לא מעט טרגדיות, פשעים ועברות קלות נקשרו בחודש האחרון לפייסבוק. מומחים שהתייחסו לנושא אמרו שכל זה היה מתרחש גם ללא התיווך של הרשת החברתית. אני חושב שהם צודקים - מקרים מהסוג הזה היו כאן עוד בימי התנ"ך, והם ימשיכו לקרות. לא בגלל האינטרנט המשוקץ או פייסבוק המתועב, אלא בגלל שכאלה אנחנו. זבלים.
כמי שמבלה בפייסבוק חלק ניכר מזמנו הפנוי והפחות פנוי, אני מוצא את עצמי מוטרד פחות מהאסונות המקוונים, והרבה יותר מהאנשים שהופכים את החיים שלי ברשת למעצבנים.

אישה שוברת מחשב (צילום: istockphoto)
למקרים ש-hide לא מספיק, קחו פטיש | צילום: istockphoto

המפרסמים הסדרתיים

יש לכם משהו חכם להגיד היום? שתפו. בכיף. יש לכם שני דברים חכמים להגיד היום? עצרו שנייה. החברים שלכם גם ככה לא יודעים מה לעשות עם כל האינפורמציה המיותרת שנוחתת עליהם. למה להוסיף? זוכרים את זה שמתיישב לידכם במסיבה ולא סותם את הפה לשנייה? זוהי גרסת המציאות לחברים שמעלים יותר מסטטוס אחד ביום. בדיוק בשביל טיפוסים כאלה המציאו את ה-hide. ואני לא מהסס להשתמש בו. אגב, אם יש לכם שלושה דברים חכמים ומעלה להגיד היום, הפייסבוק קטן עליכם, שבו לכתוב רומן.

המחבבים האוטומטיים

כל אחד רוצה שיחבבו אותו, את המחשבות שעוברות לו בראש, את המוזיקה שהוא אוהב ואת האתרים שאליהם הוא מקשר. גם אני. אבל את המחבבים האוטומטיים אני לא מחבב כלל. קישרתם לפרופיל שלכם שיר לא ידוע של להקה שאף אחד לא מכיר באורך שש וחצי דקות, וקיבלתם חמישה לייקים אחרי דקה ועשרים? זה לא בגלל שלחברים שלכם יש מכונת זמן או יכולת להעריך יצירה מוזיקלית על פי הפתיח שלה. כנראה שנפלתם קורבן למחבבים האוטומטיים, אלה שנותנים לייק לכל מה שזז ולא באמת אכפת להם כמה יפה השיר שהחלטתם בטובכם לחלוק איתם.

מתייגי התמונות

שודדי הזמן הגרועים והנבזיים ביותר שניתן להעלות על הדעת. הם יתייגו אתכם בברכות שנה טובה, מרי כריסמס ואפילו איחולים לראש השנה הסיני, בדרך כלל כדי לקדם איזה עסק בבעלותם. אתם, בתמורה, תמצאו את עצמכם מוצפים בתגובות מאנשים שאתם לא מכירים. כדי להסיר את התג, תצטרכו לנבור ברשימה של מאות שמות, כי גם צוקרברג וחבריו לא חושבים כנראה שזה מאוד מפריע. עבור המקרים הקשים הללו hide אינו מספיק. צריך להסיר אותם מרשימת החברים. לנצח.

אלה שחיים טוב

תת קבוצה של "המפרסמים הסדרתיים", המתאפיינת בכך שכל ססטוס שלהם יכלול לפחות אחת מהמילים הבאות: אכלתי, שתיתי, נסעתי, חזרתי, כיף לי, טעמתי, הרחתי, הצלחתי ו-תענוג. לא מספיק שהם חופרים, הם גם טורחים לסובב את המעדר ולתת לחברים שלהם להרגיש שהם חיים הרבה יותר טוב מהם. כלומר, לחברים שלהם שטרם מתו משעמום.

המחצינים

עד שסוף סוף הצלחת להתנתק מהרשת וללכת לשתות משהו, הם נופלים עליך. המחצינים. "ראית שעשיתי לך לייק? קראת את מה שההיא כתבה? אתה יודע שהוא מחק אותי?". זה בסדר חברים, ראיתי, קראתי ואני יודע. אבל אם הייתי רוצה לדבר על זה אולי הייתי נשאר ליד המחשב ועולה מולכם לצ'ט או משהו? הפתרון במקרים הללו הוא לא נעים אך אפקטיבי: מחיקה מיידית מרשימת החברים שאתה רוצה לפגוש בחיים האמיתיים.

>> הפוסט הקודם שלי: חמש סיבות לאהוב את החורף
>> "הפייסבוק אשם"