חאלד משעל מדבר, פתאום, בשפה אחרת. האם הוא מנסה לעבוד על מישהו? האם ההפרדה שהוא עושה בין מה שהוא רואה כזכות לגיטימית להתנגד לנו באלימות, ובין הנכונות המעשית להסתפק בהתקוממות בלתי אלימה, היא מס שפתיים בלבד? יכול להיות. אבל העובדה היא שהחמאס מקפיד על הפסקת אש בעזה כבר חודשים לא מעטים, מתמודד עם ארגונים קיצוניים ממנו, וזוכה לכך שגם ישראל ממעטת מאד לפגוע בו כתגמול על ירי רקטות.
ההסבר שלו לשינוי במדיניות ארגונו עושה שכל: מצד אחד מדובר במאמץ לאחדות המחנה וליצירת קואליציה פלסטינית רחבה ככל האפשר שתהווה את אש"ף החדש, לאחר 20 שנות החרמת הארגון הזה, ובעיקר לאחר העימות האלים בין החמאס ובין אש"ף ביוני 2007. מצד שני, מצביע משעל על המתרחש ב"אביב הערבי" בשנה האחרונה, כדוגמא לכך שמחאה לא אלימה מצליחה להגיע להישגים מרחיקי לכת.
לכאורה, מה שעובר על הנהגת החמאס הוא התהליך הצפוי, בעיקר למי שמגיע לשלטון, הכרוך באבחנה בין הזכות לבין מימושה. אש"ף עבר את השינוי הזה בשנות ה-70 (כשהמציא את "תורת השלבים" שאפשרה לו להסכים להסדרים חלקיים ולקבלת כל שטח שיגיע לידיו בפלסטין, מתוך הבנה שכל השלבים הללו יביאו, בסופו של דבר, ל"שחרור" פלסטין כולה) ובשנות ה-80 (כשהכריז על מדינה, הכיר בהחלטות האו"ם המפורסמות 242 ו-338, והסתייג מן השימוש באלימות). זהו גם התהליך שעבר על רוב הימין בישראל, שהפך את "שלמות הארץ" לזכות שאינה מתבטלת, תוך הסכמה לכך שהמציאות מכתיבה את פתרון שתי המדינות. מי שמפריד בין הפתרון המעשי לבין הפתרון המשיחי, מסוגל להגיע להסכם.
יש פרטנר?
האם החמאס שינה את דעתו משום שעבר תהליך ארוך של התחבטות? אולי פשוט הארגון הגיע למסקנה שלא יוכל לחסות יותר בצילה של סוריה, וחש שהוא נאלץ להתאים עצמו למארחיו החדשים (המצרים או הקטארים)? קשה לדעת. בסופו של דבר זה גם לא כל כך חשוב. העמדה הפומבית היא הדבר החשוב ביותר. את המדיניות החדשה הסביר משעל בטלוויזיה בשפתו, והרי תמיד אמרנו שמה שחשוב באמת הוא מה שמנהיגי ערב אומרים בערבית, לאמצעי התקשורת שלהם ולציבור שלהם.
האם זו עמדת תנועתו כולה? האם הוא יוצא לפני המחנה, ועוד יכנוהו "בוגד" ועוד יהיו פילוגים? ייתכן. האם זה מצדיק שינוי דרמטי במדיניות ישראל, חיבוק של החמאס והידברות מדינית? לאו דווקא. לפני הפיכתו שותף למשא ומתן, החמאס צריך לעמוד בתנאים שהציב בפניו הקוורטט. אבל אין ספק – מחמוד עבאס מוביל מהלך חדש, מעניין, שיש בו סיכונים לא פשוטים לתנועתו ולאש"ף, אך יש בו גם סיכוי ליצירתה של כתובת פלסטינית משותפת לקראת משא ומתן מדיני, וזאת כאשר – לפחות לכאורה – נראה שהחמאס הוא זה שמאמץ את גישתו של עבאס, השוללת שימוש באלימות כחלק מן המאבק הפלסטיני למען מדינה עצמאית.