בתשעה באפריל 2013, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, הגיע אלמוני לדירתה של הקשישה אנה כץ בת ה-75 ברחוב שמואל רודנסקי בבאר שבע, וביקש ממנה כוס מים. כץ הכניסה אותו לביתה ונתנה לו מים. כעבור כמה דקות הוא יצא מהבית ונעלם. בשעות הערב, לאחר שלא ענתה לטלפון במהלך כל שעות היום, הגיעו בני משפחתה של כץ לביתה ולזוועתם מצאו אותה ללא רוח חיים. היא הייתה שרועה בסלון הבית, גופתה מוטלת בתוך שלולית דם ומטפחת כרוכה סביב צווארה. חוקרי היחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב, בפיקודו של סנ"צ דודו בואני, הגיעו לזירת הרצח ואספו את כל הממצאים שיכלו – אך לא הצליחו למצוא קצה חוט לרוצח האכזרי.
בעוד החוקרים מגששים באפלה, נזכרה אחת השכנות בבניין של כץ שאדם בשם מישה נהג לבקר מדי פעם לבקר את כץ בביתה ולסייע לה בעבודות הבית. החוקרים החלו לאתר את כל הגברים העונים לשם הפרטי מישה ומתגוררים בבאר שבע, ועצרו כמה מהם לחקירה, אך כולם שוחררו לאחר שהתברר שאין להם שום קשר לרצח. רק לאחר כחודש, עוכב לחקירה אדם בשם מישה (מיכאל) סורוקין, בן 57, שזוהה על ידי השכנה כאותו 'מישה' שנהג לבקר את אנה כץ בדירתה ולסייע לה. לסורוקין, תושב באר שבע, לא היה עבר פלילי, אפילו לא עבירת תנועה. לאחר שהכחיש נמרצות כל קשר לרצח, החליטו החוקרים להכניס לתא המעצר שלו במשטרת אופקים מדובב ותיק, דובר רוסית.
המדובב השתמש בזהות בדויה של פורץ שנעצר במהלך גניבה. לגופו הוצמדו מצלמות ומיקרופונים זעירים שתיעדו כל מילה שנאמרה בינו לבין סורוקין. הם שהו יחד שלושה ימים בתא המעצר, ובהם המדובב הצליח לרכוש את אמונו של סורוקין, והוא הודה בפניו שחנק למוות את כץ במטפחת ואף דקר אותה בסכין, כדי לוודא את מותה. הסיבה: הוא חשש שכץ תטלפן לאישתו ותספר לה שניסה לתקוף אותה מינית. במהלך השיחה סורוקין מסר למדובב פרטים מוכמנים, שרק הרוצח יכול היה לדעת – ובכך למעשה הפליל את עצמו. בחודש שעבר הוגש נגד סורוקין כתב אישום, והתיק נמצא כעת בשלב ההוכחות בבית המשפט.
"בלי המדובב הזה, הרצח של אנה כץ לא היה מפוענח לעולם, סורוקין לא היה מתוודה", מודה היום קצין משטרה בכיר במשטרת המחוז הדרומי. "אנחנו תלויים במדובבים בתיקי פשיעה חמורה, כשאנחנו זקוקים לראיות מוצקות נגד רוצחים, אנסים וגנבים".
במשטרת ישראל פועלים כיום כ-50 מדובבים – ביניהם גם כמה מדובבות – בכל מחוזות השיטור. הם מוזנקים לפי הצורך, מקבלים סיפור כיסוי מתאים, מוכנסים לתאי מעצר – ומנסים ללקט מידע או לחלץ הודאות. יש ביניהם יהודים, בדואים, ערבים וחרדים – כל מדובב מופעל בהתאם לאופי המשימה ולפושע שאותו הוא אמור להפליל. בתמורה לעבודתם מקבלים המדובבים תשלום גבוה מהמדינה, עשרות אלפי שקלים, וכן טובות הנאה נוספות (פירוט בהמשך). העלות המשוערת של שירות המדובבים למדינת ישראל נעה בין 2.5 לחמישה מיליון שקלים.
