שנים ספורות לאחר שעזבה את המקלט לנשים נפגעות אלימות עומדת דנה (שמה האמיתי שמור במערכת), אישה דקה וגבוהה בשנות ה-30 לחייה, וממתינה בגינת בית קפה קטן ופסטורלי בצפון הארץ, למה שהיא מגדירה "המוצא האחרון שלה בניסיון להוציא את ילדיה מבית אביהם האלים ממנו ברחה".
בשבועות האחרונים, אחרי שעברה בין מקלטים שונים לנשים נפגעות אלימות, הגישה תלונות רבות במשטרה, ופניות שונות לגורמי הרווחה, החליטה דנה לנצל את הבמה אולי הטריוויאלית ביותר – במת הפייסבוק. בין עשרות הסיפורים שהעלו הגולשות בעמוד הפייסבוק "אחת מתוך אחת" – שהוקם כדי לתת במה לנשים, נערות וילדות שהוטרדו או הותקפו מינית ורוצות לשתף את סיפוריהן, סיפורה של דנה זעק מתוך העמוד.
"כבר עדות שלישית שלי כאן ואני ממש מבקשת - אם למישהי/ו יש דרך או פתרון - בבקשה, אני צריכה עזרה", פתחה, "אני כבר כמה ימים לא אוכלת ולא מצליחה לתפקד... הבן והבת הגיעו לגיל מצוות ואין לי שום דרך לעשות להם שמח כמו שהם רוצים... אני סובלת כל יום מזיכרונות ופלשבקים ומראות של מה הוא עשה להם, מה הוא עשה לי מולם, 'אבא למה אתה עושה כואב לאימא?' וכל זה בזמן שהוא אונס אותי מולם והוא אומר בוא תלמד. הוא באמת למד הילד הקטן שלי, הוא נגע באחותו ועלה עליה באותו דרך וכשנכנסתי לחדר וראיתי אותם רציתי למות, אמרתי להם שזה לא בסדר ושלכל אחד יש את הגוף שלו שצריך לשמור אליו, אבל איך אפשר שהם רואים את ההפך לגמרי? 'אימא יש לך הרבה דם בפה... איפה השיניים שלך? גם לך תבוא פייה?'... כל כך ניסיתי למצוא ארגונים שיוכלו לתרום לשיקום של הפה ואני לא מצליחה... זה סיפור אמיתי שאף אחד לא מצליח לשמוע, אף אחד גם לא מעיז להסתכל ואם כן אז פוחדים, אליי על הילדים ... אני לא רוצה להיות אחת מתוך 4 שנרצחות בסוף".
התגובות המזועזעות לא איחרו לבוא. המגיבות הבינו שכבר לא מדובר בצורך בתמיכה בלבד, אלא בקריאה ממשית לעזרה.
"בחירה של מי יאנוס אותך"
מקרוב אפשר להבחין בסימני העייפות סביב עיניה וברזון קיצוני. היא הגיעה מבית אלים בעיר בצפון הארץ לאב שנהג להתעלל בה מינית, ברחה מהבית, דיווחה על התעללות והסתובבה ברחוב כמה חודשים אך לבסוף התעייפה מהמאבק, התאכזבה מרשויות הרווחה וחזרה לבית הוריה. מעגל האלימות לדבריה המשיך והיא הכירה בגיל 17 בן זוג אלים לא פחות ולפני כ-13 שנה נישאה לו. "לא התחתנתי מאהבה", היא אומרת בשקט, עוצרת לעיתים בין מילה למילה, "זאת הייתה מעין ברירת מחדל, בחירה של מי יאנוס אותך. לא ידעתי שיש אופציה אחרת וגם לא הכרתי משהו שהוא טוב".
