שלושה ימים אחרי, ואנשי הכוורת של אולמרט, מעגלי חברים, אנשי ההגנה המשפטית והעוזרים מקצועיים של ראש הממשלה לשעבר, שהולכים איתו את כל דרך החתחתים הזו, עדיין שיכורים מרוב שמפניה. תהיה אשר תהיה התגובה הציבורית לזיכוי הכפול ולהרשעה שנלוותה אליו, אנשי המעגל הפנימי של אולמרט בוודאי יכולים לחגוג את היעלמו של הנורא בסיוטיהם, הרשעה בבית המשפט המחוזי.
"כולנו היינו בטוחים כל הזמן שזו תהיה התוצאה", אומר יעקב (ינקי) גלנטי, מי שהיה ראש צוות התגובות במשרד ראש הממשלה, ויועצו של אולמרט מאז ועד היום. "למרות המתח והתקופה הבלתי אפשרית הזו, היה ברקע בטחון גמור שכך זה יסתיים".
גם עורך הדין ירון ליפשס, שותף במשרד רם כספי וחבר בכיר בצוות ההגנה, מדבר על הביטחון הזה. מנגד, הוא חושף שלא היו חסרים רגעים דאגה. "הגענו עם הרבה חששות", הוא מספר. "זה לא המשפט הראשון שלי, והמגמה שהרגשתי היא, שהיום לא מספיק להציג ספק סביר. כיום אתה צריך לשכנע שאתה צודק. זה מה שעשינו באופן מושלם, אבל זהו לא המצב המשפטי האידיאלי. מכאן ההערכה הגדולה שלי לפסק הדין. כי הוא מחזיר עטרה ליושנה. כי כשיש ספק – לא מרשיעים. וזו הסיבה שהפרקליטות בהלם. כי הם חושבים ששליחותם היא להציג ספק סביר. שיתחילו להבין כי עליהם להוכיח אשמה ולא לזרוע ספק".
אתם בוודאי יכולים לחגוג ניצחון.
"אנחנו מאוד מאושרים.התזה שניסינו לקדם מהתחלה התקבלה. ולא סתם, אלא על ידי שלושה שופטים בירושלים. מה שבעיקר רוסק זו הקונספציה של הפרקליטות, שניסתה לצייר את אולמרט כתמנון רב זרועות שניסה לעשות הון על חשבון יהודי תמים מארצות הברית ועל חשבון מוסדות וגופים טובים ויקרים. כל זה הושם לאל וזו הייתה משימתנו העיקרית".
מסתכל וכואב
ליפשס, יחד עם אנשי הצוות האחרים, ראש הצוות אלי זהר, נבות תל צור, נוית נגב ועורכי דין נוספים, צבר כמות עצומה של שעות אולמרט. "הקשר בינינו נבנה לאורך תקופה של ארבע שנים מאז היה ראש ממשלה ועד למעמד של נאשם. לי עצמי זה היה מאוד מתסכל וכואב לראות את האדם המיוחד הזה, עם כל כך הרבה יכולות, נמצא במעמד הזה. מעבר לעבודה המשפטית עצמה, הייתה באוויר כל הזמן תחושה שהגרירה שלו למצב הזה הייתה בלתי מוצדקת".
זה הפריע לעבודה שלו כראש ממשלה?
"מה שבטוח זה שזה הפריע לו כנחקר. החקירה הראשונה הייתה ביום שישי בתחילת מאי 2008. יום לאחר מכן אולמרט נפגש עם קונדוליסה רייס בביתו. היא כותבת בספרה שבאותה פגישה הוא הניח בפניה הצעה לסיום הסכסוך עם הפלסטינים, כולל פשרה בירושלים. אתה מבין? בין דיונים מדיניים בסדר גודל כזה, הבן אדם צריך לשבת שעות איתי ועם שאר עורכי דינו ולהכין הגנה. אני משוכנע שאת עסקי המדינה הוא ניהל בשלמות, אבל זה פגע במעמדו כנחקר וכחשוד".
