ביום שלישי בשעה 22:01 נשמעו צהלות שמחה מתוך הבית ברחוב ההולנדי השקט שבשכונת רמת אביב ג' בתל אביב. אילו היה מדובר בשכונה או במפלגה אחרת, ההמונים כבר היו ממלאים את הרחוב ושואגים קריאות ניצחון. אבל לא כאן. רק כמה שכנים ספורים הגיעו כדי לשאוף משהו מריח הניצחון המאופק שעמד באוויר. עמדות שידור ניידות של כלי התקשורת השונים היו הדבר הכמעט יחיד שהסגיר את גודל האירוע, שיכונה בימים הבאים "הפתעת הבחירות של 2013".
מעט לפני סגירת הקלפיות, נפרד יאיר לפיד מכל המצלמות שליוו אותו בשבועות האחרונים והתכנס בסלון ביתו, מוקף בילדיו, אשתו ליהיא, אחותו הפסיכולוגית מירב רוט ואמו הסופרת שולמית לפיד. כשהתפרסמו תוצאות המדגם הבינו האנשים שהתנדבו לסייע לו כי קיבלו את ההחלטה הנכונה כשבחרו לעזוב את עיסוקיהם השונים וללכת אחרי חזונו של לפיד.
ב-22:20 התייצבו בביתו של לפיד דני וסלי, הלל קוברינסקי ומקורבים נוספים שליוו את לפיד ונדרשו כעת לבצע הערכת מצב מפוכחת. "עברנו שוב ושוב על כל מה שהולך לקרות עכשיו, והתייעצנו מה לעשות אם ביבי יטלפן", מספר אחד המקורבים." זמן קצר אחר כך ביבי באמת טלפן וקבענו להיפגש בימים הקרובים. אחר כך רצינו לצאת כבר למטה, אבל היינו צריכים לעכב את יאיר. הבנו שאם הוא יגיע לבית סוקולוב ויראו את זה בטלוויזיה, זה עלול לגרום למשקיפים שלנו לעזוב את הקלפיות ולנהור לשם, אבל היינו צריכים שהם יישארו ויפקחו שלא עושים לנו מאנקי ביזנס. יצאנו רק אחרי שאחרון המשקיפים סיים".
סיבה נוספת לעיכוב היא ההמולה שנוצרה בינתיים בבית סוקולוב, שהיה קטן מלהכיל את כמות הצוהלים שהגיעו למקום. המאבטחים ביקשו להמתין, וזו גם הסיבה לכך שיאיר לפיד ובנימין נתניהו נאמו בו בזמן במסך מפוצל בערוצי הטלוויזיה. "התעכבנו עוד קצת בגלל השוטרים, לא היה תיאום או אי תיאום, אף אחד לא חשב על זה באותו רגע", אומר אותו גורם. "אצלנו, ואני בטוח שגם אצל אנשיו של נתניהו, אף אחד לא היה פנוי להסתכל על הטלוויזיה, כל אחד היה עסוק בלהכניס את המועמד שלו למטה".
היסטריה יותר גדולה מבסניף H&M
את תחושות הטירוף המתקרב היה ניתן לחוש כבר יממה קודם, בערב שלפני הבחירות. "היו לנו אינדיקציות מוקדמות. סמסים שהגיעו לכלי התקשורת", אומר אחד מאנשי סודו של לפיד., אנשי השטח שלנו, שאמרו שהם התחילו להרגיש שמשהו קורה בערך יומיים לפני, שפתאום החלה זליגה מטורפת של אנשים שבאו ורצו להתנדב ביום הבחירות. מדובר במאות פניות בשעה. לקראת הצהריים של יום הבחירות מידע החל לדלוף החוצה והבנו שמדובר ב-15-16 מנדטים. הרגשנו מין צונאמי כזה, אין דרך אחרת לתאר את זה".
"בבוקר יצאנו להסתובב בין המטות בצפון הארץ", אומרת תמי נשיא, בורג חשוב בפמליית לפיד. "המתנדבים קיבלנו את פנינו בהתלהבות אדירה ואמרו שהם מרגישים שיש הרבה מצביעים, יאיר וכולנו שמחנו, וככל שהיום התקדם התחושות מהשטח התחזקו. ב-16:00 חזרנו כולנו למטה הארצי לעשות שיחות המרצה למתלבטים. יאיר ישב בעצמו לצלצל לאנשים, ליהיא התרוצצה בשטח בין המטות, כמו שעשתה בכל החודשים האחרונים. גם יואב היה אתנו במטה. בשש בערב יאיר הלך הביתה ואנחנו לבית סוקלוב".
