יש כל מיני סוגים של פליטי ריאליטי. יש את אלה שמצליחים ואת אלה שנשכחים, את אלה שכועסים ואת אלה שמוקירים, אבל דבר אחד משותף כמעט לכולם: הם לא יחזרו על זה שוב. לא במקרה של חובי סטאר. "לא יודע אם כדאי שאני אספר את זה אבל לא מעניין אותי - אני זוכר שבתכנית הראשונה של 'כוכב נולד' נורא פחדו שאני אעוף בגלל שאני חובי".
גרדו רגע את הזכרון ותראו שתנועת הידיים שמזוהה עם חובי סטאר עדיין נמצאת שם. האיש והאייליינר פרצו לחיינו בעונה השביעית של "כוכב נולד". חובי של אז לא הגיע לגמר, וגם שני הסינגלים שהוציא לאחר מכן לא ממש תפסו. שש שנים אחרי זה, הוא בסיבוב השני – רגע לפני אירוע חצי הגמר של "הכוכב הבא לאירוויזיון 2016". אין פרט אחד אצלו שנראה לא במקום – השיער מוקפד, המעיל השחור שהוא לא מוריד במהלך הראיון מעניק לו גוון כמעט אירופי, האיפור עדין אבל מורגש. "אני אף פעם לא מתחבר לנוף הזה של הרגיל. אף פעם לא תראי אותי יוצא החוצה עם טישירט וזהו. אני לא יכול."
למה?
"כי מה מעניין בזה? כאילו, קמתי בבוקר - שמתי טי שירט. מה יצא לי מזה?"
אז אין רגע שבו אתה יוצא לרחוב כשאתה לא מתוקתק ולבוש טייט.
"מבחינתי זה לא לבוש טייט. כרגע נגיד אני לבוש מאוד קז'ואל".
כפרה, אתה לובש חולצה עם דוגמה של טוקסידו.
"ועוד ויתרתי על השרשרת היום! אבל לא לטעות - זה לא שחברים שלי מרגישים צורך לבוא כמו דראג קווינז כל פעם שהם פוגשים אותי. אני חושב שאנשים לא מבינים את האיפור באמת. זה לגמרי בא ממקום של להיות על הבמה. זה כן גלאם, אבל גלאם של רוקסטאר, לא של אילנית לוי. יש הבדל. ובגלל זה אני מתווכח כל פעם עם מאפרים שרוצים לפרק עלי את כל הארגז איפור. יש חוקים מאוד מסוימים לדבר הזה".
הדרך שבה אתה מתלבש ומתאפר - זה בשבילך או כדי להבליט את עצמך בנוף?
"זה מתחלק לשניים - בבית זה פשוט אני, ככה אני קם בבוקר וזה מה שאני עושה מבחינתי. אם יום אחד לא יבוא לי אני לא אעשה את זה, זה לא שאני מרגיש מחויב. ומצד שני, בתחרות כמו 'הכוכב הבא' - אין מה לעשות, כשאני עולה על הבמה אני יודע שזה מייחד אותי".
הלבישו את כולי שחור ואני פשוט בכיתי את נשמתי
העונה השביעית של כוכב נולד היתה עתירת כוכבים. בגמר התחרו רוני דלומי ומיי פיינגולד, בקאסט היו לירן דנינו ואיה זהבי פייגלין, ואת השערוריה סיפק עומר אדם, שעזב את העונה אחרי שהתגלה שהוא צעיר מ-16 השנים המינימליות תקנון התכנית. בהפקה, אומר חובי, חששו שהדמות שלו תהיה מוגזמת מדי. "כל הזמן ניסו למתן את כל המסביב שהוא חובי. אז בפרק הראשון הלבישו אותי כולי שחור - וזהו. בלי איזה קטע או טוויסט. ואני פשוט בכיתי את נשמתי, לא הייתי מוכן לשמוע. אמרתי 'אין מצב שאני עולה ככה, אתם לא נורמלים!'. אין כזה דבר להוריד את האיפור! זה מה שיש, הנה" – הוא אומר ומראה קעקוע על ידו השמאלית –Just as I am . "אז אמרו לי 'אי אפשר, אתה לא מבין – הקהל מצביע בבית. צריך לבנות את זה לאט, ורק אז להראות הכל".
ובכל זאת לא הצלחת להעפיל לגמר אז.
"מהרגע הראשון ידעתי שאני לא הולך לזכות", הוא מבהיר. "זה לא היה הגיוני שאני אזכה בתכנית שהקהל מצביע בה. אני לא חושב שהיה אז מישהו בפריים טיים שהיה שווה ערך לחובי סטאר, לא כי אני כזה מהמם, אלא מבחינת הקהל הישראלי. כשעומר אדם היה בתכנית עדיין, היה ברור לכל המתמודדים שהוא זוכה".
כשהתכנית הסתיימה חובי סטאר המשיך לנסות. "יצאתי מ'כוכב נולד', וכל הזמן החיים נתנו לי ברקסים", הוא נזכר. "פה חתמתי על חוזה ואכלתי אותה, שם שילמתי יותר מדי כסף להפקה, פה הוצאתי סינגל ולא ידעתי לנהל את זה כמו שצריך, או לקחתי שירים שהיום לא הייתי נוגע בהם".
