בעוד שנתיים מהיום, אם הכל יילך כמתוכנן, תעבור מארי פיזם לבית חדש. במבצע מיוחד, בליווי כוחות אבטחה, היא תעלה על אוטובוס מסורג לבאר שבע, ותנחת בבית הכלא החדש לנשים, שעתיד להחליף את "נווה תרצה". יחד עם פיזם, שהורשעה ברצח בתה הפעוטה רוז, יעזבו את בית הכלא הישן 200 אסירות נוספות, בדרך לחיים חדשים. את המסדרונות הצרים והמקלחות המיושנות בהן השתמשה פיזם בשש שנות מאסרה, כמו גם את התא המוזנח שחלקה בעבר עם גינה קרוצ'קוב ואולגה בוריסוב שהטביעו את בניהן, עתידים להחליף תנאים קצת אחרים. הן יגורו בתאים מרווחים שכוללים פינות ישיבה נעימות ומקלחות צמודות, ייהנו מפארק רחב ידיים, חדר כושר חדש, לובי ענק, מקווה, מכון יופי, חדרי ממ"ד וכיתות יוגה ופילאטיס. תוך חצי יום של העברות והתמקמות, מעריכים בשירות בתי הסוהר, כבר יהיה אפשר להכריז שנווה תרצה הוא היסטוריה.
הצעד הזה, עליו שוקדים בשב"ס כבר מספר שנים, הוא הרבה יותר מסתם שינוי לוקיישן. בית הסוהר החדש, שיבנה ליד כלא אשל בבאר שבע, לא מסמן רק את סופו של נווה תרצה – מוסד שכבר שנים זוכה למוניטין בעייתי, תודות לעדויות על צפיפות מחניקה ותנאי תברואה לקויים – אלא גם על שינוי גישה כללי בדרך שבה רואה המדינה את הפושעות מאחורי הסורגים. הכלא החדש מבקש להעניש דרך שיקום, ושואף להוציא את פיזם וחברותיה חזרה לעולם כשהן לא רק הלומות ומוכות חרטה, אלא גם בעלות כלים בסיסיים להתחיל מחדש. והדרך לגאולה הזאת, מסבירים כאן, מצריכה סביבת חיים ראויה ומכבדת יותר, וגם שיעור פילאטיס שבועי.
"הכלא הזה הוא מהפכה בכל קנה מידה ישראלי, אין דברים כאלה. זו בשורה חשובה מאוד לאסירות", אומרת גונדר משנה בדימוס רונית מצליח, לשעבר ראש מנהל שיקום האסיר בשירות בתי הסוהר, שהייתה חברה בצוות ההיגוי של הכלא החדש. "לאסירות מגיע לקבל איכות חיים, ונווה תרצה לא כל כך עונה על הדרישה הזאת. אני שמחה שסוף סוף יהיה בישראל מתקן שנועד לכליאת נשים, ונבנה במיוחד למטרה הזאת. זה כלא שיבוסס קודם כל על תפיסה קהילתית טיפולית שיקומית, וזו בפירוש מהפכה".
מטרה מס' 1: לא לטרטר את האסירות לגניקולוג
מה אנחנו יודעים על החיים בתוך כלא נשים? "כתום זה השחור החדש" לימדה אותנו שיש שם סקס לסבי, הברחות סמים דרך המטבח, סכינים שלופות והרבה מכות במקלחת. אלא שקודם כל יש זמן, המון זמן מת, והאסירות הרבות והמפורסמות שעברו בנווה תרצה ב-47 השנים בהן הוא קיים לא ידעו בדיוק איך לנצל אותו. הכלא הוקם קודם כל כדי להענישן, וככזה לא נבנה או הותאם כדי לספק להן סביבת חיים מגרה ומפתחת. כך, תנאי החיים הקשים בין גדרות התיל הפכו לכר גידול נרחב לאלימות ולהתנכלויות, לכלא שאוכל את יושבותיו.
