לפני כעשור, נסענו אני והבכור לירושלים לבקר את סבא. כדי לעשות את הנסיעה קצת יותר מעניינת החלטתי לעשות אותה ברכבת. זה באמת היה מאוד מעניין. עד לתחילת העליות הנסיעה עברה בנחת, אבל באזור בר גיורא הילד שם לב שמשהו לא בסדר. "אבא, תראה", הוא לחש בחרדה מסוימת והצביע החוצה, "יוצא עשן". "עזוב", אמרתי לו, מתעלם מהחריקה הנוראית שהחלה למלא את הקרון, "זה רק קצת אבק, קשה לה לסחוב בעלייה".
אחרי חמש דקות בערך נעצרנו ומישהו בעל קול סמכותי ביקש מיושבי הקרונות האחרונים לעבור קדימה. הכל בסדר, רק קרונות ירדו מהפסים ושלנו ביניהם. רק כשעברנו קדימה אל קרון שעמד כמו שצריך, קלטתי את הזווית שבה נמצאנו עד לאותו רגע. אני לא מבין כלום ברכבות, אבל נראה היה לי שזה שלא התרסקנו מצלע ההר, היה רק עניין של מזל.
לתל-אביב חזרנו באוטובוס. גם כי לא כל כך התחשק לנו לחזור על החוויה, וגם כי הקו הושבת באותו יום לדי הרבה זמן. אנחנו שרדנו כדי לספר, אבל כל תאונה, כמעט תאונה, שריפה, או סתם נסיעה של יום ראשון בבוקר בקרונות בקר עמוסי חיילים, מחזקת אצלי את ההרגשה שהרכבת עוד תקועה איפה שהייתה לפני עשור.
על פניו לא מדובר בטכנולוגיה מאוד מתקדמת: הקטר הראשון בעולם עבד כבר בתחילת המאה התשע עשרה (יש הטוענים שהוא משרת עדיין קווים מסוימים של רכבת ישראל, אבל זה לא בדוק), וחוץ ממנו צריך רק קצת פסים, כמה קרונות וקדימה. בכל העולם זה עובד לא רע, ובכל זאת מסתבר שרכבת ישראל עדיין קצת מתקשה בפעולות כמו להגיע בזמן או להישאר על הפסים בלי להידלק. ואם זה לא מספיק, עכשיו יש לנו גם שביתה.
יישארו עם המנקב ביד
עובדי הרכבת (שלא מצליחים לגרום לה להישאר על הפסים) החליטו לשבות בגלל החלטת ההנהלה (שלא מסוגלת לנהל לוח זמנים) להפריט חלקים מהרכבת. אם אתם שואלים אותי, זכותם המלאה לשבות. הפרטה היא לא דרך להתגבר על חוסר יכולת לנהל עובדים, אלא דרך להכניס עוד כסף לכיסים של עוד כמה עשירים. מה שעצוב זה שבמקום לפתוח במאבק ראוי על זכויותיהם, העובדים החליטו לרוקן את השירותים שבקרונות ישר על ראשי הלקוחות שלהם. כל ישראלי יודע שהדרך הכי מהירה לפתור בעיה היא להפוך אותה לבעיה של מישהו אחר. עובדי הרכבת הפכו מהר מדי את הבעיה שלהם לבעיה של יותר מדי אנשים, ולכן הם יישארו בסוף רק עם המנקב ביד.
עובדים יקרים, הלכתם להפגין מול הבית של יו"ר הדירקטוריון? זכותכם. עשיתם בלאגן במודיעין? מעולה, מאבקים בלי בלאגן זה לחלשים. עצרו אתכם? טוב, מה רציתם, עשיתם בלאגן במודיעין. עכשיו כל מה שנשאר לכם זה לפנות לציבור, שמורכב ברובו מאנשים שעובדים אצל אנשים אחרים, להודיע לו שאתם מתכוונים לשבות כדי שהוא יוכל להתארגן על תחבורה חליפית, ולהסביר לו כמו בני אדם למה אתם עושים את זה.
משום מה החלטתם להתפוצץ עליהם, להפסיק לעבוד במפתיע ולחזור תחת צו מניעה וגם זה לאט מאוד. במקום לגייס את הנוסעים לטובת המאבק, קניתם לעצמכם היום כמה עשרות אלפי אויבים - חיילים שנתקעו בדרך מהבסיס, הורים שלא יגיעו ליום ההולדת של בתם הקטנה ולא מעט אזרחים שסתם רוצים להגיע הביתה בשלום.
ומה שהכי גרוע זה שאם תשאלו את רוב אלה שתקעתם - על הרציפים, בפקקים, באוטובוסים המלאים ובמוניות השירות המצחינות - מה הם חושבים שצריך לעשות עם הרכבת, תהיה להם תשובה אחת: להפריט. אני לא בטוח שזה שווה לכם את כל המהומה.
>> הטור הקודם שלי: אריק קרפ נרצח, לא נהרג
>> "יואל שליט פתח לכולנו את העיניים"
Ads by Googleדרושות נשים לדיאטה חדשה לניסיון של דיאטה חדשה במרכז ניסיון חינם, לנשים רציניות בלבד. www.israel-diet.co.il
מחיקת רישום פלילי לחץ כאן עו"ד פלילי ערן צלניקר, המומחה למחיקת רישום פלילי. שלח פניה עכשיו! EranLaw.789.co.il
תזונה נכונה משנה חיים משפרת את כושר הריכוז,זכרון,מצב רוח ובריאות הגוף-לימדו כיצד לחולל שינוי www.r-college.co.il
מקרא:
 = תגובה ללא תוכן  = תגובה עם תוכן |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
