כך הפסדנו במלחמה

1. "ישראל מלחמה"

המשחק נגד קפריסין היה אמור לשמש הפוגה מהמצב במדינה. אסקפיזם מבורך מהסטרס, מהבהלה, מהפיוז הקצר והיד הקלה על ההדק, המקלדת והפה. 90 דקות של נחת ואופטימיות, שישכיחו גם את החרא הכללי וגם את זה של הכדורגל שהוא הכל חוץ מכדורגל, ובראשו – סליחה על משחק המילים האומלל – הפטיש בראש שקיבל אוהד הפועל ת"א מאנשי "לה פמיליה". אבל למה כבר אפשר לצפות במדינה כל כך מיליטנטית, ששיר האוהדים הבולט (והיחיד כמעט) של הנבחרת שלה הוא "ישראל מלחמה"? הלו, מלחמה? אפילו "אינתיפאדה שלישית" אסור לקרוא לזה. כולו גל טרור. שירו מעתה: "ישראל גל טרור!".

2. "המדינה זקוקה לקצת שמחה"

כך אמר מאמן הנבחרת אלי גוטמן לפני המשחק, בארשת פנים ממלכתית ונפוחה מחשיבות עצמית. איזה דיכאון קיבלנו בתמורה. טלפון מראש הממשלה הוא כבר לא יקבל בקרוב. בכלל, גם אל תתקשר אלינו.

3. "בואו בהמוניכם"

באופן טבעי, לאור המצב והחשש לצאת מהבית מבלי להיקלע לאירוע ביטחוני, לא היה ברור כמה אוהדים יעשו את המהלך ויגיעו לאצטדיון בירושלים המתוחה. כשעה וחצי לפני המשחק קרא מפקד המשטרה באזור לקהל להגיע ללא היסוס, מגובה באבטחה חסרת תקדים של 300 שוטרים ו-400 סדרנים. בסופו של דבר מילאו את האצטדיון כ-25 אלף צופים, שאפילו לא קיללו ולא קראו קריאות נאצה לכיוונם של שני השחקנים הערבים בסגל הנבחרת, בירם כיאל ומונאס דאבור. אכן, הפתעה לטובה.

הפתעה נוספת היא שהנבחרת הקפריסאית לא ביקשה להעביר את המשחק מירושלים, או מישראל בכלל. לא בטוח שזה היה המקרה לו הייתה אמורה להגיע לכאן נבחרת עם כוח בהתאחדות האירופית.

4. "סכין בלב"

אלה המילים בהן בחר גוטמן כדי לתאר את ההרגשה שלו לאחר ההפסד המביך. לא פחות. חבל שלא נשאל מי נעץ בו את הסכין ומדוע הוא לא "נוטרל".

5. "זה רולטה"

כך תיאר גוטמן את החלק האחרון של המשחק, שבו ישראל ספגה שער ארבע דקות אחרי שהצליחה להשוות. גוטמן התכוון למה שקורה כשמהמרים על כל הקופה. אלא שגוטמן הוא זה שסובב את הגלגל, כשבחר לסיים את המשחק עם הרכב התקפי אבל הרפתקני, ועוד כזה שהנבחרת לא מורגלת לשחק בו. אם כבר הנבחרת משחקת בקזינו, לא צריך איש כדורגל. אפשר למנות את אורן חזן למאמן. לפחות הראיונות יהיו כיפיים.

6. "אני לא רוצה להאשים שחקנים"

כן, אלי גוטמן ניסה בכל דרך לקחת אחריות על ההפסד הביתי הראשון אי פעם של ישראל מול קפריסין - מהביזיונות הגדולים בתולדות הנבחרת, אם לא הגדול שבהם. רק שזה לא כל כך הצליח לו, כי כמה משפטים אחר כך הוא דאג לציין ש"זה לא הכדורגל שלי" וש"השחקנים לא יישמו את מה שתרגלנו", וסיים עם "משחק שהכנתי באופן מאוד מפורט וזה מה שאני מקבל – אין לי מה להוסיף". אבל העיקר שהוא לא מאשים את השחקנים.

7. תסתכלו על התמונה הזאת:

כך נראה המאמן הלאומי אחרי שהסתיימה הגרלת המוקדמות לטורניר יורו 2016. פרצוף זחוח, שמשתדל ולא מצליח להחניק חיוך של שביעות רצון מהיריבות הצפויות והלכאורה-ניתנות-למעבר. הוא אף התיימר לרמוז שהנבחרת יכולה לסיים גבוה יותר מהמקום השלישי ("לפעמים אנחנו המאמנים אומרים לשחקנים בחדר ההלבשה דבר אחד ושואפים לדבר אחר. תבין לבד", אמר בראיון). כמה שחצנות ממאמן נבחרת ששובצה בדרגת האיכות הרביעית.

בפועל, לא רק שהנבחרת לא תגיע לפלייאוף - היא עוד עלולה לסיים במקום החמישי, כלומר לרדת שני דרגים למטה. זה באמת יהיה הישג כמעט חסר תקדים בכדורגל הישראלי. מזל שהמשחק האחרון בקמפיין הוא ביום שלישי, כך שגוטמן יוכל למהר ולחתום בהפועל ת"א מכורתו, ולאמן אותה כבר במחזור הקרוב.

לך הביתה, גוטמן, שלום ולא תודה.

• אלי גוטמן
• כדורגל
• נבחרת ישראל