המו"מ הקואליציוני הרשמי יתחיל בעוד יום-יומיים. הלא רשמי כבר בעיצומו. האנשים שיעצבו את חיינו בשנים הקרובות ידברו שם, במו"מ הזה, על דברים שברומו של עולם: שיוויון בנטל, שיטת מימשל, מעמד הביניים. יהיה שם שילוב בין תוכן, מהות ולא מעט סיסמאות ריקות. רוב הדברים שיסוכמו במגעים הללו ישפיעו על חיינו, אם בכלל, בטווח הארוך. פוליטיקאים נוטים לדבר במאקרו; בני אדם מהיישוב חושבים במיקרו. הם חושבים על הדברים שיכולים לשפר את איכות חייהם, על המדינה והעיר (או המושב) שבאמת היו רוצים לראות בבוקר – רצוי כבר ממחר בבוקר.
אז רגע לפני שעתידנו מסוכם שם למעלה, הנה רשימה כזו – של חלומות קטנים וגדולים, חשובים ופחות חשובים, דחופים ופחות דחופים – שמתחברים לכלל תמונה (חלקית מאוד. יכולתי לכתוב עוד 500 סעיפים): זו המדינה שהייתי רוצה לחיות בה. מדובר, חשוב להדגיש, במשאלות לב שרובן המכריע אינן ניתנות להגשמה ברמה האישית או המשפחתית, אלא בנושאים הנתונים להחלטות של הממשלה או השלטון המקומי. בחלק מהמקרים דרושה רק מודעות, רצון טוב וכסף קטן כדי לעשות שינוי גדול; סעיפים אחרים דורשים שינוי של ממש בסדר העדיפויות התקציבי ובתפיסת העולם. ובכן, קבלו אותו, את המפרט הטכני של מדינת החלומות שלי, המדינה שהייתי שמח לו הממשלה הנכנסת היתה מקרבת אותנו אליה.
1. בתור התחלה, הייתי רוצה לחיות במדינה ובעיר שבה המדרכות לא מכוסות בחרא של כלבים. אני מתחיל דווקא מהעניין הזניח הזה מפני שהבוקר שוב דרכתי על מוקש. אתם לא רוצים לדעת מה הייתי עושה למנייאק שלא טרח לנקות אחרי הכלב שלו.
2. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה אנשים לא צריכים לשכב שלושה ימים במסדרון של בית החולים עד שמישהו יבחין בקיומם, מפני שבית החולים עובד בתפוסה של 140%. זו לא גזירת גורל, זו מדיניות: ישראל מדורגת במקום ה-29 מבין 34 מדינות ה-OECD במספר המיטות לנפש. לזה התכוון פרופ' דב צ'רניחובסקי, שחוקר את מערכת הבריאות, כשאמר לאחרונה שאנחנו נמצאים "על סף מצוק בריאותי". קשיש מוכה שפעת שנשכח במסדרון כבר נפל מהמצוק לתהום.
3. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה שרים, לפחות לפעמים, נוסעים לעבודה באוטובוס או ברכבת. יש לי אמון בנבחרי ציבור שנוסעים באוטובוס. תחשבו על בני בגין ודב חנין: בשביל רובכם הם כנראה ממוקמים ימינה או שמאלה מדי, אבל לא הייתם רוצים שכל המנהיגים שלנו יהיו ישרי דרך כמותם?
4. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה בכל תחנה יש שלט אלקטרוני שמעדכן בעוד כמה דקות יגיע האוטובוס, ושבתוך האוטובוס יש מפה ברורה עם התחנות ומסלול הקו. אתם יודעים, כמו באירופה. אולי אם שרים היו נוסעים מדי פעם באוטובוס, זה כבר היה קורה.
5. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה שר החינוך לא מחלק בונוסים לבתי ספר לפי שיעור המתגייסים, אלא לפי מספר המדענים, המשוררים והבמאים. כן, גם כאלה שיוצרים סרטים שמוציאים את הממשלה מהכילים.
6. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה תאגידים שמפיקים את משאבי הטבע שלנו – אשלג, פוספטים, גז ונפט – יקחו רווח קטן לעצמם ויעבירו את הרוב לציבור, במקום להיפך.
7. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה עובדים שמבקשים להתארגן לא צריכים להתמודד עם איומים והפחדות מצד המעסיק. הייתי רוצה להמשיך לחיות במדינה שבה יש בית דין לעבודה שמגן על זכויותיהם של העובדים. הרעיון השערורייתי לסגור את בית הדין לעבודה במסגרת הקיצוצים בתקציב צריך להיות הדבר הראשון שהממשלה החדשה תזרוק לפח.
סטארטאפ: שוק בכל שכונה
8. הייתי רוצה לחיות במדינה שדואגת לספק לאזרחיה צל, הרבה צל. תיכף ייגמר החורף ושוב נגלה שהעצים שראשי הערים אוהבים לנטוע בשנים האחרונות, שמזכירים מברשת שיניים יותר מעץ אמיתי, אולי נכנסים לסטטיסטיקה של הנטיעות אבל לא מגנים עלינו מהשמש החורכת של יולי-אוגוסט.
9. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה שקית ביסלי עולה 20 שקל וקילו עגבניות עולה 20 אגורות. זה לא בשמים: אפשר להשפיע על מחירי המזון באמצעות מדיניות שונה של מכסים וסבסודים.
10. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה ילדים לא ישננו בבתי ספר מסרים שנכתבו על ידי תאגידים. הורים לא שולחים את ילדיהם למערכת החינוך כדי שיעברו שם שטיפת מוח על חשיבות אכילתם של "שלושה מוצרי חלב ביום", כי ככה כתוב בערכה שהמחלבות הגדולות מחלקות. אנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר כדי שמורים ילמדו אותם לחשוב באופן עצמאי וביקורתי.
11. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה בכל שכונה יש שוק. אפשר להתחיל בקטן – שוק איכרים פעם בשבוע – אבל העיקר שיהיה שוק אמיתי, שבו אפשר לקנות אוכל טרי וזול ושבו הקונים והמוכרים מכירים זה את זה ומפטפטים תוך כדי תהליך הקנייה. אם בערי מטרופולין במערב אנשים יכולים להעביר חיים שלמים בלי להיכנס לסניף של רשת שיווק גדולה – למה לא אצלנו?
12. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה קצבאות הזיקנה הן לא מהנמוכות בעולם (ההוצאה על קצבאות זיקנה עומדת בישראל על 4.4% מהתוצר, לעומת ממוצע של 7% במדינות ה-OECD). הייתי רוצה לחיות במדינה שבה לפחות מדברים על זה במו"מ הקואליציוני.
13. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה עובדת סוציאלית שמטפלת ב-250 משפחות מצוקה, עם נשים מוכות וילדים בסיכון, תרוויח כפליים מרס"ר בקריה שהולך הביתה ב-17.00, במקום להיפך.
14. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה עבודה בעיתונות היא שליחות ודרך חיים ולא תחנה בדרך לג'וב בדוברות, יחצ"נות או משרד פרסום, כי שם אפשר באמת להתפרנס. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה מקבלי ההחלטות מבינים שתקשורת חזקה ועצמאית היא אינטרס של הציבור והדמוקרטיה, ולא עניינם הפרטי של העיתונאים.
15. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה כשמתקשרים למס הכנסה יש סיכוי לקבל תשובה לפני שיעבור מועד הגשת הדו"ח השנתי של 2018.
16. הייתי רוצה לחיות במדינה שאוסרת על ההרעבה האכזרית של התרנגולות המטילות בלולי הסלולה, ולא בתהליך שנמרח על פני ארבע שנים (כמו שמציע משרד החקלאות).
17. ואם כבר אכזריות – הייתי רוצה לחיות במדינה שפרסום התחקיר על הנעשה ב"אדום אדום" יגרום לה להתחיל לקחת אחריות על מה שקורה בתעשיית המזון, ושבה השירות הוטרינרי יפעיל פיקוח אמיתי – בלי עצימת עיניים ובלי קריצות.
18. הייתי רוצה לחיות במדינה שמפנימה את העובדה שהתחבורה של מחר היא תחבורת אופניים, ושבלי תשתיות טובות ושבילים בטוחים השינוי לא יקרה. והוא לא יקרה כל עוד עיריית תל אביב לבדה (ולא שבתל אביב הכל מושלם) משקיעה באופניים יותר ממה שמשרד התחבורה משקיע בכל הארץ גם יחד.
19. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה המשפט "אתיופי, ערבי ורוסיה" יהיה תיאור של ישיבת ממשלה ולא התחלה של בדיחה.
20. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה אפשר לשבת בשלווה עם הילדים בחוף הים בלי להיות מוקף בלהקות של טרקטורונים וג'יפים, שמשתוללות בלי חשבון כאילו אין חוק שאוסר על נהיגה בחופים.
קודם כל פארק, לא חניון
21. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה כל אחד יוכל לבחור את הדרך שלו להתחתן. מדינה שתקבל את העובדה שאם אשתי ואני סבורים שאנחנו נשואים, אין לנו שום צורך שהרבנות תאשר לנו את זה.
22. הייתי רוצה לחיות במדינה שמעודדת את אזרחיה לאסוף מי גשמים ולהשתמש במים האפורים (ממכונת הכביסה והאמבטיה), ולא הופכת לעבריינים אנשים חרוצים שבסך הכל מבקשים לחסוך מים.
23. הייתי רוצה לחיות במדינה ובעיר שבהן כשחושבים מה לעשות עם שטח נטוש, האופציה הראשונה היא הפיכתו לפארק – לא לחניון.
24. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה הכיתות בבתי הספר היסודיים הן לא הכי צפופות מבין מדינות ה-OECD (34 ילדים בכיתה ממוצעת בישראל לעומת 21 במדינות המפותחות.
25. מדינת ישראל מוציאה מדי שנה 16 יורו על תרבות לכל אדם. נורבגיה מוציאה 438 יורו על תרבות לאדם. אני יודע שכאן זה לא סקנדינביה, אבל הייתי רוצה לחיות במדינה שמנסה לצמצם, ולו במעט, את הפערים המעליבים האלה.
26. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה מי שרוצה להזדכות על בקבוקי פיקדון לא צריך לעבור ויה דולורוזה בסופר הקרוב לביתו. בשביל זה המציאו מכונות אוטומטיות.
27. הייתי רוצה לחיות במדינה שתקיים את הבטחתם של שר האוצר וראש הממשלה מימי מחאת האוהלים, ותעשה את המקסימום כדי לצמצם את מספר דירות הרפאים. רוצים להוזיל את מחירי הדיור? תתחילו משיחרור של ארבעים אלף הדירות שעומדות ריקות וממתינות שמישהו יגור בהן.
28. הייתי רוצה לחיות במדינה שלא מוכרת את מי המעיינות שלנו בזיל הזול לחברות פרטיות, שמכניסות את המים לבקבוקים ומשווקות לנו אותם בחזרה במחיר מופקע.
29. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה חברי כנסת ושרים מקדישים לפגישות עם ארגוני חברה, סביבה וסתם אזרחים מהשורה, לפחות את אותה כמות זמן שהם מקדישים לפגישות עם לוביסטים שעובדים בשירות טייקונים.
30. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה לא צריך להגיע לסניף של משרד הרישוי/ביטוח לאומי/הפנים כדי לקחת טופס שהיו יכולים לשלוח לך במייל או בדואר. ושכשאתה שואל למה אי אפשר לקבל את הטופס בדואר, תקבל תשובה יותר מספקת מ"ככה".
31. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה איש ציבור, למשל רב, שקורא להימנע מהשכרת דירות לערבים, יקבל מהמדינה בעיטה ויעוף הישר ללישכת האבטלה. רצוי בלי פיצויים ופנסיה.
32. הייתי רוצה לחיות במדינה שדואגת לכך שחופי הים יישארו בידי הציבור, ולא יופקעו ויהפכו לנחלתם הפרטית של מזנונאים, מסעדנים ומלונאים.
33. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה הממשלה עומדת בהתחייבות שלה עצמה – ש-10% מהעובדים בשירות הממשלתי יהיו ערבים (בפועל – 7.8%).
34. ואם כבר התחייבויות ממשלתיות – מה הסיכוי שעד 2014 5% מהחשמל שלנו יגיע מאנרגיות נקיות? (רמז – קלוש).