במשך השנים, היא מספרת כי סבלה מהתעללות מינית, אלימות פיזית קשה והשפלה. שני ילדיהם, שחר (שמו האמיתי שמור במערכת), בן 13, וגל (שמה האמיתי שמור במערכת), בת 12, נולדו במהרה ומשם המצב הסתבך אף יותר. "אחד הדברים הקשים ביותר שגרמו לשבירה שלי היה כשראיתי שהבן מתחיל לעשות לבת שלי את מה שאביהם דוד (שמו האמיתי שמור במערכת) עשה לי", היא מסבירה.
רק לאחר שכלו כל הקיצין לדבריה, לפני כשמונה שנים, אזרה דנה אומץ וברחה מהבית עם שני ילדיה הקטנים למקלט לנשים נפגעות אלימות. אבל העומס הרגשי לא נתן לה מנוח ותסמיני הפוסט טראומה שסבלה מהם כבר כילדה בעקבות התעללויות האב, עלו וצפו מחדש. בשנת 2006, כשנה לאחר הבריחה, מצבה הנפשי התדרדר. דנה סבלה מתסמינים פוסט טראומטיים קשים הכוללים ניתוקים לסירוגין ואושפזה למשך כשנה בבית חולים פסיכיאטרי ועברה לאחר מכן תהליך של שיקום לפגועי נפש. הילדים נשלחו למרכז חירום מטעם משרד הרווחה, אך לאחר כשנדרשו במשרד הרווחה למצוא פתרון אחר ובאישור דנה הועברו לבית הורי האב. האב ובת זוגו החדשה התגוררו תחילה אצל הוריו עד שהחליטו לעבור לבית משלהם ועימם עברו הילדים. לאחר שהתאקלמו בסביבה החדשה והגיעו להישגים בבית הספר החדש והעידו כי המצב טוב בבית, בית המשפט אישר משמורת זמנית לאביהם.
ברווחה אומרים: אין אינדיקציה לפגיעה
מאז שעזבה את הבית, טוענת דנה כי הותקפה על ידי חבריו של דוד וספגה ממנו איומים על חייה. "זאת נקמה על זה שפתחתי את הפה, שסיפרתי על האלימות", היא אומרת ומוסיפה כי גם ילדיה דיברו על אלימות בעת שהותם במקלט. "כשברחנו למקלט גל סיפרה לעובדת הסוציאלית ש'היה יום שהיו על אמא שלה הרבה מפלצות ועשו לה דברים כואבים'. רק כשהעובדת הסוציאלית שאלה אותי לגבי המקרה שבו הוא וחבריו עשו לי 'מסיבת פרידה'".
עם הגשת התלונה במשטרה והניסיון לחקור את הטענות להתעללות המצב התברר כמורכב. האב מצידו הכחיש כל קשר לאותם האירועים, הילדים לא דיברו ומצבה הנפשי של דנה לא אפשר לה לעמוד על דוכן העדים ועל כן לא ניתן היה להוכיח את הטענות. "חקרו את הילדים חוקרי ילדים בלי מדים אבל שאלו אותם שאלות מאוד ישירות כמו 'אבא שלך נגע בך?' כשמצלמה מוצבת להם מול הפנים והילדים שלי לא מסוגלים לתת אמון מהר כל כך. הבן שלי שאל את השוטרת 'למה את מצלמת? את תראי את זה לאבא שלי?' הם לא דיברו מספיק והתיק נסגר", היא אומרת.
למרות כל הטענות עד היום, מסבירים ברשויות הרווחה שמלוות את הילדים, אין כל "אינדיקציה לפגיעה בהם מצד האב" וגם במשטרת ישראל מציינים כי ״תלונותיה של המתלוננת נבדקו ולא נמצאה תשתית ראייתית לביסוס החשד".
ובכל זאת, מסמכים מהעבר שמעבירה לנו דנה, מחזקים את טענותיה. דו"ח הוועדה המחוזית להערכת פוטנציאל מסוכנות באזור מגוריהם החתום על ידי סגן הפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות והמפקחת המחוזית של משרד הרווחה משנת 2005 מעריך פוטנציאל מסוכנות גבוה מאוד של האב כלפי האם וכלפי ילדיו. במסמך הרשמי מתוארת אישיותו של האב כמופרעת ומאופיינת בדפוסים אלימים ובפתולוגיה מינית.
