1. היה עצוב בכיכר השנה. ב-16 השנים האחרונות היו עצרות של כעס, עצרות מרגשות, עצרות של תקווה. הפעם פשוט היה עצוב.
2. 112 אלף איש לא היו כאן, רחוק מאוד מזה. מאוד. לא ברור מאיפה הנפיץ מנחה הערב שייקה לוי את המספר המופרך הזה, שקצת מעמיד באור מגוחך אותו ואת מי שהאכיל אותו את הנתון (המארגנים?). הפרזה מיותרת וחסרת תועלת.
3. חלק גדול מהקהל היה נוער בחולצות כחולות, שחלקו כלל לא נולד בזמן רצח רבין, במה שנראה כמו סוג של א"ש לילה, עם יותר מדי גיחוכים והתעסקות במציאת חברים בקצה השני של הכיכר.
4. עשה רושם שהיו לא מעט אנשים שהתקבצו במקום רק מתוך ההרגל של ההפגנות בקיץ ולא הצליחו להסביר לילדים שלהם על מה מוחים עכשיו (רבין, אתם מבינים, היה הראשון שהתרעם על מחירי הקוטג').
5. פעם בעצרות של השמאל היו הרבה יותר כוסיות.
6. בנאומו האחרון אמר רבין ש"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה", וגם ש"שלום נותן פתח לכלכלה ולחברה מתקדמת", ושהממשלה צריכה למצות "כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל". מצחיק, אה ביבי?
7. כאילו לא נרצח כאן ראש ממשלה לפני 16 שנים, כאילו לא נרצח כאן פעיל שמאל בהפגנה לפני 28 שנים, בימין הקיצוני ממשיכים להסית ולנקוט בפעולות טרור כדי לאיים ולפגוע במרקם הדמוקרטי והחברתי של ישראל. לא עשבים שוטים. העשבים כבר השתלטו על השדה, והשוטים היחידים הם אנחנו.
8. אם כבר מדברים על תג מחיר: הגנבים בחניון ליד ארלוזורוב שרק לפני שבועיים בעצרת המחאה לקחו 22 שקלים, הקפיצו פתאום את המחיר ל-33. הכי צדק חברתי.
9. יוסי שריד סימן את הכיוון של העצרת הזו כפוליטית. חבר ימני שהגיע איתי עזב כשהבין לאן נושבת הרוח. אבל זו הבעיה של השמאל, שניסה לברוח כל השנים האלה מהפוליטיקה בעצרות בזמן שהרצח היה אך ורק על רקע פוליטי.
10. כן, יש לי חבר ימני.
11. אלדד יניב מהשמאל הלאומי דיבר בנאום האובר-מיליטנטי שלו גם על "ההוא שגר במגדלים בתל אביב". הוא אולי בונה על הזיכרון הקצר של הציבור, אבל אנחנו לא שוכחים שתקופה ארוכה הוא היה ראש המטה ומהאנשים היותר מקורבים לאותו אחד שגר היום במגדלים.
12. משפחת רבין לא לקחה חלק פעיל בעצרת. במקרה של הבן יובל זה אולי לא מפתיע, אחרי הכל האיש עסוק בלתת לגיטימציה משפחתית לנתניהו. בכל מקרה חסרונם לא הורגש, ויש לקוות שהוא לא ישפיע על העצרות בשנים הבאות.
13. הייתה גם הפוגה קומית בדמות ההזיה של הרב פרומן, בלבוש שנראה כמו אסקימואי, עם משל מחיאות הכפיים (מחיאת כף היא למעשה מפגש בין שמאל לימין), והניסיון להפעיל את הקהל בקריאות קצובות ש-לום, ש-לום. החמישייה הקאמרית לא הייתה עושה את זה טוב יותר.
14. אביב גפן היה היחיד ששר יותר משיר אחד (אולי פריבילגיה לאחד האחרונים ששוחחו עם רבין).
15. לפחות העצרת הייתה לא מתחנפת, לא מנסה למשוך קהל בכוח, לא מתנצלת. בעיקר מפוכחת. והתפכחות היא דבר עצוב.
16. אבל זה בעיקר העניין של הכוסיות.