המחיר הגבוה אינו רק בגלל הסכנה הנשקפת להם, אלא גם, ככל הנראה, מאחר שמדובר במשימה מורכבת שלא כל אחד יכול לבצע. למדובב נדרש אופי מסוים, מבנה נפשי חזק במיוחד ויכולות ורבליות ותיאטרליות. "מדובב יכול להיות אסיר, עבריין בדימוס, ואפילו אזרח מן השורה – אבל הוא חייב לשון חלקלקה וכושר אילתור לצאת ממצבים לא קלים", מסביר סנ"צ בדימוס ישראל אריאלי, שהקים את מערך המדובבים במשטרת ישראל. "המשימה העיקרית של המדובב, מעבר להודאה, היא שהחשוד לא יחשוד בו. הם צריכים להיות שחקנים, לגעת בנימי נפשו של החשוד, לרכוש את אמונו ולגרום לו לספר את האמת. זאת הצגה לכל דבר".
בוחרים מדובב בפינצטה
אין ספק שעבודת המדובבים לא פעם מביאה לדין פושעים שלא הייתה כל דרך אחרת לאתר ולשפוט. אחת הדוגמאות למקרה כזה היא סיפורו של רוסטיסלב בוגוסלבסקי, בן 23 מפתח תקווה, שרצח באכזריות שני חסרי בית בעיר בדקירות סכין ושחט מאות חתולים, שחלקים מגופותיהם שמר במקפיא בביתו. הרציחות המזעזעות החלו לפני כחמש שנים, אך לחוקרי משטרת פתח תקווה לא היה מושג מי הרוצח. בוגוסלבסקי נעצר לבסוף, אך הכחיש כל קשר למעשים, ורק לאחר שהוכנס לתאו מדובב ששהה עמו חמישה ימים, הוא הצליח לגרום לבוגוסלבסקי להודות שרצח את חסרי הבית ואת החתולים בגלל אמונתו בכת השטן ובסמליה. ההודאה שלחה את בוגוסלבסקי לשני מאסרי עולם.
גם הרצח של השופט עדי אזר, שאירע לפני כשמונה שנים, פוענח בזכות מדובב ששתלה המשטרה בתאו של אחד החשודים. המדובב הצליח לדלות עדות מפלילה מאחד הרוצחים לגבי מעורבותו ואף לגבי מעורבותם של שותפיו במעשה, ובכך הביא למעשה לפענוח התיק.
דיבוב חשודים כמקצוע פרח לראשונה ברוסיה הקומוניסטית תחת שלטונו של סטאלין, כשהק.ג.ב הסתייע במדובבים כדי לזהות ולעצור את מתנגדי השלטון. כשהוקם השב"כ בשנות החמישים, החליטו אנשיו לייבא את הדיבוב גם לארץ. בשב"כ שיכללו את השיטה והקימו סביבה מערך שלם שכלל מפעילים ומדריכים מקצועיים. המטרה הייתה להשתמש במדובבים לאיסוף מידע מודיעיני מקדים, שיביא ללכידת ראשי המחבלים ברצועת עזה ובגדה ולסיכול פיגועים בשטח ישראל.
רק בראשית שנות התשעים החלה משטרת ישראל להפעיל מדובבים באופן מקצועי. קודם לכן היה מערך המדובבים במשטרה חובבני למדי, ונשען בעיקר על אזרחים שזו הייתה פרנסתם ושהיו מבלים שבועות וחודשים בבתי כלא ובתאי מעצר בנסיון לחלץ הודאות מחשודים. אחד המוכרים שביניהם היה אברהם קשפיצקי, שזכה לכינוי "מיסטר איקס". קשפיצקי עבד שנים רבות בשירות המשטרה והביא להפללתם של מאות חשודים.
