נועם שליט, אביו של גלעד, לא רצה שהסרט על בנו ישודר במועד הזה בערוץ 10 וביקש לדחות. אולי הוא לא רצה שסרט כזה יופיע בבלעדיות במקום אחד ובכך עלול להקים עליו את כלי התקשורת האחרים שיוכלו "להתנקם" בו באמצעות כתבות לא מפרגנות בתקופה הקרובה. לא משהו שפוליטיקאי שמתעתד לרוץ בפריימריז של מפלגת העבודה (על משבצת אבי החייל השבוי?) יכול להרשות לעצמו. הוא טוען שגלעד, שחתם על מסמך ויתור, לא הבין שהראיון המצולם מיועד לשידור כסרט טלוויזיה. הערה שלא כל כך מתיישבת עם הבחור הצעיר, הנבון והמאוד מודע למתרחש שהתיישב מול המצלמה.
גלעד עצמו, אגב, לא צפה במשדר משום שהוא נמצא כרגע בחו"ל – או כך לפחות מכרו את זה לליהיא גרינר שרצתה להזמין אותו ליום הולדתה, ובכך נמנע מאיתנו מפגש פסגה של שני הסלבס הגדולים במדינה.
שיטות העינוי של חמאס: הקרנת משחקים של הפועל תל אביב
שליט, כאמור, מצטייר בסרט כבנאדם עם ראש על הכתפיים. רהוט, ביישן וחמוד, ואפילו עם חוש הומור דק ואירוני. כך למשל הוא מתבדח על חשבון חולצת השחרור ה"אופנתית" כדבריו ואומר ש"אם הייתי אומר שזה מכוער אולי היו מביאים לי משהו אחר, אבל זה לא ממש עניין אותי מה אני אלבש ביום שאחזור", שזה משפט שרק גבר יכול להגיד.
אבל למרות הכל, ולמרות ששליט מדבר באריכות, היו הרבה חוסרים בסרט של טל גורן ותמר פרוס. הרבה דברים שלא נשאלו או שלא הורחב עליהם מספיק הדיבור, וחבל כי נשארת תחושת החמצה וספק אם תהיה הזדמנות נוספת בקרוב.
לא דובר מספיק על חוויית השבי והדינמיקה עם החוטפים, פרט לעובדה שהשובים של שליט - אוהד מושבע של מכבי תל אביב – נתנו לו לראות בטלוויזיה משחק של הפועל. אין גבול לאכזריות.
על מה אתה חולם בלילה, ילד של כולנו?
אזרחי המדינה שחיכו לשמוע את גלעד מדבר יותר מחמש שנים, לא זכו לשמוע על האופן שבו שליט נפרד מהאנשים שהחזיקו אותו במשך חמש שנים (הם מן הסתם לא יהיו עכשיו חברי פייסבוק, אבל מינימום של טפיחה על הכתף, אם לא חיבוק, ודאי היו שם). לא דובר מספיק על תחושותיו בכל השלבים של תהליך השחרור הארוך. לא דובר על המראה של ראש הממשלה ממתין לו בכבש המטוס, לא על המפגש הראשון עם המשפחה.
אף מילה על מה עושה ביומיום, כיצד מבלה, עם מי ואיפה, איך נשים מתייחסות אליו כשהוא יוצא ובכלל מה מחפש בבת זוג. על מה הוא חלם שם בלילה בשנים הללו? על מה הוא חולם כאן כעת? מה ישראלי בעיניו? איפה הכסף?
ובעיקר, בעיקר: מה הוא רוצה לעשות בחיים, החיים האלה שהתחילו מחדש לפני שנה. אחרי הכל, הוא הילד של כולנו. מגיע לנו לדעת.