התכנית לא היתה מקפצה?
"עבדתי הרבה מאוד אחר כך – פסטיבל פה, פינה בטלוויזיה שם. קלטו שחוץ מזה שאני זמר אני גם לא סותם את הפה לרגע ויש חומר לערוך. הייתי עושה המון המון דברים, עד שיום אחד פשוט נמאס לי כי התעסקתי בדברים שהם לא מוזיקה. ועם כל ה'חובי סטאר' והבלה בלה בלה - חובי סטאר זמר. על זה עבדתי מגיל שש. כל השאר זה בונוסים נורא נחמדים, אבל זה לא מעניין באמת. מה שמעניין זה לקחת עט ודף, לשבת ליד הפסנתר ולכתוב שיר, להיכנס לאולפן, להקליט אותו ולתת לקהל לשמוע.
"אגב, אני לא יודע כמה אנשים יודעים את זה שאני גם יוצר – כותב ומלחין. המוזיקה שלי מאוד מבוססת R&B, ואני מגבש סגנון ייחודי. הבנתי איזה סגנון חובי צריך לשיר מבחינת חובי. לא כי הייתי חתום פה ושם, וזה רוצה ככה ואחר רוצה ככה, ועכשיו אופנתי לי להיות ליידי גאגא – הבנתי שאני צריך להביא לבמה יותר אמת".
חובי סטאר לקח מזוודה, עלה על מטוס ועשה ריוויינד. הוא נסע לארה"ב, שם שהה במשך עם משפחתו מצד אביו החורג. יום אחד הוא העיף מבט בטלוויזיה, וידע מה הצעד הבא. "רק ראיתי את הגמר של נדב - וכמו אידיוט באתי לתכנית", הוא אומר. "לא הייתי בארץ בעונות הקודמות של הכוכב הבא ולא ידעתי אפילו איך עפים. רק הבנתי שצריך שיהיו אחוזים ושהמסך יעלה. זהו. אבל פתאום הרעיון של האירוויזיון – חלום של שנים – נמצא בפריים טיים של ערוץ 2 ויש לזה פתח".
ומי שהגשים את החלום הזה הוא נער בן 16.
"נדב גדג' יש רק אחד. זה לא שכל ילד בן 16 שיבוא ויעשה את זה יצליח ככה. לנדב יש נוכחות בימתית מדהימה וקול מהמם. אני לא באמת מכיר אותו, אבל יש לו על הבמה סטאר קוואליטי שאין להרבה אנשים. אבל הטריגר להשתתפות בתכנית זה האירוויזיון, לחלוטין".
אז אירוויזיון זה חלום מגיל צעיר, סבבה. אבל המחיר הוא לחזור לנקודה שממנה התחלת לפני שבע שנים ב"כוכב נולד". אז איך לעזאזל אתה עושה את זה?
"אם האירוויזיון לא היה הפרס – אין מצב בחיים שהייתי עושה את התכנית הזאת עוד פעם. בחיים לא. כי האירוויזיון זאת אחת הדרכים היחידות לאמן ישראלי לפרוץ בחו"ל".
התלבטת הרבה?
"ההחלטה הייתה מאוד קשה. יום אחד אמרתי שאני מגיע לאודישן ויום אחרי זה לא, ומה אמא חושבת, ומה חברים חושבים. ביום של האודישן הגעתי לבד, שאהיה בפוקוס. חשבתי לעצמי, מה, עוד פעם אני לא אוכל לצאת החוצה בלי שאנשים יעצרו אותי לסלפי גם כשאני נראה פח אשפה? אני במקום אחר עכשיו, ונוח לי בנישה שבניתי לעצמי. אבל אני אף פעם לא עומד במקום".
"האדום הזה הוא כמו בוקס לתוך הפרצוף"
חובב סקולץ נולד לפני 29 שנים למשפחה שומרת מסורת בצפון הארץ. בילדותו הוריו התגרשו, ואמו נישאה מחדש, לשחקן הכדורסל ג'ון מקינטייר. המשפחה נדדה בארץ כל פעם שהשחקן עבר קבוצה. "עברנו 28 דירות", מספר חובי. "גרנו בכל מקום, כולל במרכז. אבל הבסיס של המשפחה זה הצפון". הוא התחיל לשיר בגיל 6 ולבנות את הפרסונה שלו בגיל 14. "למדתי בבית ספר דתי עד כיתה י'. דפקו לי מכות, קראו לי בשמות, זרקו עלי דברים. יום אחד הגעתי לבית ספר עם פוני מחומצן. זה היה מחריד ברמות שאת לא מבינה. אז חשבתי שזה מהמם, והיום אני רואה תמונות עם השביל באמצע והחלודה על הראש ואומר לעצמי 'אוקיי חובי, מה נסגר'. אבל זה העביר את המסר יפה כי העיפו אותי באותו היום ולא חזרתי לשם יותר".
אתה אדם מאמין?