"האסירות שם משתגעות מרוב שעמום", מספר הסקסולוגית ד"ר איריס בר און, שהורשעה בהעלמות מס וריצתה מאסר בנווה תרצה. "אין כמעט תעסוקה, וזה מוביל ישר לכך שיש אסירות שחותכות את ידיהן מרוב ייאוש או תוקפות אסירות אחרות, כולל ניסיונות של תקיפה מינית. אותי למשל אחת האסירות המסוכנות, בת של עבריין מוכר, ניסתה לתקוף בגלל שסירבתי לתת לה חולצה. זה מקום נוראי, בלי תנאים סניטריים נורמליים ועם מבנים ישנים ומחרידים. התאים קטנים מאוד, צפיפות איומה, אוויר כמעט ולא חודר פנימה. זה כלא שגורם טראומות נפשיות לאסירות, ורובן לא מצליחות להשתקם. מקום שהוא גזר דין מוות".
"צריך להבין שמדובר במבנה ישן מאוד מהמאה הקודמת, כמו רבים מבתי הכלא הישנים בישראל שהוקמו בתקופת המנדט הבריטי, והוא לא באמת מתאים ומיועד לכליאת אסירות", קובע תת גונדר מתי שולץ, ראש מנהל תמיכה לוגיסטית בשירות בתי הסוהר. "בשלב מסוים היה כבר ברור לכולם שאי אפשר לשדרג יותר את המקום הזה, שהמצב הקיים בו אינו אידאלי ושצריך לחפש מקום חלופי לבניית כלא אחר".
לפני כשלוש שנים הורה נציב שירות בתי הסוהר, רב גונדר אהרון פרנקו, על הקמת צוות היגוי שיעסוק בהקמת בית כלא נשים חדש בישראל. בראש הצוות הוצב תת גונדר שולץ, ולצידו מנהלי נווה תרצה בעבר ובהווה, נציגי השב"ס, קרימינולוגים ואנשי מקצוע טיפוליים ושיקומיים. ההחלטה הראשונה שלהם הייתה פשוטה: בבית הסוהר העתידי, צריך לתת לאסירות קצת ספייס. כך, קבעה ועדת ההיגוי ששטח המחייה במתקן החדש יהיה יותר מכפול - כלומר 6.5 מ"ר ברוטו לכל אסירה, לעומת שלושה בלבד כיום. גם שטח המחייה הציבורי הוגדל דרמטית, וקפץ מ-20 מ"ר פר אסירה ל-40 מ"ר. המסקנה המתבקשת הייתה שאין בנמצא שטח במרכז הארץ שיכול לענות על התנאים החדשים במחיר הגיוני, וכך הוחלט שהכלא יוקם מזרחית לבאר שבע, סמוך לחומות כלא אשל, במהלך שיאפשר שיתוף פעולה מהיר ויעיל בין המתקנים, ויחסוך באמצעים ובכוח אבטחה. הכלא העתידי, שבבנייתו יושקעו 160 מיליון שקלים, יתפרס על פני 30 דונם ועתיד לאכלס 311 נשים ו-150 סוהרות ואנשי צוות.
"המטרה הייתה לתת לאסירות מרחב מחייה גדול בהרבה מהיום, נטול רעשים, עם אווירה שקטה ורגועה ואיכות חיים גבוהה, כלא שיש לו באמת אופי קהילתי שיקומי", אומר שולץ, ומצליח מוסיפה: "ניהלנו המון ישיבות עד שהצלחנו לבנות את התוכנית שהכי נכונה לאסירות. ראינו מודלים דומים של בתי כלא לנשים מחו"ל, ועשינו את ההתאמות הנדרשות לאופי הישראלי. זה הולך להיות אחד מבתי הכלא הכי מודרניים וחדישים שיש".
ההבדל הראשון שאליו ישימו לב האסירות עם הגעתן למתקן החדש יהיה מהותי למדי: בכלא הזה כמעט ואין חומות. את גדרות התיל והקונצרטינות הכעורות מנווה תרצה תחליף חומה אחת בצבעים רגועים, שאמורה ליצור תחושת נינוחות ומודרניות – או כמו שבשב"ס קוראים לזה, "כלא היי טק": "החלטנו להסיר אלמנטים אגרסיביים, והגדרות האלה הן דבר שצרם לאסירות", אומר שולץ. "לא יהיו כאן חוטי תיל וגדרות אלקטרוניות, ולמעשה החומה לא תורגש בכלל".
