יש אנשים שבוחרים את המכונית שלהם משיקולים הגיוניים של שימושיות, ביצועים פר שקל, תמורה למחיר ושמירת ערך בשוק המשומשות ויש אנשים שרואים בגלגלים שלהם משהו מעבר לאמצעי יעיל להגעה מנקודה א' ל-ב' ובהתאם לכך מתלהבים ומוכנים להשקיע יותר במכוניות שמעניקות להם איזשהו ערך מוסף.
המכוניות מתוצרת אלפא רומיאו כמעט תמיד השתייכו לקבוצה השנייה ובעוד שמצד אחד ישראלים רבים פחדו לגעת באלפא בגלל איזושהי תדמית בעייתית מלפני אי אלו שנים, מצד שני מכוניות המותג נהנו מקומץ לקוחות נאמן שבכלל לא שקל לגעת בשום דבר אחר לבד מאלפא.
בשנים האחרונות הגבול הברור הזה קצת הטשטש ובמקביל לשדרוג משמעותי באיכויות הבניה, רמת אמינות שלא נופלת מהסטנדרט האירופאי ואפילו שמירת הערך של מכוניות אלפא בשוק המשומשות היו שטענו שאלפא איבדה מאופיה המיוחד שגרם לכל כך הרבה חולי הגה להתאהב בה ולשמור לה פינה מיוחדת בלב.
כך או כך, על דבר אחד כולם הסכימו: לאלפא חסרה מכונית עם גיר אוטומטי ראוי כדי להצליח באמת בשוק הישראלי.
והנה היא כאן - מרהיבה ביופיה כמו כל מכונית עם סמל אלפא ומצוידת בתיבת פלאים שמחליפה את ההילוכים בעצמה - קבלו את אלפא ג'ולייטה האוטומטית.
האם זאת המכונית שיכולה להעניק למותג האיטלקי את הפריצה המתבקשת כל כך ללב הקונצנזוס? יצאנו לבדוק.
מתרשמים
מבחינת מראה, כפי שכבר ציינו כאן בעבר כשבחנו את גרסת התלתן, לג'ולייטה יש את זה ובגדול. מכל זווית שלא מסתכלים עליה היא נראית מצוין - זה מתחיל בפרונט המשלב בין הגריל האייקוני המשולש של אלפא וצמד פנסים בהשראת דגם העל של החברה, ה- 8C קומפיטציונה, ממשיך בצדודית שכמו בחורה יפהפיה, מצוידת בתפיחות בדיוק במקומות הנכונים ומסתיים באחוריים סקסיים בטירוף הכוללים ככל הנראה את יחידות הפנסים האחוריות המרהיבות ביותר בקרב כל המכוניות הנמכרות בארץ.
הג'ולייטה משלבת בין כוחניות, סקסיות ואלגנטיות מבלי להראות לרגע וולגרית, מוגזמת או סתמית, בדיוק כמו שעיצובים מוצלחים מבית אלפא תמיד היטיבו לעשות.
עם זאת, בהקשר זה יש לציין שרכב המבחן הגיע ברמת אבזור בכירה יחסית הכוללת חישוקים בקוטר 17', פסי קישוט מניקל בקווי המתאר של מסגרות החלונות ותוספות נוספות כמו מראות צד בגימור אלומיניום מוברש וצבע אדום מטאלי רב שכבתי יחודי שבהחלט תורמים למראה הכללי ולא מגיעים בדגם הכניסה שמסתפק בחישוקי 16' ואפקט ויזואלי קצת פחות מרשים.
תא הנוסעים הוא ללא ספק אחד מנקודות החולשה המרכזיות של הג'ולייטה. אמנם המרווח הפנימי שהוא מציע בסך הכל לא רע והוא כולל גם מגוון אלמנטים עיצוביים נאים ושימוש בפלסטיקה איכותית למדי, אך השילוב בין מושבים פשוטים ונטולי מבנה ספורטיבי למראה ותחושה כללית מעט מפוזרת ולא מגובשת לא מצליחים להעניק לתא הנוסעים של הג'ולייטה האוטומטית את האפקט המתבקש ממכונית בגודל קומפקטי המצוידת בתג מחיר התחלתי של 175 אלף שקלים.