"אני לא שומר שבת, אבל אם אני צריך שיקרה משהו אני כן אבקש מאלוהים שיעזור לי. אני בטוח שיש מישהו שם למעלה ששומר ומנהל את העניינים, אבל אני לא יודע אם זה מה שעושים מזה".
איך משפחה מסורתית, עם סבתא רבנית, מעכלת את כל זה?
"זה לא שסבתא מקבלת או לא מקבלת את הדמות, זה כאילו, את יודעת - מחשבה של סבתא. אתה עובד? יש לך כסף? אתה עוזר לאמא שלך? בסדר. היא כל הזמן מברכת אותי ודואגת לשלומי ומה קורה איתי. זה מה שאני מגיל קטן, ואני חושב שכולם כבר רגילים לזה שחובי פשוט חולה נפש".
חולה נפש?
"כן. אני לא נורמלי. לא בקטע של צריך להתאשפז, אבל אני לא בנאדם נורמלי. תשמעי, זה שאני בן 29 ועדיין נמצא בדבר הזה, למרות שעוד לא הפכתי להיות ביונסה או אדל, או מישהו שיכול להחליט שהוא יוציא עוד אלבום אחד ויהיה לו כסף לחיות עד גיל לא יודע כמה – זה לא מובן מאליו. פה בארץ את הולכת על רוטשילד ויכולה למצוא 300 איש שעושים בדיוק את מה שאני עושה, ובנאדם נורמלי יגיד לעצמו 'טוב, תודה, הנה המיקרופון, אני הולך לעבוד בעבודה רגילה שמכניסה סכום קבוע בחודש'. אז כשאני אומר חולה נפש, אני מתכוון שאני לא מוכן להרפות מהדבר הזה."
עכשיו הלחץ עליו עצום. לא רק שהוא צריך להוכיח לכולם שהוא טוב – הוא חייב להיות יותר טוב מבסיבוב הקודם. "אף אחד בתכנית לא יכול להבין מה חובי מרגיש לגבי התכנית", הוא אומר. "בגלל שיודעים כבר מי זה חובי ומה הוא יכול לעשות, אז הרף שלי משמעותית יותר גבוה משל שאר המתמודדים. נקודת הפתיחה הזאת הרבה יותר מפחידה".
מה אתה מתכוון לעשות אחרת הפעם?
"אני בחיים לא אתן לדברים לקרות בקצב שלהם, אני דוחף כל הזמן. לא מקובל עלי אמצע. או שחור או לבן. אמצע מכוער לי".
נראה שאתה ומוקי זה לא איזה ירח דבש. אתה מקבל ממנו הרבה אדומים.
"אני מאוד מכבד את הדעה שלו. אני מראש באתי לתכנית הזאת בידיעה שמוקי תמיד ייתן לי אדומים והערות, כי אנחנו בשני קצוות שונים. כששרתי את Hello של אדל היה לי שם בלקאאוט, כי שניה לפני שהייתי אמור לעשות את השיר כמו שמוקי רצה שאעשה אותו – הוא נתן לי אדום. והאדום הזה הוא כמו בוקס לתוך הפרצוף. אבל זאת טלוויזיה, אי אפשר שיתנו לי כחול כל הזמן, זה משעמם. יש הערות שאני אקבל, אבל יש דברים שאני לא יכול לשנות. אני בן 29, אתה לא תלמד אותי עכשיו איך להיות בנאדם אחר. זה מי שאני. זה מה שאני על הבמה".
אטדגי עף עליך.
"הוא מאוד מפתיע אותי כל הזמן! לא חשבתי שאני אקבל ממנו מחמאות. בכלל הכרתי אותו בתור הסוכן של מרגול, אז חשבתי, מה הוא בטח אוהב? מזרחית. ופתאום הוא מצביע לי, ואת יודעת מה? אני מוריד בפניו את הכובע שהוא פתוח לדברים אחרים שהם לא הבית שלו. זה מהמם בעיני. זה מה ששופט צריך להביא".
אם תגיע לאירוויזיון, מה התכנית ליום שאחרי?
"אם אזכה אני אוציא סינגל באירופה – שיעלה מלא כסף אבל אני אשיג אותו איכשהו – ואז יהיו עוד כמה צעדים עד אלבום. ואז סוף סוף תהיה לי הקריירה שחלמתי עליה. נראה מה יהיה. אולי אני אעבור לשוודיה עם הכלב שלי."
חלום שלי לעבור לשוודיה. חוץ מזה שקר שם וחשוך.
"חלום שלי לעבור לשוודיה כי קר שם וחשוך. בדיוק היום יש לי מצב רוח כי יורד גשם, חלום חיי. אני הולך בגשם ואז אני שם אוזניות, הולך עם מטריה, יש רוח, ואני כאילו בקליפ."
אז אתה בעצם חי בסרט.
"אני לחלוטין חי בסרט."
צילום: ינאי יחיאל | איפור: ערן ישראלי | שיער: שלומי הלל | סטיילינג: איתי בצלאלי | ע. סטיילינג: יהלי אביכזר | בגדים: קסטרו