באמצע שנות התשעים החליט דודי כהן, מי שהיה אז מפקד משטרת מרחב הנגב ומונה בהמשך למפכ"ל המשטרה, להקים מערך מקצועי של מדובבים, ואריאלי, שהיה אז קצין המודיעין של המשטרה, הופקד על גיבוש תורת הפעלת ברורה למדובבים. "היו נהלים ברורים – איך לאתר מדובבים, כיצד להפעיל אותם, מהן ההדרכות המקצועיות שעליהם לעבור ואיך לשדרג את רמת הפעילות שלהם", מסביר אריאלי, "צריך לבחור אותם בפינצטה. לקחת את הכי טובים, יש גם מדובבות מעולות שגייסנו ושהביאו לפענוחים רבים".
היום רוב המדובבים הם אסירים שהורשעו בפשעים חמורים ומרצים עונשי מאסר ממושכים. בחלק מהמקרים, ההצעה להפוך למדובבים מגיעה מהאסירים עצמם – כאלה שרוצים "להתאוורר" מחוץ לכותלי הכלא ולעשות לא מעט כסף. לעתים מדובר בעבריינים לשעבר שנקלעו לחובות. מעטים מן המדובבים הם אזרחים מן המניין, ולעתים נדירות מדובר בשוטרים בבגדים אזרחיים. כך קרה עם המדובב של חגי פליסיאן, החשוד ברצח בבר-נוער, שהיה למעשה שוטר בהסוואה.
הכשרת המדובב נמשכת שלושה חודשים, ובסופה הוא עובר מבחנים הבודקים את יכולותיו לשהות בתא אחד עם חשוד ולגרום לו להודות. "עושים להם כל מיני תרגילים", מסביר סנ"צ יוסי קופל, קצין מודיעין ובילוש לשעבר. "מכניסים אותם לתאים של חשודים שנעצרו בעבירות קלות יחסית, כמו עבירות רכוש, ומתצפתים עליהם כדי לראות איך הם מתקשרים עם החשודים. בודקים את צורת הדיבור שלהם, את ה'שואו' שהם עושים. אנחנו רוצים לוודא שהם פועלים באופן חוקי ולא מאיימים על חשוד להודות. חשוב לנו לראות אותם מתפקדים בכל המצבים, כדי שהמדובבים יהיו ברמה מקצועית הכי טובה. כשהיו מדובבים ששיקרו פיטרנו אותם ופרסמנו איסור להפעיל אותם במשטרה".
המדובבים נדרשים לפעול לפי שורה של נהלים ברורים. נאסר עליהם לנקוט בשיטות פסולות כדי לגרום לחשודים להודות – אסור להם לאיים עליהם, לתת להם סמים, להציע הצעות או להבטיח הבטחות בתמורה להודאה. אסור להם גם לדבר עם החשודים על עורכי דינם, ולשכנע אותם שהם לא עושים עבודה מספיק מוצלחת – טקטיקה לא חוקית שנועדה לייאש ולהחליש את החשוד, כדי לחלץ ממנו הודאה בקלות גדולה יותר.
לפני תחילת העבודה המדובבים מעודכנים בפרטים בסיסיים בלבד על החשוד. לחוקרים אסור לחשוף בפניהם פרטים מוכמנים מהחקירה כדי שלא יוכלו להפעיל באמצעותם לחץ על החשודים ואגב כך להפליל את עצמם ולפסול את ההודאה - כל תהליך הדיבוב חייב להיות מתועד ומוקלט מכשירי ההקלטה ובמצלמות האבטחה המותקנות בתא. בסופו של התהליך המדובב מגיע לבית המשפט ומעיד מאחורי פרגוד או עם מסכה, ושמו נאסר לפרסום. בפרשות סבוכות ומורכבות נאלצים לפעמים השוטרים להפעיל שלושה וארבעה מדובבים בתא אחד, כשרק אחד מהם הוא המדובב הראשי, והאחרים משמשים כחשודים נוספים ש"עצורים" בעבירות אחרות, ותפקידם לגרום לחשוד להרגיש שהוא נמצא בחברתם של אנשים במצב זהה לשלו.