אין פה בעיה של חוסר הרתעה?
"החלטנו להשקיע יותר כסף במבנים ובאמצעים שיינתנו לאסירות מאשר בחומה. הכוונה היא לתת להן תחושה של נעימות, רוגע. למרות שיהיו פחות אמצעי ביטחון, אני מבטיח לך שאף אסירה לא תברח".
הכלא יהיה מורכב משני מבנים גדולים ושישה אגפים, כשבמרכזם חדר אוכל מרווח ומבני תעסוקה, הכשרה מקצועית ופעילות חברתית. דלתות התאים יהיו עשויות עץ עם עיטורים דקורטיביים, בניגוד לדלתות המתכת הכבדות של היום, ואת הסורגים המוכרים יחליפו סורגים מעוצבים בפיתוחים מושקעים, שיאפשרו לצפות במיני-פארק הצמוד, סביבו יינטעו עצים מיוחדים המותאמים לתנאי המדבר .
ועדיין, השינוי המשמעותי ביותר יתרחש בתוך התאים עצמם: במקום חדרים צפופים המאכלסים בין ארבע לשש אסירות במיטות קומותיים, ייהנו הכלואות מתאים זוגיים מרווחים, עם מיטה רגילה ולצידה שולחן, כיסאות, מכשירי טלוויזיה ורדיו. חלק מהתאים יהיו מותאמים לאסירות קטינות, לאסירות בהפרדה או לאסירות בשיקום הזקוקות לפיקוח מותאם אישית, וכמה תאים אף מיועדים לאסירות אמהות המגדלות תינוק, והם ייבנו בשיטת DAY ROOM האמריקאית, הכוללת חללי יום גדולים, חלונות ענק המאפשרים כניסת אור טבעי רב, פינת הנקה, משחקיה וכן מטבחון ופינת אוכל. בכל התאים בלי יוצא מן הכלל יותקנו מקלחות נטולות ראשים כדי למנוע התאבדויות, ויוקם גם מקווה פרטי עבור שומרות המסורת.
"חשבנו על כל פרט ופרט שאישה זקוקה לו כדי שלא יחסר להן דבר", אומר שולץ. "אנחנו הולכים להקים מבנים מיוחדים לחוגים כמו מדיטציה ויוגה, לבנות מכון כושר ומתחם לסדנאות טיפול ושיקום. תהיה גם מספרה, פינת ליטוף עם בעלי חיים וגם מרפאת נשים שתאפשר לנו לא לטרטר את האסירות החוצה בשביל טיפול. אנחנו מאמינים שכל זה יאפשר לסוהרות לשלוט טוב יותר באסירות ולטפל בכל בעיה".
מטרה מס' 2: אווירה של כפר, או לפחות יישוב קהילתי
בחינת המפרט המושקע של הכלא החדש עשויה לגרום לרבים חוסר נוחות מסוים: האם באמת מצופה מהמדינה להשקיע מאמצים ומשאבים רבים כל כך כדי להקנות לאסירות – נשים שהורשעו בשלל עבירות, מהונאה ועד רצח – תחושת ביטחון ונינוחות? אלה שרואים בתקופת המאסר הזדמנות לתהליך שיקומי טוענים שחובת המדינה להשקיע באסירות האלה ככל שניתן, במטרה לאפשר להן להשתלב מחדש בחברה עם שחרורן, רק שלא יהפכו לנטל או יחזרו לפשע. אלא שיהיו שיטענו כי קו דק במיוחד עובר בין השקעה שיקומית לפינוק בלתי אחראי. הכלא החדש מתעתד להציע לאסירות שלל שירותים, חלקם קיימים כבר היום בנווה תרצה, שמנפחים מאוד את תקציב הקמתו ותפעולו: החל מאולם הצגות וחדר קולנוע, דרך שירות בייביסיטר שיוצע לאסירות אמהות המגדלות תינוק בכלא ונועד לאפשר להן לעבוד במתקני התעסוקה בכלא, ועד לקורס מיוחד להקמת עסק, כולל ליווי צמוד של אנשי מקצוע. במקביל, נשקלת גם האפשרות להקים עבור האסירות חממות לגידולי ירקות אורגניים, שישמשו את המטבח המרכזי בכלא.
