רומני הגיע רענן, כאילו לא העיר אותי באמצע הלילה לצפות בעימות, במצב רוח שלא שיקף את מצבו בסקרים - רהוט וזוכר מספרים בעל פה. אובמה הגיע מוטרד, האריך בדיבור, דיבורו היה מגומגם והשיער שהלבין העיד במשהו על הנושאים האחרים המעסיקים אותו. הוא לא בדיוק היה שם. מבטו שוטט בין הרצפה לבין הצופים, ומדי פעם אותת לשלום אל מי שזיהה בקהל, כשאיננו מייחס חשיבות מספיקה לדברי יריבו.
הוא נמנע מלתקוף את רומני על כך ש-47 אחוזים מן הבוחרים אינם משלמים מיסים, ולכן הם מעדיפים את מימשל אובמה ואינם רלבנטיים מבחינתו. הוא אפילו אינו מזכיר לו את אמירתו המשונה על כך שהוא אוהב לפטר עובדים. ייתכן שמישהו יעץ לנשיא שלא להתנצח, ולשמור על הופעה נשיאותית ומכובדת? הטקטיקה הזו לא בדיוק הוכיחה את עצמה. במועדון הוויכוחים היה זה ניצחון של רומני.
אבל במהות?! רומני מבקש להפחית במיסים כי זה הפטנט לצמיחה, אבל אין לו שום כוונה לפגוע בביטחון ובחינוך (נשמע לכם מוכר?). אז היכן יפחית? הוא איננו נכנס לפרטים. זה איננו הזמן. אובמה מבקש ממנו לתאר איך עושים ההוקוס פוקוס הזה, והוא מתעקש – תנו לו להיות נשיא, והוא כבר יוביל מדיניות דו-מפלגתית שגם מורידה מיסים וגם לא פוגעת בכלום.
הכל עניין מקומי?
ובבריאות? אובמה אומר שאימץ, במישור הפדרלי, את מה שרומני עשה כמושל מדינת מסצ'וסטס, ושואל מדוע רומני מודיע שיבטל את ה"אובמה-קייר (תכנית הבריאות הנקראת על שם הנשיא). רומני מגיע מוכן לתשובה, ומסביר כי בריאות היא עניין לחמישים מדינות המרכיבות את ארצות הברית ולמושליהן. לא המימשל הפדרלי צריך לטפל בנושא כל כך מקומי (!). מה שהוא מציע זה לתת תקציב למושלים, וכל אחד מהם יארגן את החוק הבריאות שלו. לעובדה שלפני הרפורמה של אובמה היו עשרות מיליוני אמריקנים מחוץ לביטוח הלאומי, כי מושלי המדינות שלהם לא חשבו שזה חשוב, הוא אינו מתייחס.
והחינוך – שואל לרר המנחה את העימות – האם גם הוא עניין מקומי? כן, משיב רומני. גם זה עניין לכל מושל ולא למימשל הפדרלי. הוא רוצה ממשלה רזה, בלתי מתערבת, המבטיחה את בטחון האזרחים, ומעניקה לכל מדינה בארה"ב את החופש להתעמר בהם.
ביל קלינטון הותיר לג'ורג' בוש הבן כלכלה משגשגת ועודף תקציבי. במשך שמונה שנים הנהיג בוש מדיניות קטסטרופלית בכל תחומי החיים, והותיר לאובמה את המשבר הכלכלי הגדול ביותר בהיסטוריה מאז 1929 וגרעון תקציבי גדול. אובמה הציל את אמריקה, ולא רק אותה, מאסון כלכלי גדול הרבה יותר ואילו ליורשו האידאולוגי של בוש יש החוצפה לטעון שהאבטלה עדיין לא ירדה מספיק וכי הוא זה שיעלה אותה על דרך הצמיחה, לנוכח ניסיונו כמושל. לא בדיחה? כן, אבל זוהי דרכו של עימות. האיפור, המבט, העמידה – כל אלה חשובים מן המהות, ואסור לאף מתמודד להתעלם מכך. מי שחפץ בטובתו של אובמה צריך להמליץ בפניו ללכת לישון לפני העימות הבא.