מעבר למראה הקבינה שנעדר ניחוחות פרימיום ממשיים, גם רשימת האבזור בגרסת הכניסה לא מרשימה באופן יחסי למחיר, מסתפקת במושבים ללא כיוון לגובה ובמזגן מכני ולא מצוידת בבקרת שיוט, מערכת שמע עם אפשרות לחיבור נגנים חיצונים, דיבורית בלוטות', אפשרות לתפעול ידני של ההילוכים ממנופים בצדי ההגה, מערכת בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, חיישני אורות וגשם אוטומטיים ועוד דברים שהפכו לסטנדרט גם במכוניות ברמות מחירים נמוכות בעשרות אלפי שקלים.
יש לציין שרמת האבזור Distinctive של רכב המבחן אמנם משלימה את מרבית החוסרים מבחינת האבזור אך לא משנה באופן מהותי את מראו של תא הנוסעים ועולה כבר לא פחות מ-182 אלף שקלים. אגב, במידה שתחשקו בצבע היחודי של רכב המבחן שבתמונות תאלצו להיפרד מלא פחות מ-14 אלף שקלים נוספים.
בתא המנוע אנו פוגשים את הסיבה שלשמה התכנסנו כאן היום - גרסה כוחנית של מנוע המולטיאייר המוגדש של אלפא בנפח 1.4 ליטרים המפיק הספק של 170 כ"ס ומומנט של 25.4 קג"מ המשודך לתיבת הילוכים TCT אוטומטית כפולת מצמדים שנחשפה לראשונה במיטו לפני קצת יותר משנה ומערכת Start & Stop לכיבוי אוטומטי של המנוע בעת עמידה.
נתוני הביצועים מרשימים למדי מדווחים על האצה למהירות תלת ספרתית בתוך 7.8 שניות, מהירות מרבית של כ-220 קמ"ש ובה בעת נתוני פליטת מזהמים וצריכת דלק נמוכים ביותר עם מספרים שמזכירים יותר מכונית סופר מיני חסכונית ממשפחתית ביצועיסטית.
נוהגים
עם 170 כ"ס ותיבת הילוכים מהירת תגובה שלא מצריכה מהאוחז בהגה תקופת הסתגלות כמו תיבת הסלספיד הותיקה של אלפא, הג'ולייטה האוטומטית מתגלית כפרטנרית מוצלחת ברוב תנאי הדרך – היא זריזה מספיק אבל לא עצבנית מדי בתנועה עירונית, היא נעימה מאוד לשיוט במהירויות שפויות ואף הרבה מעבר לכך בכבישים בין עירוניים והיא בהחלט זוכה לציון מעל לממוצע בסעיף הנהיגה בכבישים מפותלים.
לדעתנו, בניגוד לגרסת התלתן שמגיעה עם יומרות ספורטיביות ברורות שמתגלות במציאות כקצת מוגזמות, דווקא הגרסה האוטומטית כפולת המצמדים שהיא הרבה יותר ספורט-אלגנט מציגה מכלול שלם והרמוני יותר שאמנם לא כולל האצות מסמרות שיער כמו בגרסת התלתן אך בהחלט מציג דחף מרשים מאוד בכל תנאי וגם כיול המתלים פחות נוקשה, יותר הגיוני לשימוש יומיומי ועדיין כזה המציע הרבה אחיזה ואופי גם בעת נהיגה נמרצת למדי.
מערכת ה-DNA המצויה בכל רכבי אלפא מהדור החדש בהחלט מתגלית גם כאן כאפקטיבית למדי וכבעלת השפעה ממשית על אופי התפקוד של מערכות הרכב השונות - מתגובת המצערת, דרך עוצמת הגדישה, רמת ההתערבות של מערכת בקרת האחיזה ועד לחדות וקושי ההיגוי. חבל ששימוש במצב D הדינמי שמתגלה כאידיאלי למדי לנהיגה מאתגרת ומציע החלפות הילוכים מאוחרות הנושקות לקו האדום, פעולה מעט מחוספסת (במובן החיובי של המילה) של המנוע והתערבות מינימלית של מערכת בקרת האחיזה מלווה גם בהקשחה מוגזמת של ההגה הכוללת נטיה מעט מלאכותית ומעצבנת למרכוז מוקדם של הגלגלים.