"החקירות הללו היו צל על העבודה המדינית של אולמרט", אומר גלנטי. "אני הייתי עומד נפעם מול היכולות שלו להתנתק מזה. לא הייתה לנו כמעט נסיעה ממלכתית שבה לא התבשרנו, בשנייה שבה הונחו רגלינו על הקרקע, על חקירה, או על שימוע או על זימון או על כותרת פלילית אחרת. ראש הממשלה התקבל בסין בכבוד מלכים לביקור ממלכתי עמוס בהישגים, אבל העיתונים בארץ היו מלאי בהצהרות של פרקליט המדינה על העבירות ועל החקירות".
"שמע, אי אפשר בכלל להבין את פרשת אולמרט מבלי להבין את משה לדור. לדור הוא צייד. הוא יצא למסע ציד נגד אלי הורביץ בתיק פרומדיקו. אחר כך בתיק הדסק הצרפתי של בנק הפועלים, ואז הוא גם הודיע שהוא חולק על קביעת בית המשפט. זהו ציד. איש מהפרקליטים, ועבדתי שנים במערכת הזו, לא נהג כך מעולם. כל פרקליט מדינה נהג לומר במפורש, לאחר הצלחה או כשלון כי הוא מכבד את החלטת בית המשפט".
"יש תחושה שהולכת ונבנית לאורך כל השנים בהן מתנהלת החקירה, שלדור החליט טוטאלית שאולמרט הוא הפוליטיקאי המושחת ביותר, וחייבים לחשוף את זה", טוען גם ליפשס. "לדוגמה: בית המשפט קבע, לאחר צפייה בווידאו, שהעד טלנסקי הוא הזוי. תשאל: לדור וצוותו לא ראו את זה? אבל בגלל נוכחותה של הקונספציה הזו כלפי אולמרט, ברגע שמגיע טלנסקי כזה הם עטים עליו ומאושרים. זו הייתה להיטות יתר שגרמה לפרקליטות להתעלם מכך שהוא אדם הזוי".
מהדברים שלך עולה תמונה של התגוששות אישית.
"המשפט עצמו התנהל לאורך מאות ישיבות. רוב אנשי הפרקליטות היו הגונים ועשו את עבודתם. אבל הייתה כאן רוח המפקד, וזה החל מרגע שלדור חקר בעצמו את טלנסקי בעדות המוקדמת. פרקליט מדינה שחוקר בעצמו עד – זה באמת רק במקרים קיצונים. אני לא אומר שהוא הונע ממניעים פסולים. הוא עשה את עבודתו. הוא פשוט הכניס לעצמו לראש רעיון משיחי שתפקידו לנקות את המדינה"
שיתפטר?
"תראה, הוא כתב אחרי העדות של טלנסקי אגרת לכל הפרקליטים שהוא לוקח על עצמו אחריות אישית לכל הליך העדות המוקדמת. אז מה המשמעות אם לא הסקת מסקנות? אחרת, אני לא מבין, מה זו אחריות אישית".
"כן. הצוות היה חדור מוטיבציה. הייתה להם תקלה בהתחלה בנושא התבטאויות של אורי קורב נגד השופטים. אבל הסטנדרטים היו בסדר. אלי אברבנאל עשה עבודה ראויה".
ואתם?
"מה אתה חושב? אנחנו, כולנו, עשינו עבודה יסודית וראויה במיוחד. אני רוצה להזכיר לבד ממי שכולם מכירים גם את החברים הנוספים בצוות: עורכי הדין טל שפירא, ליה אפריאט, גל הררי- גולדמן, הדס ברקוביץ', ליאת ארזי, אלעד כהן ואלון ביכלר".
וואו! מה זו הכמות הזו?
"בצד שכנגד עמדה כל הפרקליטות, כל העיתונות וכל המשטרה".
אבל רבאק – היתה כאן גם הרשעה!
"בוא נדבר על החלק של מרכז ההשקעות בפסק הדין. מה אין בו? אין בו שום קביעה על קבלת טובות הנאה. מה שיש היא קביעה נורמטיבית, ערכית, שאומרת שאסור לשר להתקרב בכלל לעניינים המטופלים על ידי עורך דין שמקורב אליו, אפילו אם הוא משוכנע שאין לכך נגיעה להחלטותיו ואפילו שהוא משוכנע שהוא מסוגל לנטרל. הקביעה הזו היא נכונה. כאן אולמרט כשל, כי היה עליו להימנע לחלוטין מלעסוק בנושא. אגב, אותה פסיקה הייתה מתקבלת גם במקרה בו כתוצאה מהתערבותו היה נגרם למקורבו נזק".
