יש כנראה רגעים בהיסטוריה שבאמת נראים כמו סצנה מסרט הוליוודי. ככה נראים פרטי הפרטים של המבצע לחיסול אוסמה בן לאדן: לוחמי קומנדו נוחתים ממסוקים ממש בתוך חצר הבית שבו מסתתר הטרוריסט המבוקש בעולם, מסוק אחד מאבד גובה ממש עם הנחיתה, הרוטור פוגע בחומת האחוזה, מפקד הכוח בטוח שאיבד חצי מאנשיו, נשיא ארה"ב ואנשיו עוקבים אחר הנעשה מחדר מצב מאולתר בבית הלבן. לימים תגיד הילארי קלינטון שאיש לא נשם בתוך החדר באותן דקות.
התחלנו לעבוד על הסיפור הזה לפני כמעט שנה. מהר מאוד הבנו שיש פה משהו עמוק ומרתק יותר מן הדרמה של הפשיטה והחיסול. היה פה איש רע בסדר גודל חד-פעמי. אוסמה בן לאדן לא רק אחראי לפיגוע הכי רצחני שבוצע אי פעם על אדמת ארה"ב. הוא שינה במו ידיו את ההסטוריה. הוא הקים, בעצם, רשת של זכייני-טרור בשם אל קעידה, שהפכה עם הזמן להרבה יותר מארגון, גם יותר מאידיאולוגיה. ובמשך עשר שנים הוא מהתל באמריקנים: הם לא מצליחים לשים עליו יד.
והיה פה האיש הטוב, שנראה במבט ראשון כמו טעות בליהוק. דווקא ברק (חוסיין) אובמה, עם הדימוי של חובב-דיפלומטיה-רכה, ובלי שום ניסיון מקצועי, דווקא הוא נחוש לעשות את מה שבוש-השריף-מטקסס לא הצליח לעשות.
בחדר עם אובמה
לפני כחודשיים פגשנו, הבמאי גלעד טוקטלי ואני, בתוך הבית הלבן, שניים מן האנשים הכי קרובים לברק אובמה. טוני בלינקן ובן רודס זוכרים את פרטי הפרטים: ההתלבטויות שלפני, הישיבה המכרעת, הרגע שבו הנשיא נתן לכוחות אור ירוק לצאת לדרך, הדקות הדרמטיות שבהן היו משוכנעים שאחד המסוקים התרסק והפעולה הופכת לכישלון נוראי.
בלינקן, חבר המועצה לביטחון לאומי, היה עם הנשיא בתוך אותו חדר קטן שבו צולמה התמונה המפורסמת: אובמה, בחולצה פתוחה, יושב בפינת השולחן, מרוכז כולו במסך שמולו. בכירי הממשל מצטופפים לידו. הילארי קלינטון עם היד על הפה, מביטה בנשימה עצורה בתמונות שמגיעות מהשטח.
רודס, יועץ הנשיא, מספר לנו שהיה עצבני מדי מכדי להישאר כל הזמן בחדר: הוא צעד הלוך ושוב לאורך המסדרון בחוץ. אחרי שהכל נגמר, הנשיא מסתגר איתו בחדר של רמטכ"ל צבא ארה"ב, והם מתחילים לכתוב ביחד את הנאום לאומה.
כשיתייצב מול המצלמות, אובמה ידבר על הזיכרון של ה-11 בספטמבר שצרוב בזיכרונם של האמריקנים, ידבר על חשיבות הרגע וגודל ההישג, אבל גם יאמר ביושר שאל קעידה תשרוד את בן לאדן. וזה, למען האמת, מה שהיכה בי בעוצמה אדירה כשהגעתי לפני כמה שבועות לפקיסטן, גם לעיר אבוטאבאד שבה הסתתר בן לאדן במשך כמעט שש שנים.
הציונים אשמים בכל
אני לא זוכרת נסיעה שחששתי ממנה ככה: בעיקר כי היה ברור שאני צריכה להגיע לשם לבד, עם דרכון זר ושם שונה, ולעבוד עם צוות מקומי שלא יודע עלי דבר.
היו לא מעט רגעים מתוחים במהלך הצילומים שם (כולל ניסיון חצי-מוצלח לומר כמה מילים בעברית למצלמה, כשאף אחד לא שם לב). אבל בעיקר הרגשתי את המועקה שמתגברת אצלי ככל שהשעות חלפו. כל מי שדיברתי איתו על בן לאדן ידע להסביר לי שבכל אשמים היהודים, הציונים, הכיבוש והדברים הנוראים שהישראלים עושים לפלסטינים.
אחד האנשים שפגשתי שם הוא מהבודדים שראיינו את בן לאדן שלוש פעמים. הוא הציג את עצמו כעיתונאי פלסטיני. אני הצגתי את עצמי כעיתונאית ארגנטינאית. ולרגע לא הבנתי למה האיש אומר לי: "תגידי לעם שלך שאנחנו הצלנו אתכם מן היהודים. אילולא היו הורגים אותנו, הם היו מתיישבים בארגנטינה והורגים אתכם".
בשבת בצהריים הגענו לאבוטאבאד. הצלחנו לאתר שם את מהנדס התוכנה הצעיר שהיה בעצם האדם הראשון שדיווח לעולם על הפעולה לחיסול בן לאדן: הוא שמע מסוקים מעל הבית וצייץ בטוויטר.
בסוף הראיון, כשכבר עמדנו להיכנס לרכב ולצאת מאבוטאבאד, ניגש אלינו איש גבוה בלבוש אזרחי. למפיק המקומי שעבד איתי הספיקו שתי שניות כדי להבין שמדובר בסוכן של שירותי הביטחון הפקיסטניים. הוא ביקש שנתלווה אליו לחדר צדדי, מאחורי אחת החנויות באזור. במשך כמעט שעה חקר אותי, צילם את הדרכון, הסביר שהייתי אמורה להירשם אצלו לפני הכניסה לאבוטאבאד. בסוף הסכים לשחרר אותנו, בתנאי שנעזוב מיידית את העיר.
באוטו, בדרך חזרה לאיסלמאבאד הבירה, פונה אלי המפיק ואומר לי: "טוב שיש לך דרכון ארגנטינאי. הייתה לנו בעיה אמיתית אילו היית נושאת דרכון אמריקני או הודי. ישראלים ממילא לא באים לפה".
הסרט על חיסול הטרוריסט מספר 1 בעולם ישודר בשני חלקים בפרויקט סיום העונה של "עובדה". החלק הראשון ישודר ביום שני אחרי החדשות.