שוב מתקרב ספטמבר, שוב עומדת העצרת הכללית של האו"ם להתכנס, ושוב עולה השאלה האם ינסו הפלסטינים לשדרג את מעמדם באו"ם. אבל איש אינו מנבא כי צפוי צונאמי, כי הצונאמי לא קרה בשנה שעברה, ואין סיכוי שהוא יקרה הפעם. לא במקרה מהסס יו"ר אש"ף ונשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, להעלות את נושא מעמד אש"ף באו"ם, למרות שאין לו ספק כי אם יביא את העניין לעצרת הכללית של האו"ם (ולא למועצת הביטחון, שבה צפוי לו וטו אמריקאי), היא תזכה ברוב עצום.
כן, אש"ף עשוי לקבל בעצרת הכללית מעמד דומה לזה של הוותיקן: חברה שאינה מדינה. אבל עם זה הוא לא יוכל ללכת למכולת, ואפילו לא לשלהב את ההמונים בערי הגדה המערבית. הרשות הפלסטינית תישאר עם שליטה חלקית באזור A ועם שליטה חלקית עוד יותר באזור B; וישראל תישאר באזור C, על שאר 60 האחוזים של השטח, תמשיך להקים אוניברסיטאות ובתי מגורים. במילים אחרות, דבר לא יקרה, מלבד עימות מיותר מבחינת הפלסטינים עם הממשל האמריקאי, ועוד יותר מכך – עם הקונגרס.
הרשות הפלסטינית מתקשה מאד לעמוד ביעדי התקציב שלה. המשכורות לעובדיה משולמות באופן חלקי בלבד. כדי לשלם משכורות ברמדאן היה על עבאס לחזר אחר מדינות המפרץ ולבקשן, שוב ושוב, לעמוד בהתחייבויותיהן לתרום לפלסטינים. הכרה ברשות כבחברה שאינה מדינה תמנע ממנה את כל הסיוע האמריקני, וכיוון שגם ברמאללה קוראים עיתונים ומבינים שאירופה נמצאת באחד המשברים הכלכליים הקשים ביותר בתולדותיה, לא פשוט יהיה לוותר על הסיוע המגיע מעבר לאוקיאנוס.
למה אבו מאזן רוצה שאובמה ינצח בבחירות
כיוון שאין שום יתרון ניכר לעין בשדרוג הדיפלומטי, ואילו המחיר לעומת זאת ידוע מראש, קשה לחשוב שבספטמבר הקרוב נראה את עבאס עם נאום דומה לזה שנאם בעצרת שעברה, לאחר שהגיש למזכ"ל האו"ם את בקשתו הרשמית להכיר בפלסטין כמדינה חברה באו"ם, במועצת הביטחון – החלטה שכלל לא נידונה וגם לא תידון.
במצב שנוצר, כאשר המנהיג הפלסטיני מחויב שלא להפעיל אלימות, אך גם אינו מקיים משא ומתן עם ממשלת נתניהו עד שלא תפסיק את הבניה בגדה, נקלע עבאס לפינה מאד בלתי נוחה: כל עוד אין נתניהו עומד בתנאיו, ממשיכה הבנייה בגדה ביתר שאת. הקרע בין הפת"ח והחמאס ממשיך ומתרחב, ויעידו על כך הביקורים הנפרדים של עבאס, משעל והנייה אצל נשיא מצרים, מורסי, בימים האחרונים, ואילו הקופה הפלסטינית נמצאת בכי רע. הדרך אל מחוץ לפינה היא לחשק שפתיים ולחדש את ההידברות עם ישראל ללא תנאים מוקדמים.
עבאס יודע כי הכרה של האו"מ תימנע גם בעתיד בגלל הווטו האמריקאי, וכי גם אם יוסר הווטו, לא האו"ם יקים את המדינה. המדינה הפלסטינית תוקם רק כחלק מהסכם עם ישראל. הוא יודע שנתניהו אינו מוכן לשלם את מחיר השלום (הפרמטרים של קלינטון, יוזמת ז'נבה), אבל הוא רשאי להעריך כי ניתן להגיע איתו לשלב השני של "מפת הדרכים": מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. עליו לבחון אם הדבר אכן מעשי, ואם כן – לבקש מארה"ב לוח זמנים לקראת הסדר קבע והצגת חזון באשר לפתרון הקבע, אותו לא יוכל נתניהו להעניק לו. כשם שנתניהו חפץ בניצחונו של מיט רומני בהתמודדות על נשיאות ארה"ב, מעדיף עבאס את ברק אובמה (למרות שהוא מתוסכל מחוסר המעש שלו במזרח התיכון). חידוש המו"מ עם ישראל ערב הבחירות לנשיאות בארה"ב עשוי לשרת גם את המטרה הזו.