5. הנותרים

ההתנהלות של איגוד הכדורסל מול איתי שגב גובלת במבישה. שחקן מכבי ת"א סירב לעלות לאימון הנבחרת האולימפית משום שלדברי אנשיו פוליסת הביטוח שמספק לו האיגוד לא מספיקה. בתגובה, שגב הושעה מפעילויות בכלל נבחרות ישראל, ובאיגוד לא הסתפקו בזה אלא גם טרחו לפרסם בפומבי את מכתב ההשעיה כשיימינג שבקצפת.

שגב בן ה-22, שנמנה גם על הסגל המורחב של הנבחרת הבוגרת, חזר לאחרונה מפציעה והוא חושש שהעומס יסכן את בריאותו ואת עתידו. הבקשה לעיין במסמכי הביטוח ולהרחיב אותם היא לגמרי לגיטימית. לשחקנים בכירים יותר, כמו עומרי כספי, גל מקל ואחרים, יש בנוסף ביטוחים פרטיים, דבר ששגב לא נהנה ממנו (בין אם מסיבות כלכליות או אחרות). אם לאיגוד היו טיפת שכל ישר, רגישות ורצון טוב, הכביסה הזו הייתה יכולה להישאר בבית. במקום זאת, הם גרמו לשחקן צעיר תחושה מחורבנת. איך בדיוק הוא יתנהל בעתיד, כשלא תהיה ברירה אלא לזמנו? לא ברור.

זו לא ההיעדרות היחידה של שחקן מכבי ת"א מהנבחרת הבוגרת שהתכנסה לאימונים לקראת אליפות אירופה. כארם משעור, ההחתמה הטרייה של הצהובים, ביקש להשתחרר בגלל פציעה. אלא שבאיגוד התעקשו שייבדק ע"י רופא הנבחרת, ומשעור כבר הודיע שהוא ישוב מחו"ל רק בעוד שבועיים. אפשר לתאר מה היה קורה אם האיגוד היה בוחר להשעות גם אותו ומה היה כתוב בהודעה לתקשורת ("הערבי משתמט משירות לאומי, בוגד!"). ואילו ג'ייק כהן, גם הוא שחקן מכבי ת"א, פשוט הבריז מהאימונים ללא סיבה נראית לעין. כלומר, הוא יודע שכמתאזרח לא יהיה לו מקום בסגל הסופי (מותר לשתף רק מתאזרח אחד, וזה יהיה ריצ'ארד האוול), ולכן אין סיבה להוסיף עומס מיותר על הגוף. אבל לאיגוד הוא לא טרח להסביר.

ותשאירו למאמן הנבחרת, ארז אדלשטיין, שהפראנויה שלו מאז הפיטורים החפוזים ממכבי תל אביב רק גדלה, לנפק עוד מופע פאסיב-אגרסיב במסיבת העיתונאים. איתי שגב? זה לא עסק שלי, אלא עניין ניהולי. ג'ייק כהן וכארם משעור? "לא בדקתי היום בחדר ההלבשה מי לא הגיע". היחסים עם מכבי? "טודו בום, הכל בסדר". בחיאת ארז, תשתחרר, לא כל העולם נגדך כל הזמן. לא סתם אומרים שיין ישמח לבב אנוש.

4. אלי מוריניו ופפ גוטמן

איש העסקים אלי גוטמן מנסה לשדר שהעסקים כרגיל. שהכדורגל לא חסר לו. שגם אצלו הכל בסדר טודו בום. מי שהיה בשלב מסוים המאמן הטוב בישראל, ריסק את הקריירה שלו בנבחרת עם שני קמפיינים גרועים, וסיים אותה בצורה אומללה במיוחד בהפועל ת"א כמנג'ר מקצועי ואז כמאמן ואז שוב כמנג'ר ואז כמפוטר, כשעל הדרך הוא שובר את השיאים של עצמו בגניבת דעת. עכשיו, בשבתו כבעלים ומנהל של סניף רשת בתי קפה בעתלית, הוא מנסה להכות על חטא, ומצליח בצורה מדהימה לגנוב דעת פעם נוספת ולהמשיך ולחשוב שה"אחריות" שהוא "לוקח" והעלק-כנות-וישירות שהוא מציג ישכנעו מישהו.

"אני חייב את הטיים-אאוט הזה", אמר גוטמן השבוע בראיון לערוץ הספורט. כאילו שזה באמת מבחירה. כאילו שההצעות האטרקטיביות נערמו על שולחנו והוא היה צריך לדחות אותן בתקיפות, בשתי ידיים, כדי שיוכל לנקות את הראש. כאילו שהוא באמת מאושר לראות את העולם מתקדם כשהוא תקוע מאחור. בהמשך הוסיף: "אם הייתי רוצה היום לאמן בליגת העל הייתי מוצא קבוצה, אבל תלוי איזו קבוצה". זו כמובן סתירה מובנית. החלק השני של המשפט מבטל לחלוטין את הראשון. גוטמן הרי יודע שקבוצות הצמרת לא מעוניינות בשירותיו ושקבוצות מרכז הטבלה והתחתית לא יכולות להרשות אותו לעצמן. אז כן, היית יכול לאמן, אם היית מסכים להתפשר בצורה דרמטית בשכר ולוותר על התמודדות על תארים. לגמרי. הפועל עכו הייתה קופצת עליך. זה אפילו קרוב לעתלית.

והדובדבן שבקצפת: "אין מאמן כדורגל בעולם שלא עובר תקופות לא טובות. כולל גווארדיולה, כולל מוריניו". ובכן, גוטמן, איך לומר בעדינות: פחחח.