כמו כן יש לציין שבנסיעה עירונית מערכת הכיבוי האוטומטית של המנוע אולי תורמת לחיסכון בדלק אך בהחלט מצוידת גם ביכולת לא מבוטלת לעצבן אפילו אנשים רגועים למדי ואחד היתרונות הגדולים ביותר שלה הוא אותו כפתור בולט המאפשר לנתק אותה.
בסך הכל תיבת ההילוכים האוטומטית החדשה זוכה לציון גבוה ביותר. אנחנו לא בטוחים שהיא מסוגלת לספק בדיוק את אותם הביצועים של הגרסה הידנית המקבילה כמו שטבלאות הנתונים יודעות לספר ויש לציין שלעיתים היא סובלת מזינוק טיפה מהוסס במטרים הראשונים אך מעבר לכך היא מציעה האצות זריזות בשילוב העברות הילוכים חלקות מאוד, סופר מהירות ואופי פעולה מוצלח למדי שרק לעיתים נדירות יחסית מתבלבל.
התפעול בעזרת המנופים שבצדי ההגה בהחלט יעיל ומהיר ביותר וחבל שהוא לא מגיע כסטנדרט גם בגרסת הבסיס.
מכיוון שצוות הבוחנים לא באמת שרד יותר מדי זמן של נהיגה עם מערכת הכיבוי האוטומטי במצב מופעל ומכיוון שאותם אנשים אף סובלים מבעיה בריאותית קשה שאחד הביטויים שלה הוא רגל ימין כבדה באופן לא רציונלי על דוושת התאוצה לא הצלחנו, במבחן שלנו, להתקרב לנתוני צריכת הדלק הרשמיים של האיטלקיה האוטומטית המדברים על נתון צריכת דלק משולב של כ-18 קילומטרים לליטר אך הגענו במאות הקילומטרים של המבחן, שכללו גם לא מעט נסיעות מנהליות, לצריכת דלק מציאותית מרשימה למדי ביחס לביצועים של קרוב ל-12 קילומטרים לכל ליטר בנזין.
מסכמים
הג'ולייטה האוטומטית היא ככל הנראה הגרסה המוצלחת ביותר של האיטלקיה הקומפקטית מבית אלפא ומכונית ראויה למדי בכל מדד שהוא, אבל, בעוד שמבחינת מראה, יחידת ההנעה והנסיעה על הכביש היא זוכה למלוא החופן מחמאות היא סובלת משתי בעיות עיקריות שבהחלט יקשו עליה להפוך לסיפור הצלחה מקומי.
הבעיה הראשונה היא הנעליים הגדולות שאליהן היא נאלצת להיכנס, בעל כורחה - וכך, לפחות בשנתיים הקרובות, הג'ולייטה האוטומטית היא למעשה התחליף היחידי שיש למותג להציע לקהל הלקוחות הנאמן, שמהווה את אחד הנכסים המשמעותיים ביותר של אלפא, ל-159 ובהשוואה אליה - למעט התיבה האוטומטית המוצלחת באופן ברור, הג'ולייטה האוטומטית סובלת מנחיתות.
הבעיה השניה, המשמעותית יותר וזו שרלוונטית לכלל הלקוחות הפוטנציאלים, היא תג המחיר הגבוה והיחס הבעייתי שהג'ולייטה מציעה בין מחיר לאבזור. אמנם כפי שהסברנו בפתיחה אנשים קונים אלפא בראש ובראשונה מהלב ולא מתוך תוצאה של חישוב מתמטי, אבל גם לאותם לקוחות קשה יהיה שלא לשים לב למראהו הפשוט מדי של תא הנוסעים ולעצם העובדה שבעבור סכום של 175 אלף שקלים מקבלים מזגן מכני, מושבים ללא כיוון לגובה ומוותרים גם על בקרת שיוט, מערכת שמע עם חיבור לנגנים ועוד שלל דברים שכבר הפכו לסטנדרט גם במכוניות הזולות בעשרות אחוזים. במחיר הזה, המציב אותה אל מול משפחתיות הפרימיום מבית ב.מ.וו, אודי ולקסוס וברמת האבזור הזו הרבה יותר מדי מוטל על המראה המהמם והכובש שלה.
>> מבחן דרכים ב.מ.וו סדרה 1 החדשה
>> מבחן דרכים לקסוס CT200h
>> מבחן דרכים סיטרואן DS4
>> מבחן דרכים אלפא ג'ולייטה תלתן