמו כמעט ולא צלח את חודשיו הראשונים כאב טרי. "התחושה הראשונה שהייתה היא אובדן שליטה על החיים", הוא משחזר, "אבהות זה משהו נורא טוטאלי, שקורה בבת אחת, ואין לך יכולת להתכונן לזה. החיים שלך הופכים להיות נורא אינטנסיביים, אתה רץ מסביב לשעון. אתה חוזר מהעבודה ונדרש להיות פעיל עם הילדים עד שהם הולכים לישון. ואז הם קמים בלילה, ומהרגע שאתה פותח את העיניים אתה מטפל בהם ואז רץ לעבודה. הכל מרגיש לך כמו יום אחד ארוך שנקרא החיים שלך והוא לא ממש נגמר".
דרוש: קורס הכנה ללידה לגברים
מי שבהחלט לא מקלות על התחושות הקשות של גברים אחרי לידה הן נשותיהם. באופן טבעי, תינוק חדש מרכז אליו את כל תשומת ליבה של האם, אשר בעצמה מתאוששת מהלידה ומתרגלת למעמדה החדש. לכל זה יש, מסתבר, מחיר גבוה. "הזוגיות מאוד נפגעת בשנה הראשונה", אומר אביב (שם בדוי), 37, אב לילדה בת שנה וחצי מגבעתיים, "בזמן ההריון אתה בהדחקה, ואז פתאום נולד ילד ומהרגע שהגעת לבית החולים - החיים שלך השתנו לחלוטין, לטוב ולרע. אתה צריך להיות הרבה יותר זמין בית,לטפל בילד, להיות מחנך, לעבוד ולפרנס וגם לעזור בבית. הכול נורא מלחיץ. אנחנו לא מקבלים חופשת לידה, אנחנו שק חבטות. ברור שגם חופשת הלידה של הנשים היא חופשה במרכאות, אבל בשורה התחתונה, זה שלושה חודשים מאוד אינטנסיביים, שבמהלכם אתה חוזר מהעבודה וכל העצבים יוצאים עליך: חוסר השינה, זה שבטעות שכחת לקנות משהו, המון ביקורת, שאף אחד לא באמת אשם בה. בחצי שנה-שנה ראשונה, אתה כמעט ולא עושה סקס. כל הביחד הזה נעלם. אתה הופך להיות משני בבית. לגבר אין שום הכנה לקראת השינוי הזה. אולי צריך קורס הכנה ללידה לגברים, בדיוק כמו לנשים, שיסביר לך מה אתה הולך לעבור. גם היום, אין כמעט פורומים או אתרי אינטרנט שמסבירים לאב איך לצלוח את השינוי הזה בחיים".
מדובר בסיפור קלאסי של ביצה ותרנגולת: בהיעדר תשומת הלב של הנשים, ולאור הפחדים והריחוק שהם חשים כלפי התינוק, גברים רבים מתרחקים מהבית, בורחים לעבודה ומותירים את משימת הטיפול בילדים לנשים. הן, מצידן, מרגישות שהגברים השאירו אותן לבד במערכה, אבל באותה נשימה –גם משתלטות על הטיפול בילד, עד כדי כך שהן לא משאירות לגבר שלצידן מקום להשתלב. הרצל כחלון, מטפל זוגי מסביר: "יש נשים שלא נותנות לאבא להתקרב בכלל לתינוק. זה רק מחזק חששות שיש לגברים רבים, לגבי המסוגלות שלהם: 'האם אני מסוגל לטפל ביצור העדין הזה?'. רבים מהם גם חוששים לפגוע בו וזה מעורר בהם פחד".
במרבית המקרים, אגב, טיפול פסיכולוגי הוא פתרון יעיל. במקרים קשים יותר, יתווסף גם טיפול תרופתי בתרופות נוגדות חרדה או אנטי דיכאוניות. אבל לא פחות חשוב הוא תפקידו של בת/בן הזוג, שיש לו יכולת משמעותית לתרום להורדת המתחים. "זה קצת יהיה מוגזם לתבוע מאימא טרייה לתמוך בבעלה, אבל יש גם משפחה וחברים", אומר הפסיכולוג רועי סמנה, "הסביבה צריכה לשים לב לסימנים. אם מישהו נראה שונה, מדוכדך או לא במיטבו – חשוב לתמוך ולתת לו לגיטימציה, ואם זה לא עוזר, להפנות אותו לטיפול מקצועי".