כניסתם של לפיד וחברי פמלייתו לבית העיתונאים בתל אביב הייתה רחוקה מלהיות אלגנטית. מעט אחרי חצות הם עלו למונית שירות שהוזמנה מראש והחלו בנסיעה לרחוב קפלן. רגע לפני כן, לפיד עצר לשוחח בקצרה עם התקשורת והתקשה להסתיר את החיוך שעל פניו. כשהמונית חנתה בבית העיתונאים, לפיד כמעט נדרס על ידי ההמון ובמיוחד על ידי המצלמות והכתבים שנהרו אחריו דרך הכניסה האחורית אל הבמה הקטנה באולם הפצפון.
הנאום החל מיד, וכשסיים והזמין לבמה את יתר חברי המפלגה, הקהל פשוט איבד את זה. דחיפות כאלה לא נראו בישראל מאז פתיחת סניף H&M הראשון בישראל. ההשוואה מתבקשת משום שבשני המקרים, הבעיטות ותחושת המחנק לא גרמו לאף אחד להוריד את החיוך מהשפתיים. לפיד הורד מהבמה והוברח לחדר אחורי, שם נכלא למעשה עם יתר חברי המפלגה ופמלייתו. הוא נכלא שם, משום שלא היה סיכוי לצאת מהחדר בלי לרמוס את ההמונים שצבאו על הדלתות.
הבחירה בבית העיתונאים לא הייתה מקרית. לפני עשר שנים בדיוק עמד על אותה הבמה אביו טומי לפיד, ובירך על ההישג המרשים שהביאה מפלגת שינוי בראשותו: 15 מנדטים. "יאיר אמר לי 'אבי הציג פה את ההצלחה שלו ואני אציג כאן את שלי'", מספר יוסי בר מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים. "הפעם זה בהחלט שונה: החוגגים צעירים יותר, יאיר צעיר יותר, מתון יותר. האבא היה חריף יותר, אבל הוא השאיר בן שקטף פירות. זאת הצלחה גדולה של האבא שהוא השאיר אחריו בן מוצלח שאמנם באגרוף הוא חלש, אבל בפוליטיקה הוא חזק".
רק אחרי השעה שתיים לפנות בוקר, כשלפיד עזב את המקום, החלה ההמולה לדעוך. לפיד ובני משפחתו חזרו הביתה, והפעילים המשיכו לחגוג עד אור הבוקר בבר ברחוב אבן גבירול.
בבוקר למחרת, כמעט ללא שינה, לפיד כבר חזר לשגרת יומו. "הוא קם בבוקר, שתה קפה, קרא עיתונים והלך להתאמן באגרוף", מספר איש סודו. "מאז ועד עכשיו אנחנו עסוקים בהתייעצויות".
ליהיא עשתה הכל
עם כל הכבוד לכריזמה וללוק של לפיד, ההצלחה שייכת גם לאנשים שליוו אותו מתחילת הדרך. ראשית היו אלו בני המשפחה שלקחו חלק פעיל מאוד בכל התהליך: הבן יואב (מנישואים קודמים, בן 25) שניהל את הפעילות בפייסבוק, הבן ליאור (17) והאישה ליהיא שיצאה מדי יום, כאחרונת המתנדבים, לקרוע את השטח. "היא מאמינה בו והייתה מאוד מגויסת", אומר מקורב. "זה קשר משפחתי חם מאוד, משפחה מאוד מלוכדת, וכולם התייצבו מאחוריו. הם חילקו פלאיירים בצמתים, עשו טלפונים, ליהיא באמת הייתה בכל מקום אפשרי. היא הייתה ממושמעת, ביקשה אישור לכל דבר שהיא עשתה, התנהגה למופת. זה לא שאין לה דעות משלה ואין לה מה להגיד, אבל היא הייתה תומכת מאוד".
עינת שרוף, חברתם המזמרת של בני הזוג לפיד, מסכימה עם התיאור הזה: "ליהיא ויאיר הם אנשים של הומור ושמחת חיים. הם גם אנשים חרוצים, אנשים של עשייה, ומגיע להם להצליח. שניהם אנשים טובים שאוהבים את מדינת ישראל. תמיד היינו צוחקות שליהיא מערד ואני מחצב. אמנם אנחנו גרות במרכז, אבל הלב שלנו נשאר בפריפריה, איפה שגדלנו".
ככל הנראה, התכונות האלה הן שעזרו ללפיד לגייס כל כך הרבה מתנדבים, כמו למשל יונתן לאלו בן ה-27: "הצטרפתי בפברואר, ברגע שהוא יצא מהארון הפוליטי", הוא מספר. "שלחתי מייל וקיבלתי חזרה תגובה אוטומטית של 'תודה אבל אנחנו עמוסים'. מאז שלחתי כל יום קורות חיים. בסוף התקשרה אלי נעמה שולץ, מועמדת מספר 22, שהייתה אז אחת מתוך החמישה שהקימו את המטה, והזמינה אותי לחוג בית. כשראיתי אותו שם, בפעם הראשונה, הרגשתי שמישהו מדבר אליי ועל החיים שלי. הוא דיבר על הקושי לקנות דירות ולגמור את החודש, ועל זה שחוקי המשחק במדינה לא נותנים לך אופציה לנצח. ככה זה התחיל.