"התרשמנו כי מערכת היחסים בין הצדדים אופיינה בשליטה מוחלטת מצד הגבר כלפי האישה, הגבלת צעדיה, השפלתה ובעיקר באלימות מינית קשה שלוותה גם באלימות פיזית ואיומים", נכתב בדו"ח הרשמי, "התרשמנו ממערכת יחסים פתולוגית ונראה שמדובר בגבר אלים אשר נהג לשלוט באשתו מבחינה כלכלית, חברתית, נפשית ועוד. ככל הנראה, חלק ניכר ממעשי ההתעללות בוצעו בנוכחות ילדיהם הקטינים שהיו חשופים לאלימות אביהם כלפי אמם וקיים חשש שאף היו קורבנות ישירים לפגיעות מיניות ופיזיות מצד אביהם... כל אלו מצביעים להערכתנו על קיומו של פוטנציאל גבוה מאוד למסוכנות מצדו כלפי דנה. כמו כן, ראוי לציין, כי אמנם אין זה מנדט הוועדה, אולם לא ניתן להתעלם מפוטנציאל מסוכנותו הגבוה של האב כלפי ילדיו הקטינים, כפי שבא לדי ביטוי בחומר המצוי ברשותנו, בראיונות ומהתרשמותנו אודות קיומה של דינמיקה משפחתית פתולוגית וחסרת גבולות". אב הילדים מסביר כי האבחון נעשה לאחר שהוחזק במעצר במשך כמה שבועות בעקבות תלונותיה של דנה ולכן היה טעון במיוחד.
גם מסמך של מכון פסיכולוגי "תמוז" לאבחון בתה של דנה משנת 2006, שעליו חתומה פסיכולוגית קלינית, מעלה תהיות. בתגובה לשאלה "במה דומים סכין וזכוכית שבורה?" משיבה גל ומספרת כי אביה לקח סכין, חתך את אמה ועשה את צרכיו על גופה ומציינת כי האב הכה אותם בישבן ו"עשה' אלימות". כמו כן, קבעה הפסיכולוגית כי ניכר שהילדה הייתה חשופה להתעללות מינית – נפגעה ישירות או צפתה בסיטואציות מיניות. גם כאן, טוען האב דוד כי מדובר בהשפעתה של האם על הילדים באותה התקופה.
מסמך אחר, מאוחר יותר, מטעם האגודה למען הילד מציין כי בנוסף לדיווח האם על התנהגות מינית בעייתית בין האחים, גם בקרב המאבחנים עלו תהיות האם הקשר בין האחים חורג מהגבולות הנורמטיביים וקובע כי אין לפסול פגיעה מינית ביניהם. עם זאת, החשד הוסבר בכך שחוסר יציבות ומצוקה רגשית במשפחה הוא שמביא לעיתים למציאת נחמה זה בזו בין אחים ונקבע כי הילדים ימשיכו להיות תחת מעקב משרד הרווחה.
"המצבים הדיסוציאטיביים מקשים למסור דיווח מפורט על מקרי תקיפה"
בינתיים, מאז ההתדרדרות הנפשית, מתגוררים הילדים עם אביהם עם הסדרי ראייה עם האם. בעוד האב ובת זוגו החדשה טוענים שהילדים אינם מעוניינים לראות את אימם והם אלה שנאלצים לשכנע אותם לעשות זאת, דנה טוענת כי מי שמנע פעמים רבות את פגישתם הוא דווקא האב וזוגתו. מאז 2010, כאשר מצבה החל להתייצב, היא נלחמת להוציא את הילדים מחזקת אביהם, כשלדבריה בעת הפגישות שהיא מקיימת עם ילדיה הבחינה בסימנים המעוררים חשד להיחשפות הילדים לפגיעות מיניות ופגיעה של בנה בביתה.