האם מדובר בצעד אחד רחוק מדי עבור נשים שבית המשפט ביקש להוקיע? כאן אנחנו נוגעים בשאלה חברתית מהותית יותר: למה אנחנו שולחים פשועים לכלא, ואיפה בעצם עובר הקו בין עונש לנקמה. האם המטרה היא להרחיק פושעים מהחברה, כדי להגן על עצמנו, או שאנחנו מבקשים גם לנקום בהם באמצעות תנאי מחיה גרועים? והאם שלילת החופש היא לא נקמה מכאיבה מספיק? בשב"ס מתעקשים שזו בסך הכל השקעה שתחזיר את עצמה, ומעלים את השאלה - האם החברה זקוקה לבתי כלא שפושעים יפחדו להגיע אליהם, או למתקני כליאה משקמים, שימנעו מהם לחזור לשם?
"המטרה שלנו בסופו של דבר היא לשקם את האסירות ולגרום לכך שהיציאה שלהן משערי הכלא תהיה רכה ונוחה, בשביל שלא יחזרו לפה יותר", קובע שולץ. "אנחנו רוצים להעניק למקום אווירה של כפר או ישוב קהילתי ולגרום להן לרצות להתחיל בחיים חדשים. ככל שהכלא יהיה ירוק, נעים ומרווח, כך גם מפלס המתחים שלהן יירד. מה שאי אפשר לומר על המצב כיום".
המצב כיום הוא הצטופפות בלתי נסבלת בנווה תרצה של יותר ממאתיים אסירות על פני שטח של ארבעה וחצי דונם בנוי, בתנאים שאינם מהווים רקע האידיאלי למושגים כמו 'העצמה', 'שיקום", או 'כפר קהילתי'. אלפי אסירות עברו כאן לאורך השנים – החל מכרמלה בוחבוט שהורשעה בהריגת בעלה, דרך סיגלית חיימוביץ שהורשעה ברצח אסף שטיירמן ועד אתי אלון ושולה זקן שרק השתחררה – אלא שהתנאים לא השתנו בהרבה. המקום אמנם מטפח מפעלי תעסוקה וסדנאות טיפוליות, אבל הריח, הריח.
"אני לא יודעת איך שרדתי שם, זה ג'ונגל עם תנאים לא אנושיים", אומרת בר און. "לא ברור לי איך מדינת לא עלתה עליו עם דחפור מוקדם יותר, זה גיהינום שלא ראוי להחזיק בו נשים". א', אסירה לשעבר ששהתה בכלא במשך כשנתיים בכלא בגין עבירות סמים, מוסיפה: "כל יום שם הרגיש לי כמו עשר שנים, כל רגע שם זה כמו גזר דין מוות. יש שם תנאי תברואה גרועים, צפיפות איומה בחדרים, בלי פרטיות בכלל. נכון שאסירות צריכות לשלם את חובן לחברה, אבל גם לנו מגיעים תנאים של בני אדם".
"הכלא הזה היה כמו חבית חומר נפץ והתנאים הגרועים שיש בו גורמים לאסירות להשתגע, לא פעם גם לאבד שפיות", מספרת סוהרת לשעבר. "כל יום כאן זו טלנובלה, והגיע הזמן לתת לאסירות קצת שקט".
מטרה מס' 3: לגרום לאסירות להפסיק לריב
בשירות בתי הסוהר שוקדים בשנים האחרונות על פרויקט שדרוג דומה עבור האסירים הגברים, כשבראשו תכנית לפינוי והריסת מתחם כלא איילון ובניית בית כלא חדש, רב קומות ומשוכלל במיוחד, בעיר רמלה. על פי התכנית, שכרגע עוד לא נמצא לה מימון, האסירים יצוידו בכרטיסים ביומטריים חכמים שבאמצעותם יוכלו לעבור בין מבני המנהלה לתאים ולסדנאות הטיפול והשיקום. גם בתי הכלא אחרים, דוגמת שאטה, דמון וקישון, שבסיסם מבנים ששימשו בעבר כתחנות משטרה בריטיות, צפויים להתחלף בעתיד במודלים רבי קומות – אם יימצא מימון, כמובן.