"אי אפשר להתכחש לזה שהוא אדם נעים וחם, איש שיחה מצוין. אבל כל זה שולי. מה שחשוב זה שיש לו רעיון נכון. הוא פשוט אומר את האמת. ביום הבחירות, בסביבות 11:00 בבוקר, אנחנו המתנדבים התחלנו לקבל טלפונים מאנשים שאנחנו מכירים. כולם אמרו לנו שהם הצביעו ל'יש עתיד'. הרגשנו חשמל באוויר ואז אימא שלי הגיע למטֶה. היא אמרה לי '18 מנדטים', נתנה לי אוכל והלכה".
את ההסבר להצלחה הזאת מספק אמנון דנקנר, לשעבר עורך "מעריב" ומשתתף קבוע בתוכנית "פופוליטיקה" לצד טומי לפיד וכיום חבר קרוב של יאיר: "הוא אדם חרוץ, מסור, בעל כושר למידה ומהירות מחשבה. הוא איתר צורך: למלא חלל פוליטי ולייצג את מעמד הביניים. לא היה מי שייצג את הישראלי הנורמלי שרוצה לחיות חיים מסודרים וחושב שהמדינה צריכה לעבוד בשבילו במקום להפך".
גם תמי נשיא מבהירה למה אנשים נסחפו בכזה להט. "הוא אמיתי מאוד, חם, חכם, אחד הדברים המדהימים בו שהוא נותן לאנשים את הביטחון שהם יכולים, הוא מצמיח לאנשים כנפיים. זו המנהיגות הכי נכונה שיש. זה ממש לא קשור לזה שהוא חתיך, כולם כל כך אוהבים אותו לא בגלל שהוא מישהו שהיה מפורסם. מה שיוצא מתוכו, זה באמת דבר מאוד כריזמטי, אבל זה משהו אמיתי. הוא באמת גרם לנו להאמין שאפשר לשנות את העולם".
"לאורך כל הקמפיין לפיד לא שידר לחץ במילימטר, זה היה ממש מרגש לראות את זה", אומר אחד המקורבים אליו. "יאיר נשא קמפיין שלם על כתפיו, קמפיין לא דורס אבל התוצאות דורסות. הוא ידע שזאת הדרך הנכונה והלך בה בלי למצמץ לשנייה. רק לפני שנה, הבן אדם קם מכורסת טלוויזיה ופתאום הולכים אחריו 15,000 מתנדבים. הוא ניצח בכל התיכונים, בכל האוניברסיטאות וסיים עם 19 מנדטים. אנחנו הלכנו אחריו מתוך אמונה, חבורה של אנשים שעזבו את העסקים שלהם, שעזבו הכל ובאו אחריו. בשטח ראינו כל הזמן פעילים של הליכוד ושל העבודה שבאו בתשלום, ואצלנו כולם היו מתנדבים".
בניגוד לשמועות, לפיד לא הגיע אמש לחגוג את נצחונו במועדון הגנקי בתל אביב, שם כבר בילה בעבר לצד חברתו עינת שרוף. היו אלה רק כמה פעילים שפתחו שולחן והרימו כוסית. באותה שעה, לפיד כבר התחיל לעבוד על היום שאחרי הבחירות. הוא ישב עד השעות הקטנות של הלילה עם יועציו ומקורביו, כדי לתכנן מה עושים הלאה. "אנחנו לא שכחנו לשמוח", אומר אחד מהם, "אבל התחלנו לעבוד כבר ביום שלישי בעשר ועשרים. יאיר עצמו נורא קול ואיזי, הוא מאוד ענייני עכשיו. יש פה דבר שצריך להמשיך. אולי אם היינו מגיעים לעשרה מנדטים כל אחד מאתנו היה צריך להתלבט על המשך הדרך, אבל יש פה משהו גדול. זה מהפך שאנחנו עדיין לא מבינים את העוצמה שלו. מאז יום שלישי יאיר מקבל טלפונים מכל העולם שמנסים להבין מה קרה פה, איך מדינה שנתפסה בעיניהם כימנית קיצונית פתאום מראה שיש פה גם ליברלים מתונים. אנחנו באמת מרגישים שיש פה הזדמנות היסטורית. זה תהליך מרתק, ונורא נעים להרגיש שותף לדבר שיכול בהמשך להיראות כמו שינוי היסטורי. אבל את זה עוד צריך להוכיח".
