הכותרת הראשית ב-Ynet הביאה ציטוט מפי חיים כהן: "בתקופה כזו אני לא רוצה בשר ולא דם". בהמשך הכתבה מסביר השף כי הוא "לא יודע כמה דם האדמה הקדושה הזאת יכולה לספוג. כנראה שזה אופיין של אדמות קדושות. בכל מקרה, החלטתי שאני אמשיך לכתוב מתכונים, כי גם בימים שכאלה צריך לאכול. היום תקבלו מתכונים שלא ידעתי שאעשה, ממש עד לרגע האחרון, אבל דבר אחד ידעתי בוודאות: שאני לא רוצה בשר".
לא ניתן להאשים אותנו הטבעונים בפרגון יתר לחיים כהן; ההתעסקות התמידים שלו היא ב"מוצרים" מן החי, ללא בחילה (תרתי משמע) באף אחד מן האמצעים העומדים לרשותו. כהן לא מדבר כאן על צער בעלי החיים, וזה בטוח אינו המניע הישיר להתבטאותיות אלה. אבל דווקא בגלל העובדה שמדובר באדם שמתענג ואף מתפרנס מבשר מעונים, ניתן להסיק באופן ברור כי גם אם מדובר רק בתת מודע, בשר מתקשר אצל כולנו בסופו של דבר למקום אלים.
בני אדם בכל העולם צורכים בשר ועל ידי כך מכניסים לגופם אלימות נוראית בה הם לא מוכנים להודות. זהו גם המקרה של חיים כהן, שכעת המוח האחורי שלו מאותת לו כי ההוויה זועקת שזהו "לא הזמן לבשר". האמת היא שאין זמן נכון לבשר, אין זמן נכון לשפיכות דמים, אין זמן נכון להכאיב למישהו לצורך הנאה ותו לא. רובנו מבינים את זה עמוק בפנים, אנחנו רק צריכים לתת להבנה הזו את המקום הראוי לה - וליישמה.
הייתי השבוע בחנות טבע. כשהמוכר ציין בפני מישהי כי המוצר שהיא מחזיקה בידיה הוא טבעוני, היא מיד הניחה אותו והצהירה: "לא, אצלי לא אוכלים טבעוני". הסתכלתי עליה בחוסר הבנה מוחלט - הרי מרבית האוכל שאנחנו אוכלים הוא טבעוני, ומה יכול להיות כל כך מרתיע בצמחים עבור מישהי שכנראה צורכת הפרשות מעטינים צואים, מתחת של תרנגולות ומגופות רקובות?
אם תשימו מול מישהו צלחת נקניקיות טבעוניות ליד צלחת נקניקיות "רגילות", סביר להניח שהוא ייהנה מהטבעוניות ואולי אפילו לא ישים לב להבדל. אבל אם תאמרו לו לפני כן כי בצלחת אחת מדובר בנקניקיות מחלבון אפונה ובשנייה משאריות שחיטה, אוזניים, זנבות וחלקים אחרים של בעלי חיים, סביר להניח שהוא יבחר באחרונות - שכן כל מה שמגיע מחיות מתויג מיד כסמל סטטוס של משהו עיקרי ושלם, ללא חיקויים או תחליפים.
האמת היא שנקניקיה, המבורגר, חביתה ופיצה הם שמות של מאכלים שניתן לבחור הן בגרסה הצמחית והן בגרסת מרכיבים מחיות. אז אמנם מבחינת הטעם אפשר להתווכח לנצח, אבל מבחינה בריאותית, מוסרית ואקולוגית, הצמחית הרבה פחות מזיקה.
בסופו של דבר, מי שאכפת לו מדברים אחרים מלבד סיפוק הגרגרנות של עצמו ייצא למסע של טעמים חדשים וחומרי גלם אחרים בכדי לגלות אילו מאכלים הינם 100 אחוז צמחיים וטעימים לו - כדי שלא יצטרך יותר לקחת חלק בזוועות שעושים לבעלי החיים ולעולם. ואם "אוהב אוכל" כחיים כהן יכול, כולם יכולים.