מי שמכיר את המקרה של דנה נאנח בכבדות ואז פולט "זה מקרה מורכב, סבוך". בעוד דנה מתארת מקרי התעללויות ואיומים שנמשכים לטענתה על ידי אבי ילדיה ומקורביו עד היום בנחישות ובכאב פעם אחר פעם, אב הילדים טוען כי היא בודה את הכל מדמיונה הפורה וברווחה מסבירים כי אין כל הוכחה לפגיעה בילדים.
בנוסף, תסמיני הפוסט טראומה הכוללים ניתוק מהסביבה כאשר היא חשה מאוימת מסבכים את המצב עוד יותר וגם ניסיונותיהם של הפסיכיאטרית המטפלת בדנה וגורמים טיפוליים נוספים שניסו להסביר את מצבה למשטרה – נכשלו. "מהכרותנו הטיפולית עולה כי מדובר באישה כנה ואמינה", נכתב במסמך רשמי עליו חתום ד"ר עמיקם טל, מנהל מחלקת טיפול יום פסיכיאטרי בבית החולים רמב"ם, שמנסה לעודד חקירת מקרי תקיפה שעברה דנה לטענתה בשנת 2008. במסמך שנשלח למשטרת ישראל מוסברים המצבים בהם היא מתנתקת מהסביבה כ"אחת התופעות השכיחות אצל נפגעות תקיפה מינית". כמו כן, הוסבר כי "המצבים הדיסוציאטיבים מקשים עליה למסור דיווח מפורט על העובר עליה בזמן תקיפה... מה שעשוי להראות לאדם הרגיל כסיפור לא רציף ולא הגיוני" ומעידים כי "בבדיקה גופנית אצלנו במכון נמצאו סימני חבלות וכוויות סיגריות על גופה".
מצבה הנפשי של דנה מקשה על סיכוייה להוכיח את טענותיה. "אמרו לי שבגלל שאני מתנתקת לא ניתן לדעת שמעשה מסוים נעשה לא מרצוני ושהתוקפים יודעים על כך, אבל לא ברור לי איך אני יכולה לפגוע בעצמי בצורה זוועתית כל כך, שכוללת כיבוי סיגריות על עצמי", היא אומרת בקול חלש, עדין כשל ילדה אך כועס מאוד, ומסבירה שיכולתה לשלוט ב"ניתוקים" שהיא חווה תלוי גם בהענקת טיפול מתאים מצד המדינה, "הטיפול הפסיכיאטרי שאני מקבלת כרגע מהמדינה הוא של פעם בחודש. ברור שזה לא מספיק כדי לטפל במצבי בצורה טובה ולכן אני מקווה לקבל בקרוב ממשרד הבריאות טיפול של פעם בשבוע".
"אם הילדים לא יהיו אצלי הם לא יהיו בכלל"
על המשמורת, היא טוענת היא מוכנה לוותר במקרה הצורך. "ביקשתי משמורת אבל אני חושבת שאאלץ לבטל את הבקשה. זה מעמיד אותי בסיכון, ובגלל שזה מעמיד אותי בסיכון זה מעמיד גם אותם (הילדים) בסיכון. הגרוש שלי אמר ואיים לא פעם ולא פעמיים שאם הילדים לא יהיו אצלו הם גם לא יהיו אצלי - הם לא יהיו בכלל. הוא אמר את זה הרבה מאוד פעמים. אם הוא יעשה דבר כזה? אם הוא מסוגל? אני מאמינה שכן. הפעם האחרונה שהוא אמר לי את זה הייתה לפני יותר מחודש בטלפון. בנוסף לזה, הוא גם נתן לי תאריך לרצח, הוא נתן לי תיאור ופירוט של איך זה עומד לקרות".
בשיחות עם אנשי מקצוע, הילדים קובעים כי המצב בבית טוב ומדברים על אביהם באופן חיובי, אך דנה מצידה טוענת כי מדובר בשילוב של פחד מפניו ושטיפת מוח (האב מצידו מסביר את טענות הילדים בעבר לאלימות מצדו כשטיפת מוח של האם).