"במקום לעודד אותי, המשפחה התעצבנה עליי"
בכתבה שהתפרסמה במגזין אטלנטיק בחודש אפריל נטען, שכל הורה מועד לחוות דיכאון אחרי לידה - בין אם הוא זכר, נקבה, הורה ביולוגי או אפילו הורה מאמץ. שי (שם בדוי), 45, אב לילדה בת שנתיים שנולדה לו ולבן זוגו בהליך פונדקאות, לא שיער עד כמה זה יהיה לו קשה. "לא רציתי ילדים, אבל לא יכולתי לעצור את החלום של בן הזוג שלי להיות אבא, אז נכנסו להליך פונדקאות", הוא מספר, "כשהפונדקאית שלנו הגיעה לשבוע 38 נסענו אליה לארצות הברית, ללוות את הלידה. הבעיה התחילה כשחזרנו לארץ", הוא מספר, "אני חזרתי לעבוד והבן זוג שלי נשאר בחופשת לידה. פתאום השילוב בין עבודה, ילדה ובית, יצר המון לחץ. לא נקשרתי אליה בכלל בהתחלה. רק אחרי שהיא התחילה קצת לתקשר ולחייך ולזחול ולזהות אותך, הבנתי שיש פה ילדה ונקשרתי אליה, אבל בחצי השנה הראשונה, התאבלתי על החיים שהיו לי. לא הבנתי מה קורה לי ודי ניסיתי להדחיק. הייתי חוזר בשמונה-תשע בערב הביתה. לא התחשבתי בעובדה שהוא צריך עזרה, כאילו זה לא קשור אלי. בשלושת החודשים הראשונים הילדה לא כל כך ישנה, וכל פעם שהייתי נותן לה לאכול, היה נשפך לי האוכל. לא ידעתי בכלל מה עושים: איך מחזיקים לה את הראש שלא ייפול, איך מרדימים אותה. הייתי כמו רובוט. עברו לי מחשבות לעזוב אותם וללכת. לא נהניתי ממנה. לא התגעגעתי אליה בכלל. אפילו קצת קינאתי שהיא לקחה לי את תשומת הלב".
כמו גברים אחרים שחוו דכאון אחרי לידה, גם שי לא ממש הצליח לשתף את הסביבה הקרובה במה שעובר עליו. כשכבר כן העז לעשות זאת, נתקל בביקורת קשה. "המשפחה שמה לב שאני עצוב. הסברתי להם שזה בגלל הילדה, ובמקום לעודד – הם התעצבנו עליי. ניסיתי להסביר, אבל אנשים לא תמכו בי. לא הבנתי למה אף אחד לא מבין אותי, הייתי לבד בסיפור הזה. נורא חשוב שהסביבה תתמוך: המשפחה, החברים, בני הזוג ".
אז איך אפשר לזהות האם עומד מולכם גבר שסובל מדיכאון אחרי לידה? די בפשטות. "הסימפטומים זהים לכל דיכאון", אומר ד"ר טל, "בעיות של שינה, של עודף אכילה או היעדר תיאבון, של חשק מיני, עצבות. אצל גברים הרבה פעמים התסמינים יכולים להתבטא בצריכה מוגברת של אלכוהול וסמים, בתוקפנות וברגזנות. זה עשוי להיות מורגש גם בקשר הזוגי וגם בהתייחסות לתינוק, שתהיה מזויפת ולא חמה באמת".
אחת הדרכים היעילות, לפי המטפל הזוגי כחלון, היא לשתף את הגבר בטיפול בילד כבר בהתחלה. "חשוב לאפשר לגבר לטעות, בלי לעשות מזה עניין. לאפשר לו לחתל לא טוב ולא לקלח הכי טוב, כי רק ככה הוא ילמד. תעשו את זה ביחד ולאט לאט תלמדו. גם עם ההימנעות מסקס אפשר להתמודד. נכון שהדבר האחרון שאישה אחרי לידה חושבת עליו זה יחסי מין, אבל למה אי אפשר שיהיה קשר? שאחרי שהתינוקת נרדמה נדבר קצת, נחלוק חוויות? חשוב להבין שהגברים האלו נכנסים למחשבה שגויה, הם משוכנעים שהם לא יכולים להיות אבות טובים ולא יכולים לפרנס, מחשבות שלא קשורות למציאות אלא לחרדות שלהם, אז הרבה פעמים שיחה טובה יכולה מאוד לעזור ולהרגיע".
סמנה, מצידו, מאמין שהכול יהיה קל יותר, כשהחברה הישראלית – והעולמית – יתחילו להכיר במעמסה שקיימת על גברים אחרי לידה. "אם תהיה לגיטימציה ונכונות של החברה להכיר בקשיים של אבות טריים, זה יקל על כל הצדדים", הוא מסכם, "כיום סביר להניח שגברים יסבלו בשקט, לא יספרו לאף אחד וזה יגבה מחירים גם מהם, גם מהילדים גם מבת הזוג".