אנשים טוענים שאנשים טבעונים הם אלימים. הם טוענים שטבעונים הם אגרסיביים, ושהם כופים את תפיסתם על אחרים (בפעם המיליון – אי אפשר לכפות טבעונות, מה שכופים הוא חיי גיהנום על מיליארדי בעלי חיים). נכון, כנראה יש גם טבעונים אגרסיביים - כמו שיש טבעונים שמנהלים חברות הייטק, עורכי דין, צלמים, שפים, אדריכלים, בעלי בסטות בשוק, מאבטחים וחברי אשראם. יש טבעונים עצבניים, יש קולניים, יש שקטים, יש עדינים, יש רגועים, יש כאלה שלא סיימו השכלה תיכונית ויש פרופסורים. יש הכל מהכל.
ועדיין, לא שמעתי על אף מחאה שלנו בה טבעוני הרים יד על מישהו. את כמות הפעמים שאנחנו חטפנו מכות, לעומת זאת, כבר אי אפשר לספור. באותו אופן, לא שמעתי עדיין על התנגדות של טבעונים למעצר, אבל כן שמעתי על שוטרים שסובבו ידיים לפעילים. זה לא שאני חושבת, אגב, שלא הייתה לאותם טבעונים מותקפים זכות להגן על עצמם; אבל המטעמים שהתקשורת תעשה ביום שטבעוני ירים יד על מישהו, יהיו בגדר אסון לבעלי החיים.
אז על מה כועסים? על הרמות הקול שלנו? כולם משחקים אותה נופת צופים כשזה מגיע לטבעונים, אבל מספיק שאנשים לא מקבלים את השירות שהם חושבים שהם ראויים לו בסניף דואר, בבנק או בחברת הסלולר שלהם, פתאום להתעצבן ולצרוח זה לגיטימי. כשטבעוני, לעומת זאת, מרים את קולו כי הוא אשכרה נלחם על חיים של מישהו – זה הופך לכלי נשק נגדו.
הנה דוגמא: שלושה חודשים וחצי שהיתי בבית "האח הגדול", וכשרוצים להגיד משהו נגדי תמיד שולפים את הסצנה בה אני צועקת "תיחנקו, תמותו" (ואני אפילו לא מתכוונת להתחיל ולהסביר למה זה קרה ואיך). כמה פעמים מילים כאלה נזרקו שם לאוויר? אבל כשמדובר בכאלה שמופנות על ידי טבעונית לאוכלי נבלות, עושים רעש. אני בטוחה הרי שלכם, ציבור הקוראים העדין והמנומס, מעולם לא נפלטו מילים כמו אלה מהפה, נכון?
אז בואו נביט רגע על הצד השני: קם לו דף בפייסבוק ששם לעצמו למטרה ללעוג לטבעונים. עד כה אין שום בעיה – אנשים שוכחים לפעמים שלא נולדתי בבית האח הגדול ושהכירו אותי כפעילה טבעונית גם קודם, כך שמנהלי הדף נטפלים אלי עוד מלפני ש"התפרסמתי" - זה לא עניין אותי אז, זה לא מעניין אותי היום. ועם זאת, לאחרונה חלה בדף הסלמה מטורפת; יש בו אלימות שמגיעה עד כדי הסתה לרצח – אני, למשל, מקבלת איומים מאנשים שמתהדרים ב"מה היו עושים לי אילו רק הייתי לידם", תיאורים גרפיים של דברים שצריך לגרום לי והבטחות שאני עוד "אשתין דם".
האם זה מפתיע אותי? ממש לא. מי שניזון מאלימות על בסיס יומי, אין פלא שהוא אלים. מה שכן, אני באמת תוהה: מאיפה מגיעה השנאה היוקדת הזו? מה כבר ביקשו ממכם, לרחם על חסרי אונים? לעזוב את בשרם? את נשמתם? למה זה מאיים עליכם כל כך?
הרבה אנשים צועקים "אבל לא זו הדרך!". אז הנה, אני מקשיבה: מה, אם כן, היא הדרך? איך אפשר לגרום לכם להפסיק? גם אני באופן אישי וגם החזית הישראלית לשחרור בעלי חיים שאותה אני מייצגת לא פעלנו באלימות נגד בני אדם מעולם. בעברנו, כשעוד אכלנו בשר, פגענו בבעלי חיים - אבל הפסקנו עם זה והיום אנחנו פועלים כדי לעצור את המשך הפגיעה הזו על ידי אחרים. מה התירוץ שלכם?