3. מלחמת רוז ברוז

סיום רומן הפרברים הקטן והקסום בין עודד קטש להפועל אילת התדרדר מהר מאוד למלחמת גירושין מכוערת כשמאחורי הקלעים התנהל גם קרב משמורת על הילדים (שחקנים שהמאמן רצה והקבוצה לא, ולהפך). אחרי שנים יפות שבהן הקטש הוביל את האילתים לצמרת ליגת העל, היה נראה על פניו שגם הפרידה היא ידידותית במיוחד. "בהחלטה משותפת וברוח טובה הוחלט כי תסתיים ההתקשרות עם המאמן המצוין", נכתב בהודעה הרשמית של הקבוצה. רק שאותו מאמן מצוין היה בדיוק עסוק באמצע משחק נבחרת העתודה אותה הוא מאמן. באליפות אירופה. ביוון. כי קלאס היא לא מילה גסה. מצד שני, זו לפחות לא הודעת פיטורין ב-2:27 לפנות בוקר.

אם העלבון הזה לא הספיק, הגיע הציטוט מיו"ר הקבוצה מוטי אמסלם, לפיו "אילת כיום לא בסדר הגודל הכספי של קטש". רוצה לומר: היינו מתים שימשיך אבל החמדן הזה קרע אותנו בתקציב. קטש, לא איש של מריבות בדרך כלל, לא התאפק והגיב בפייסבוק: "לצערי, השנה, גורמים מסוימים בקבוצה בחרו שלא להמשיך את התקשורת איתי (החלטה שאין לי שליטה עליה ואותה אני מכבד למרות הרצון הגדול להמשיך ולהיות חלק מהמועדון המופלא הזה)... לא רק שדרישותיי הכספיות לא היו 'מופרזות' הן אפילו לא היו גבוהות מאלה של העונה הקודמת". אאוץ'. בקצב הזה מישהו עוד יבשל למישהו את חיית המחמד.

בינתיים אילת כבר הספיקה להחתים שחקן עבר גדול נוסף בעמדת המאמן, מאיר טפירו, וקטש נותר בלי קבוצה, והאופציות מתחילות להיגמר. זה יהיה בזבוז נוראי והפסד גדול לליגה שלנו אם הוא לא יהיה על הקווים העונה. חבל שהעבודה עם העתודה, ועם צעירים בכלל, לא יכולה להיות כאן במשרה מלאה, כי אין מתאים ממנו לגדל את דור העתיד.

2. ביבי בא לבקר

ראש הממשלה ורעייתה קפצו לאימון נבחרת באר שבע בהונגריה לפני משחק הגומלין מול הונבד בודפשט במוקדמות ליגת האלופות - הפוגה מבורכת מבחינתם בין כל התיקים והחקירות (כשנשאל ע"י העיתונאי מואב ורדי לגבי ההתפתחויות בפרשת הצוללות, נפנף אותו נתניהו והתקרבן כהרגלו: "אתה מדווח גם על הביקור המוצלח הזה?"). זו גם הזדמנות להראות שוב כמה ביבי הוא ראש הממשלה של העם, ולא איש מיומן כמוהו יחמיץ פוטו-אופ שיש לו רק מה להרוויח ממנו.

ונתניהו, כמו נתניהו, לקח בעלות על כולנו, כשאיחל לבאר שבעים "הצלחה בשם כל אזרחי ישראל". וואלה? רק אזרחי ישראל? ומה עם כלל העם היהודי שבעיניך אתה מגינו? בכל זאת, אני מכיר כמה וכמה אזרחים שלא היה מפריע להם לראות את באר שבע מפסידה ומודחת. סתם דוגמה: חלק לא מבוטל מאוהדי מכבי ת"א. וכדי לחדד, המשיך נתניהו ואמר: "אף אחד לא רואה את זה כמשחק רק של קבוצה מסוימת, אלא אלה אנשי מדינת ישראל שמתייצבים פה למגרש הירוק". רק חסר היה שיאמר שניצבים עימם שישה מיליון קטגורים. כי מזמן לא דיברנו על השואה, וההונגרים היו אנטישמים לא קטנים.

רק מוזר שאחרי הניצחון וההעפלה לשלב הבא, ראש הממשלה לא לקח קרדיט על ההצלחה. הוא הרי עושה את זה כל כך טוב לשרי ממשלתו.

1. עוף הדשא

גם אם רוג'ר פדרר לא היה זוכה בטורניר ווימבלדון השבוע, או באליפות אוסטרליה הפתוחה בתחילת השנה, הוא עדיין היה הטניסאי הטוב בכל הזמנים ואחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה. המיני-קאמבק המופלא השנה רק מעצים את המיתולוגיה. ארבע שנים שחונות עברו על השוויצרי בין 2013 ל-2016, בהן לא זכה באף תואר גדול לרפואה. בחלק מהתחרויות הוא הודח בשלבים מוקדמים מדי, כמעט מביכים עבורו, והמספידים מיהרו לקבור אותו וקראו לו לפרוש. כאילו שלהמשיך קריירה בעשירייה הראשונה בעולם זה לא מכובד מספיק.

אבל אז, כמו עוף החול (או הדשא, במקרה שלו), פדרר התרומם מהעפר וקם לתחייה. ווימבלדון 2017 היה טורניר בינוני ברמת הטניס, היריבים המרכזיים מארי, נדאל וג'וקוביץ' נשרו בדרך, ופדרר שייט לזכייה בלי להפסיד מערכה (עוד היסטוריה) ומול יריב שברירי שהתפרק מנטלית במהלך הגמר. זה לא משנה ולא מוריד ולו בקצת מגודל ההישג, מה גם שהאיש עבד מספיק קשה ב-14 השנים מאז הזכייה הראשונה שם (למתעניינים: גם זו היסטוריה): תואר שמיני בווימבלדון, גרנד סלאם מספר 19. לא היה כמוהו ולא יהיה.