30,000 שקל על רצח
ד', בשנות השישים לחייו, הוא מדובב לשעבר, ששימש בתפקיד במשך שבע שנים. הוא נשפט למאסר של עשר שנים בגין עבירות מין ושוד בנסיבות מחמירות והפך למדובב כשפנה למשטרה. "כשאתה בוחר בין ישיבה בכלא לבין עבודה כמדובב, עם כל הבונוסים וההטבות שאתה מקבל, והחופשות המרובות מהכלא, אז אני מעדיף את האופציה השנייה", מודה ד'. "יש לי תכונה טובה מאוד שהמפעילים אהבו, שהיא היכולת להתחבר לאנשים ולגרום להם לדבר. אני נותן להם להרגיש בנוח, מביא להם קפה, עוגיות. חשוב מאוד לא לגרום להם לחשוד אפילו לרגע, כי אחרת כל התיק עלול לקרוס. זה משחק. צריך גם לדעת לצאת ממצבים, מפינות שהחשוד מנסה להכניס אותך, אבל לעשות את זה בצורה אלגנטית, בקור רוח, להתחבב עליו".
לאחר שהביא להפללתם של עשרות רוצחים, גנבים ועבריינים מסוכנים – נאלץ ד' לפרוש לאחר שנחשף. החשודים ששהו עמו בתא והשתייכו לארגון פשיעה גדול זיהו אותו כמדובב והתעורר חשש כבד לחייו. "זה מפחיד מאוד כשחשודים בתא עולים עליך", משחזר ד', "העבריינים הכבדים לא פראיירים, הם יודעים שיש סיכוי שיכניסו להם מדובב לתא. למזלי רגע לפני שהעבריינים שאיימו עליי תקפו אותי, השוטרים שלפו אותי החוצה מהתא".
השכר שמקבלים המדובבים על עבודתם וטובות ההנאה הנוספות, עלולים לעורר אי נוחות. למדובב בתיק רצח משולמים בין 3,000 ל-10,000 שקל עבור כל יום שבו פעל בתא מעצר או בכלא. במידה שחילץ הודאה זוכה המדובב בבונוס שמן הנע בין 15,000 ל-30,000 שקל. למדובב בתיק אונס משולמים 2,500 עד 5,000 שקל ליום ובונוס של בין 10,000 ל-20,000 אלף שקל על הודאה. בתיק של אלימות חמורה, כגון קטטות ודקירות, יקבל המדובב כ-2,000 שקל לכל יום עבודה, ו-5,000 עבור הודאה. במקרים מסויימים מחליטה המשטרה להמיר את התשלום בסגירת תיקים פליליים שנפתחו נגד המדובבים, כפי שנעשה עם עדי מדינה או עם סוכנים סמויים.
"אני זוכר לא מעט מקרים של מדובבים ששלפנו מתאים בבתי הכלא כדי לדובב חשודים בתיקי רצח ואלימות קשה, והתנאי שלהם לפני הכניסה לתא המעצר היה ללכת לנערות ליווי על חשבון קופת המשטרה", מודה קצין משטרה בכיר. "הם קיבלו כסף מהקופה הקטנה שלנו והיינו מחכים להם בניידת מתחת למכון עד שהם סיימו לעשות את מה שעשו. במקרים אחרים לקחנו אותם למסעדות יקרות, כי הם ביקשו לאכול ארוחה טובה בגלל שנמאס להם מהאוכל של הכלא. בדרך כלל היינו נעתרים לכל הבקשות שלהם, כדי שתהיה להם מוטיבציה. בכל זאת, מה האופציה שלנו? אין לנו ברירה. לפעמים הם מחזיקים אותנו בביצים. בלעדיהם הרבה תיקי רצח היו מעלים אבק והיינו חוטפים ביקורת קשה מהציבור ומהתקשורת".
