פסח בפתח. חג החירות. זה בלתי נמנע שאני אספר על מה זה חירות בשבילי.
הצעד הראשון שלי לחירות היה בגיל 17 וחצי, כשהחלטתי לצאת מהארון. החלק המלחיץ היא לספר לאבא שלי, איש צבא, גבר גבר כזה. כשבאתי לספר לו אמרתי "אבא אני צריך לספר לך משהו", אז הוא ישר אמר "מה, אתה הומו?". נבהלתי... אבל הוא אמר לי: "זה בסדר, זאת לא אשמתך, זו לא הבחירה שלך. זה מה שיש ואם זה ננצח..." ברגע שקיבלתי את התמיכה של ההורים והחברים יצאתי מהארון לגמרי.
החופש האמיתי להמשיך ולהיות מי שאני קרה במהלך הלימודים בשנקר. אז החלטתי לחבר בין הפנימיות שלי לחיצוניות שלי. עד שנה ב' נראיתי כמו סטודנט לראיית חשבון או מנהל עסקים. לא הבנתי איך זה שהפנימיות שלי, שהיא צבעונית ושמחה ומוחצנת, לא יוצאת החוצה. אז החלטתי לעשות אחד פלוס אחד ולהוציא את הפנימות שלי החוצה. התחלתי עם קצת תכשיטים, קצת להתאפר, קצת צבעים, ובאמת להיות מי שאני ולהיות מי שאני ולהיות חופשי.
אני מאמין שכל אדם צריך להיות חופשי כל עוד הוא לא פוגע באנשים אחרים.
זה חג החירות - תהיו חופשיים!