כלא הנשים החדש, לעומת כל אלה, אינו בגדר פנטזיה רחוקה: התקציב כבר אושר על ידי משרד האוצר, והבנייה המסיבית תחל לאחר הקמת הממשלה החדשה וצפויה לארוך כשנה וחצי. נכון להיום, הכשרת השטח לבניית הכלא בעיצומה, וכן החלה בניית מעטפת חומת הכלא. המבנה כולו, אגב, ייבנה כולו ברוח ירוקה, כולל תאורת LED חסכונית וריבוי אור טבעי, מחזור מי המקלחות והמזגנים והתקנת משאבות חום לחימום המים.
הטיפול הבהול של שירות בתי הסוהר במצוקת האסירות, כך נראה, אינו מקרי: זה לא רק שמצוקתן דחופה יותר, אלא שמערכת המשפט הישראלית כולה רגישה למצבן באופן מיוחד. במאמר שפרסמה לפני כשנה גנ"מ בדימוס מצליח אודות תנאי הכליאה של האסירות בישראל, היא משקפת את הגישה הרווחת הנוטה לבחון את סיפור חייה של האישה שפשעה, וקובעת כי רוב האסירות היו בעברן קורבנות להתעללות פיזית, נפשית או מינית, מחציתן אימהות לילדים ותינוקות, וכ-60 אחוז מהן סובלות מהפרעות אישיות.
"החברה מתקשה להתמודד עם עבריינות נשים", כתבה. "אישה שכנכלאת מאחורי סורג ובריח, פעמים רבות נדחית על ידי משפחתה הגרעינית. בת אסירה היא 'בושה' גדולה יותר מבן אסיר. בעוד נשים מלוות את בני זוגן כשהם נשפטים למאסר, נשים כלואות נמצאות פעמים רבות בבידוד חברתי כמעט מוחלט. לא פעם הכלא מהווה עבורן משפחה ובית", כתבה מצליח.
לדבריה, מערכת אכיפת החוק בישראל סלחנית יותר כלפי נשים, והשופטים נוטים לדאוג להן לטיפול שיקומי ולבחור עבורן מסגרות קהילתיות כחלופה למאסר בכלא. הכניסה מאחורי הסורגים, יודעים כאן, משמעה חיכוך מתמיד בין האסירות, שלעיתים קשה להתאושש ממנו: "כל אחת מגיעה לכאן עם חבילת הצרות שלה - בעיות סוציאליות, נפשיות, ילדים – וזה בדרך כלל מתנגש", מספרת הסוהרת לשעבר מנווה תרצה. "הטיפול באסירה קשה לי יותר מאשר טיפול באסיר, כי יש אסירות בהיריון או כאלה שיש להן תינוקות ואי אפשר באמת לעשות הפרדות על פי רמת מסוכנות, בגלל מחסור בתאים וצפיפות גבוהה מאוד. על רקע זה יש הרבה מריבות כאן".
לקראת המעבר לכלא החדש, מספרים בשב"ס, יינתן דגש מיוחד על הפחתת תדירות החיכוכים בין האסירות, כשהמטרה הברורה היא הגברת תחושת הביטחון האישי. "ברור שבגלל המצב כיום יש מתיחות בין האסירות בכלא ותחושה לעיתים קשה ביניהן, אבל אני בטוח שבכלא החדש תהיה תחושה אחרת לגמרי - יותר נעימות, פחות עצבים והתפרצויות זעם", אומר שולץ. "אני חושב שגם יחסי האסירות וסגל הסוהרות ואנשי הצוות ישתפר. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי שזה יקרה, כל הלקחים והמסקנות מנווה תרצה הופקו".
אתה מרחיק את האסירות ממרכז הארץ ומהמשפחות שלהן, זה בטח לא יעזור להן להיות שלוות יותר.
"תשמע, יש לכאן תעבורה טובה, רכבת, אוטובוסים, כביש 6. אני מאמין שזה לא יהיה בעייתי עבור המשפחות להגיע לבקר בכלא החדש, גם הן מתגוררות רחוק. באר שבע זה לא סוף העולם".