היא מסבירה כי הגיעה למצב בו היא מעדיפה להעביר את הילדים לטיפול גורם שלישי ורק שלא ישארו עם אביהם. "אם יחליטו שאני לא כשירה לגדל את הילדים, אני אקבל את זה", היא אומרת, "אבל לפחות שיצילו אותם, שיוציאו אותם למקום נורמלי, לפחות לתקופה של כמה חודשים כדי שהם יוכלו להביע את עצמם באמת, בלי שהם יהיו בלחץ ממנו, כי כשהם היו במקום מוגן - במקלט, הם דיברו הרבה".
לדברי דנה, החשש הגדול ביותר שלה הוא שמקרים לאלה שקרו לה כילדה יקרו כעת לילדיה. "כילדה בביה"ס היסודי, שמו לב שמשהו לא בסדר איתי ושלחו אותי לפסיכולוג. מי שלקח אותי לשם בכל פעם היה אבא שלי ואני זוכרת לפחות שבעה מפגשים שבהם אבא מחכה בחוץ, אומר לי מילה לפני כן וזה לגמרי הספיק. ישבתי שם בכל המפגשים ושתקתי. לפני שנתיים בארץ הבחנתי בסימן חשוד באברים האינטימיים של בתי. כשביקשתי לבדוק את זה פקידת הסעד הציעה שאבא שלה ייקח אותה לבדיקה. זה הזכיר לי את מה שעשו לי. הכתובת היא על הקיר ויש את כל הסימנים, אני רק מקווה שלא יתעוררו מאוחר מדי".
תגובות
תגובת האב: "מדובר באישה עם בעיות נפשיות. אני זה שמגדל את הילדים המשותפים שלנו במשך שנים ואם כל מה שהיא אומרת היה נכון, לא היו נותנים לי לגדל אותם. היא פסיכוטית. כמעט 99 וחצי אחוז מהדברים שהיא אומרת הם שקריים וכך גם אומרים במשטרה. היא נקראת שם 'חסרת ישע', זאת אומרת שהם חייבים לקבל את התלונות שלה אבל הם לא מתייחסים אליהן כי הם מכירים אותה. היא ידועה כשקרנית כרונית.
אנחנו די סובלים בשנים האחרונות מהשקרים שלה וזה לא נגמר. זה הגיע למצב שאפילו אני עודדתי את הילדים לבקר אותה כי הם לא רצו יותר לבוא. לגבי דו"ח הערכת המסוכנות - זה היה לפני שש שנים. היא בדיוק הכניסה אותי למעצר של שלושה שבועות בתוך בית מעצר ויצאתי משם בסערת רגשות עזה. הייתי כל כך טעון והיה איזה פרופסור אחד שדיבר איתי כמה דקות ועשה לי הערכה. הוא דיבר איתי במשך עשר דקות והחליט שאני מסוכן. כל זה הבל הבלים".
מדובר משטרת מחוז חוף נמסר בתגובה: "תלונותיה של המתלוננת נבדקו ולא נמצאה תשתית ראייתית לביסוס החשד".
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "מסמכים המופיעים בכתבה מתייחסים לשנים 2005/6 ומדובר במסמך של הערכת מסוכנות בין הבעל לאשתו ולא כלפי הילדים. כדי לוודא את בטיחותם של הילדים הם הוצאו למרכז חירום, שהו שם מספר חודשים, טופלו ולא הייתה שום אינדיקציה לפגיעה בהם מצד האב. מאז ועד היום הילדים נמצאים במערכת של מעקב וטיפולים אינטנסיביים על ידי גורמי המקצוע הבכירים ביותר של המשרד, וכן על ידי עמותת אל"י. כאמור, בכל האבחונים והטיפולים שנעשו לילדים לא נמצאה כל עדות פגיעה".