בכירים רבים בשב"ס מתרעמים לא רק על טובות ההנאה, אלא גם על העובדה שלעיתים אסירים מסוכנים משמשים כמדובבים. לא פעם דרשו בשב"ס המשטרה להפסיק את הפעלת המדובבים בתוך מתקני מעצר או בתי כלא הנמצאים באחריותם. "יש אסירים שהופכים למדובבים רק כדי לצאת מהכלא", אומר בכיר בשב"ס, "הם מקבלים הטבות שכל אסיר אחר יכול רק לחלום עליהם, ולמעשה בכלל לא מרצים את העונש. לא פעם אסירים אחרים מתרעמים על כך, ובצדק. המשטרה בכלל לא טורחת לעדכן אותנו לפעמים. הרבה פעמים הייתי מגלה שהמשטרה 'שלפה' לי אסיר מהתא מבלי שידעתי שהוא הפך למדובב. תאר לך שהוא היה בורח או נרצח על ידי אסירים אחרים שחשפו אותו? כל האחריות היתה נופלת עליי".
מכניסים מילים לפה של החשודים
על אף שרבים מצליחים לחלץ הודאות חוקיות, חלקם של המדובבים משיגים הודאות שקריות, לא תקפות או כאלה שחולצו תחת לחץ לא חוקי. לפני כשלוש שנים וחצי נעצרו כמה צעירים בדואים בחשד שגרמו נזק כבד לעתיקות באתר המורשת הלאומי "עבדת", סמוך למצפה רמון, כנקמה על כך שהמדינה הרסה מבנים לא חוקיים שהקימו. המשטרה הכניסה לתאו של אחד החשודים מדובב בשם "יוסף", אשר איים על החשוד שאם לא יודה – תיק החקירה יועבר לשב"כ והוא ירצה שנות מאסר ארוכות בכלא באשמת פגיעה בבטחון המדינה. "יוסף" אף טען בפני הנאשם שאין לו צורך בעורכי דין, והנאשם המפוחד הודה במעשה שלא ביצע. במהלך המשפט סנגוריו גילו שהמדובב פעל בניגוד לנהלים וחילץ הודאה שקרית ופסולה. פרקליטות מחוז הדרום הבינה את גודל המחדל, וכתב האישום נמחק כמעט כולו.
מקרה אחר וזכור במיוחד הוא זה של יחיא פרחאן, רוצח סדרתי שהתגורר בצפון הארץ ורצח את דנה בנט ושלושה בני אדם נוספים. פרחאן עבד במשך שנים רבות כמדובב משטרתי. אסירים שחלקו עמו תא סיפרו שהוא היה מניפולטיבי, שרלטן ואגרסיבי, ושלא פעם הוצא מהכלא כדי להפליל חשודים. במשטרה טענו כי הפעלתו של פרחאן הופסקה עקב בעיות אמינות.
עוד מקרה שזכור למשטרה התרחש לפני כעשור. תושב דימונה בן 35 שהיה חשוד בהצתת מכוניות של רכזי מודיעין נעצר, והכחיש. החוקרים שתלו בתאו את ס' - אחד המדובבים הטובים של משטרת ישראל באותה עת. החשוד שתק, ובשלב מסוים ס' לקח ערימה של ניירות והצית אותם בתא, ביקש מהחשוד להביט באש ולומר שהוא זה ששרף את המכוניות. על פי השוטרים שכתבו דוח בעניין המדובב עשה שחור לחשוד וגרם לו להודות באורח לא חוקי. בית המשפט החליט לזכות את הנאשם בגלל פסלות ההודאה ואי מהימנותו של ס' המדובב.