ההצגה הטובה בעיר
"לא הייתה שקיפות מוחלטת מצד הפרקליטות", ממשיך גלנטי את המתקפה. "שמע סיפור: באוקטובר 2007, חודש אחרי שלפי פרסומים זרים הופצץ הכור הסורי וחודש לפני ועידת אנאפוליס, הייתה לאהוד אולמרט תקופה טובה מאוד, מהותית ותדמיתית. איכשהו הציבור נרגע מההסתה כלפיו בנושא המלחמה והעניינים מתחילים לעבוד.
"בחודש הזה מתייצב במשרדי הפרקליטות אדם, שעד היום לא ידוע מיהו ומה הוא מסר. המשטרה הוציאה על זה תעודת חיסיון. האיש הזה נתן להם את כל סיפור טלנסקי מההתחלה ועד הסוף. באופן די מפתיע, הפרקליטות מסרבת להגיד לאורך כל הדרך מיהו היה ומה היו מניעיו. למעשה, זה הדבר היחיד שעד היום לא יודעים. מאז החלו להמתין לטלנסקי וכעבור חצי שנה, במאי 2008, איך שהוא נחת, לקחו אותו ומשם התחילה להתגלגל כל הפרשה. לו היינו יודעים מיהו, זה היה נגמר כמו עדת המדינה רייצ'ל מור, אשר לגבי עדותה נחשפו, די בקלות, מניעים לא טהורים בלשון המעטה".
ומה לגבי תיק הולילנד?
"שלב החקירה הנגדית של עד המדינה הולך להיות ההצגה הכי טובה בעיר. גם כאן מדובר בסיפור הזוי שאין לדעת איך אהוד אולמרט שורבב אליו".
ליפשס דווקא מאמין שהוא כן יודע. "קראתי היום שהפרקליטות הודיעה כי אין להם כוונה לשנות את התיק בעקבות הפסיקות", הוא אומר. "אז להלן נקודה למחשבה, למה יש קשר הדוק בין הפסיקה לבין תיק הולילנד: אני חושב שלא מן הנמנע שעד המדינה בפרשה, כשהגיע לפרקליטות ולמשטרה למסור את דבריו, הבין, או חשב לעצמו, שעל מנת לגרום להם לקבל אותו, הוא חייב לתת להם את אולמרט. כי אולמרט נתפס כמישהו שפרקליטות המדינה רוצה לקבל, בעיקר בשל פעולות לדור בנושא. לא מן הנמנע שעד המדינה הנכלולי חשב על מהלך כזה".
"מסכים", אומר גלנטי. "לא מן הנמנע. בכל מקרה, נצפה לחקירה הנגדית וכולם יבינו הכל".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "לצערנו הרב, בימים האחרונים אנו עדים להשתלחות חסרת רסן של צוות ההגנה והיחצ"נים של מר אולמרט, כנגד פרקליט המדינה באופן אישי, במטרה להציגו באור שלילי. נראה כי מטרת מסע זה היא להשפיע באופן פסול על תהליכי קבלת ההחלטות בפרקליטות.
לעניין הטענה לציד או רדיפה אישית של אולמרט על ידי לדור, נזכיר כי פרקליט המדינה הוא שהחליט לסגור את תיק החקירה בעניין החשד לשוחד בעסקת מכירת בל"ל, וכן היה שותף להחלטה לסגור את תיק החקירה בעניין הבית ברחוב כרמיה, וכן דחה פניות של גורמים שונים שדרשו לפתוח בחקירה נגד מר אולמרט בנושאים שונים, והדברים ידועים. כמו כן, בתיק שלפנינו ההחלטות בעניינו של מר אולמרט התקבלו על ידי צוות פרקליטים רחב, בראשות היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז. לפיכך הטענה על ציד גובלת בלשון הרע, מעבר להיותה מופרכת מאליה.
אשר לטענות על העד טלנסקי, בית המשפט לא ביטל את משקלה של העדות ברמה המוצגת על ידי ההגנה בתקשורת, אלא אף קבע על פיה ממצאים מסוימים, כגון העברת 15 אלף דולר בניו יורק לידי מר אולמרט. בכמה מקרים, אף העדיף בית המשפט את עדותו של טלנסקי על עדותו של אולמרט".