ציפי לבני יכולה לעמוד בראש רשימה ליברלית, המניחה את המו"מ לשלום בין ישראל והפלסטינים בראש סדר היום שלה, בניגוד לרוב המפלגות המתמודדות על לב הבוחרים המתנגדים לקואליציית הימין-דתיים. למרות שהיא נמנית על נסיכי הליכוד, אין היום בכוחה לקבל מנדטים מן הימין, אבל היא בהחלט מסוגלת לקבל את המנדטים הבודדים שנותרו ב"קדימה" וכמה מן המנדטים שתקבל רשימת חבריו של יאיר לפיד. אם יתמזל המזל, והמפלגות המתנגדות לקואליציה הנוכחית יזכו ב-61 מנדטים, תוכל לבני למלא תפקיד חשוב בקואליציה שתקים שלי יחימוביץ'.
הבעיה הגדולה, בכל בחירות, היא אחוז ההצבעה. זו היכולת לגרום לאנשים לקום מרבצם ולעמוד בתור כדי לשלשל פתק לקלפי. יש בכוחה של לבני לגרום לאנשים לעשות זאת. לא כמו לפני ארבע שנים, ועדיין. מפלגות המרכז והשמאל הובסו בבחירות האחרונות משום שבוחריהן היו מיואשים, ואילו מפלגות הימין הצליחו להניע את תומכיהן. יש סיכוי שהפעם זה יהיה הפוך, ומירוץ של לבני עשוי לתרום לכך: גם להביא עוד אנשים לקלפי, וגם לצמצם את "יש עתיד" המקיימת את פתיחת מערכת הבחירות שלה באריאל, ואשר מלבד הסיסמאות הנבובות של שינוי שיטת הבחירות או מציאת שיכון לכולם, אינה מציעה דבר, מלבד מועמדים שאיש מהם לא טבל את ידו בקביעת מדיניות.
הקאמבק של "ביבי או ציפי"?
אין לציפי שום סיבה לצפות. העניין הפוליטי בוער בקרבה, היא משדרת הגינות וענייניות, יש לה ניסיון פוליטי בלתי מבוטל, ואין רבים כמותה במערכת הפוליטית שלנו. תקופת ההמתנה הזו עלולה לפגוע מאד בתדמיתה, ולהופכה למי שחוששת מסיכון פוליטי הכרחי או מאחריות שלטונית.
אם זה יצטרף לביקורת הקשה על כך שהחמיצה את האפשרות להקים ממשלה בראשותה, משום שלא הסכימה לתביעות של ש"ס, ובכך הותירה את הבמה לשלטון ימני-חרדי, יקשה עליה מאד לשוב ולבקש את אמון הבוחר בעתיד.
מצביעים רבים הגיעו לקלפי בראשית 2009, בעקבות הסיסמא "ביבי או ציפי". רבים מאלה ישובו הפעם, ובצדק, להצביע עבור המפלגות המסורתיות שלהם – עבודה ומרצ, בגלל האכזבה הצפויה כל כך מ"קדימה" האנמית, אבל חלק מהם עשויים עדיין לתת את קולם לתקוות הבחירות שעברו. חבירה לאולמרט עלולה להיות קטלנית עבורה, והמתנה לאולמרט אינה מובנת. המתנה לפרס היא פתטית. הליכה עצמאית מתבקשת ממנה. אסור לציפי להפוך לציפיתי.