עו"ד אבי חימי, מבכירי עורכי הדין הפליליים בישראל, מותח ביקורת קשה על התנהלות המשטרה בכל הנוגע להפעלת מדובבים. "איך יתכן שהמשטרה מפעילה רוצחים ואנסים כמדובבים כדי להפליל חשודים אחרים ברצח ובאונס?", הוא קובל, "הרי ברור שיש להם אובר מוטיבציה להפליל אנשים חפים מפשע בדרכים פסולות, בגלל שהם מקבלים טובות הנאה ובונוסים כספיים. איפה נשמע כדבר הזה? לא פעם המדובבים לא מקליטים את הודאות הנאשמים ומעלים כל מיני תירוצים, שהווידוי התרחש בדיוק כשהם הלכו לשירותים, ודווקא שם החשוד סיפר על מה שקרה בזירת הרצח – ולצערי בתי המשפט מקבלים את העדויות שלהם".
שיטת הדיבוב נתפסת ברוב המדינות כשייכת לתחום האפור. רבים נוטים לפקפק במהימנותם של המדובבים ושל ההודאות שהם מחלצים, וזאת סוגיה שגם בתי המשפט נאלצים להתמודד איתה – במיוחד כשמדובר באסירים שהורשעו בעבירות חמורות ואמינותם מוטלת בספק.
בארצות הברית לא מקובל להפעיל כיום מדובבים בנימוק שהדבר פוגע בזכויות הפרט ובצנעת הפרט, וכן בהפללה עצמית של חשוד. גם ברוב מדינות אירופה לא נהוג להפעיל מדובבים. לעומת זאת, ברוסיה, בסין ובמדינות מזרח אירופה מופעלים מדובבים, וכך גם במצרים ובכמה ממדינות ערב.
הבעייתיות שבהפעלת מדובבים הגיעה גם לכנסת. ח"כ מרינה סולדוקין ז"ל, שכיהנה מטעם סיעת "קדימה", הגישה לפני כשנה וחצי לכנסת תיקון לחוק "איסוף ראיות", שמטרתו הגבלת השימוש במדובבים. על פי התיקון לחוק לא יורשע אדם על סמך הודאתו בפני מדובב – אלא אם המדובב היה פסיבי: כלומר, לא דרש מידע מן החשוד, לא ניצל את יחסיו האישיים עימו ולא ניסה להביאו בדרכים לא הוגנות לידי מצב נפשי שבו הוא עשוי להודות. ח"כ סולודוקין הסתמכה על החוק הקנדי, המגביל את השימוש במדובבים משטרתיים לפעולה פסיבית בלבד. למרבה הצער, התיקון להצעת החוק לא אושר בכנסת בגלל הקדמת הבחירות.
עו"ד חיים קאזיס, זקן עורכי הדין הפליליים בישראל, מצר על כך שהצעתה של סולודוקין טרם אושרה וטוען שהמשטרה צריכה להפסיק לעשות לעצמה עבודה קלה מדי. "התנהלות המשטרה בכל הנוגע להפעלת מדובבים היא שערורייתית", קובע קאזיס נחרצות, "המדובבים מכניסים מילים לפיהם של החשודים, כל מטרתם היא לקבל בונוסים כספיים. אני תמיד אומר ללקוחות שלי לשתוק בתאי מעצר, בגלל התרגילים המלוכלכים שהמשטרה עושה".
גורם בכיר במשטרה ציין בתגובה כי בשנים האחרונות שודרג מערך המדובבים, הפיקוח עליהם הודק וקיימת בקרה צמודה מתמיד העוקבת אחר אמינותם ופעילותם. "בלי מדובבים המשטרה לא שווה כלום", הוא מסכם, "היום, בניגוד לעבר, יש פיקוח ובקרה. נכון שיש לפעמים תקלות, אבל אנחנו מפיקים את הלקחים כדי שהן לא יישנו בעתיד".