בשבוע הבא ייצא בישראל "האדם הראשון", הביוגרפיה הקולנועית של ניל ארמסטרונג. בשלב מסוים של הסרט שואל באז אולדרין מי ינחת עם ארמסטרונג על הירח, ובאיזה טיימינג: בערך שתי דקות אחרי שהפוזיציה התפנתה כי שלושה אסטרונאוטים נשרפו חיים בתאונה מחרידה. כל מי שנמצא שם באותו רגע תוקע באולדרין כזה מבט שהוא פשוט מסנן, "מה? אני בסך הכל אומר את מה שכולכם חושבים". אוי, כמה שהסצנה הזאת מתנגנת לי בראש מאז שאורן חזן צייץ את דעתו על נישואיהם של לוסי אהריש וצחי הלוי.
אם איכשהו לא נתקלתם בזה בחדשות, בפיד שלכם או בשיחה ליד מתקן המים בעבודה, הנה מה שהיה לחבר הכנסת חזן לצייץ בעניין נישואיהם של היהודי והערבייה: "לא מאשים את לוסי אהריש שפיתתה נפש יהודי במטרה לפגוע במדינתנו ולמנוע מעוד צאצאים יהודים להמשיך את השושלת היהודית, להפך היא מוזמנת להתגייר. כן מאשים את צחי המתאסלמלוי שלקח את פאודה צעד אחד רחוק מדי - אחי צא מהסרט. לוסי זה לא אישי, אבל דעי, צחי אחי ועם ישראל עמי, די להתבוללות!".
מאז שצייץ אמש את הדברים, חזן כמובן מקבל בראש תחת כל עץ רענן, ולהערכתי גם תחת כל עץ ריח. עכשיו, אני לא יודע אם האיש עצמו כבר עבד על הבעת ה"מה?" של באז אולדרין, אז פשוט אגיד את זה במקומו: מה? הוא בסך הכל אמר את מה שכולנו חושבים.
אפילו דרעי אומר
כן, אני יודע מה תגידו עכשיו: שבניגוד לחזן, אתם לא חושבים שאהריש פיתתה את הלוי מכשפה-סטייל, או שיש עולם שבו נישואיהם של אשת האקטואליה המצוינת והשחקן המוכשר הם מזימה דמיקולו לפגוע במדינתנו. ברור. אבל אתם כן חושבים – גם אם אתם לא אומרים, ואפילו אם אתם לא חושבים שאתם חושבים – שבאיזשהו מקום מאוד בסיסי, יהודים טובים יותר מערבים.
יש לכם סיבות מצוינות לחשוב שיהודים טובים יותר. לא רק מערבים: טובים יותר, נקודה. זה די בלתי נמנע כשמכניסים לך לראש מגיל אפס שאתה חלק מעם נבחר, עם הספר, אור לגויים, כל הסופרלטיבים האלה שאנחנו אוהבים לחלק לעצמנו. מהבחינה הזאת אני לא חושב שיש הבדל בינינו לבין עמים אחרים; הרי זה רק טבעי שאדם יהיה לוקאל-פטריוט במובן הזה. מה ששונה – לא מכל העמים למרבה הצער, אבל לפחות מרוב העמים הנאורים – הוא שאנחנו חיים כאן כבר 20 שנה תחת שלטון שמטפטף לנו לאט-לאט, כמו רעל באינפוזיה, את שנאת הערבים באשר הם ערבים.
מונולוג ה"נוהרים לקלפיות", שלטי ה"אנחנו או הם", שני עשורים אחורה בזמן הסטיקר "נתניהו טוב ליהודים" – קשה לפספס את המסרים המפורשים ואין שום סיכוי לפספס את המסר המשתמע, התת-הכרתי: ערבי זה אויב.
כמו בתנועת מלקחיים, שלטון הימין עושה מצד אחד שמיניות באוויר כדי "לחזק את הזהות היהודית" – אם אתם לא יודעים עד כמה, תציצו בהזדמנות במערכת שעות של תלמיד בית ספר יסודי – ומצד שני מתדלק ככה בשקט את השנאה ואת החשדנות ההדדית שממילא קיימים כאן, ושלצערם של שני העמים נטועים עמוק-עמוק בהיסטוריה המשותפת והנפרדת שלנו.
מי שלא מבחין בקו הישר שמחבר בין "הערבים נוהרים" של נתניהו ל"מוזמנת להתגייר" של חזן – או שזקוק לבדיקת עיניים, או שקשה לו להישיר מבט אל אורן חזן ביושבו כבאז אולדרין. זה קושי מובן, כי להכיר בגזענות של עצמך זה לא דבר קל או סימפטי, אבל לא יעזור כלום: הרי האמירות הקיצוניות שחוטף חזן, כולל מצד ימין, הן תגובה פסיכולוגית קלאסית של מי שרואה את עצמו במראה ונבהל. ומצד שני, יש מי שאפילו לא טורח לשחק אותה מזועזע. הנה, אריה דרעי כבר יישר הבוקר (ה') קו עם חזן בראיון לגלי צה"ל, אמר ש"מדובר בהתבוללות" והמליץ לאהריש להתגייר.
כל חצר צריכה ליצן
זה לא המקום להיכנס לחיבור המסוכן והמוזר שעשינו כאן בין דת ללאום, אבל בשנה שבה העבירה הכנסת חוק שמסדיר אזרחות סוג ב', זה הכרח של יושרה לאומית שנסתכל על אורן חזן ונראה את עצמנו. מהבחינה הזאת, מזל שיש בכנסת ליצן חצר כמוהו; לפחות, כאמור, יש מי שאומר את מה שכולם חושבים.
פתחתי את הטור הזה בסרט אמריקאי ואסיים אותו באחד אחר. שמו "מיסיסיפי בוערת", ואם זה היה תלוי בי, כל תלמיד בישראל היה נאלץ לשנן עד זוב דם את המונולוג הבא שנושאת בו פרנסס מקדורמנד. היא אומרת את זה על שנאת שחורים ולא ערבים, על אמריקה ולא על ישראל, אבל אתם בקלות תעשו את התרגום לארץ הקודש : שנאה", אומרת מקדורמנד, "היא לא משהו שנולדים איתו. היא משהו שלומדים. בבית הספר אמרו שהפרדה גזעית מצווה עליו בתנ"ך, בראשית ט' פסוק כ"ז. כשאומרים לך את זה מספיק פעמים בגיל שבע, אתה מאמין בזה. אתה מאמין בשנאה".