פרישה לפנסיה? ממש לא חייבים
35. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה עיוורים יכולים להיכנס עם כלב הנחייה שלהם לכל מקום (כפי שקובע החוק), ולא נאלצים לשמוע פעם אחר פעם, אפילו בכניסה למוסדות מכובדים כמו מוזיאונים, ש"אין כניסה עם חיות מחמד" ולחזור הביתה מושפלים.
36. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה אלפי משפחות במצב כלכלי קשה לא ממתינות בתור לדיור ציבורי, רק כי הממשלה הפסיקה לבנות דירות והשתמשה בכסף למטרות אחרות.
37. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה גם מי שגר ביישוב ערבי יכול להגיע לעבודה או ללימודים באוטובוס. שוהם וכפר קאסם הם יישובים בערך באותו גודל, אבל בזמן שבשוהם יש 14 קווי אוטובוס, בכפר קאסם יש אחד. אם יהיה שירות אוטובוסים סביר ביישובים ערביים, הנשים יוכלו לצאת לעבודה, המשק כולו יצמח ויהיה הרבה יותר כסף להגשים חלק מהמשאלות שמופיעות בסעיפים האחרים.
38. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה הכרטיסים של חברת האוטובוסים, של הרכבת ושל הרכבת הקלה יידעו לדבר זה עם זה. כרגע אני חי במדינה שמרוב כרטיסים חכמים, התחבורה הציבורית מתנהלת בה באופן די מטופש.
39. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה ניצולי שואה בני 90 מקבלים את הסיוע המגיע להם לטיפולי שיניים לפני שכולן נושרות, ולפני שהם מתים.
40. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה נכים בכיסאות גלגלים לא מגלים בכניסה למוסדות ציבור שהם ניצבים בפני מכשול בלתי עביר של עשרים מדרגות.
41. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה ילדים שאוכלים בבית הספר/גן/צהרון מקבלים אוכל מזין ובריא, ולא עיסה שמנונית של שניצלונים מעובדים ותוספות תעשייתיות.
42. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה לכל משפחה ולכל ילד יש נגישות לבריכה ציבורית במרחק סביר מהבית ובמחיר הגיוני. אם חברתי שגרה באמסטרדם יכולה לרחוץ כל השנה עם ילדיה בבריכה הציבורית במחיר של 4 יורו לכרטיס, גם אצלינו אפשר.
43. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה משרד החינוך לא רק אוסר להכניס טלפונים סלולריים לשיעור – אלא גם מתכוון לזה ודואג שזה ייאכף.
44. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה חולי סרטן מקרית שמונה לא צריכים להיטלטל שעתיים וחצי בכבישים כדי לקבל הקרנות ברמב"ם. אין חוק שאוסר להביא ציוד רפואי מתקדם לצפון הארץ.
45. הייתי רוצה לחיות במדינה שמשקיעה ומטפחת את ערי הדרום – ערד, ירוחם, אופקים, דימונה ובאר שבע – במקום להקים עשרה יישובים חדשים במרחב שבין ערד לבאר שבע ולגרום לכך שהיישובים הקיימים יתרוקנו מהאוכלוסיה המבוססת.
46. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה המשרד להגנת הסביבה הוא הרבה יותר ממקפצה למשרדים ה"חשובים". גלעד ארדן שידרג את מעמדו של המשרד בקדנציה האחרונה, המגמה הזו חייבת להימשך.
47. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה משרדי ממשלה ומוסדות ציבור לא מרשים לעצמם להתעלם מפניות של עיתונאים או לשגר תגובה של שורה שמהווה עלבון לאינטיליגנציה. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה מי שמקבל משכורת מהציבור מבין שתפקידו לשרת אותו, ולספק מידע ענייני בתוך פרק זמן סביר.
48. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה אנשים שהגיעו לגיל הפרישה ורוצים להמשיך לעבוד, לא יחוייבו לצאת לפנסיה. בהנחה, כמובן, שהמעסיק מעוניין בשירותיהם הטובים.
49. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה העובדה שבמפלגה השנייה בגודלה יש 8 ח"כיות מתוך 19 נחשבת למעט מדי, ולא להישג פמיניסטי.
50. הייתי רוצה לחיות במדינה שבה הדרישה הקואליציונית המדינית הכי מרחיקת לכת היא לא "לחדש את המו"מ", אלא "לעשות שלום".