לפני שתים עשרה שנה התחלתי להתנדב במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. באחד המפגשים הראשונים בקורס ההכשרה למתנדבות הקו החם של מרכז הסיוע, דיברנו על הגשת תלונה כנגד התוקף. "אם מתקשרת אליכן אישה, נערה, ומספרת לכן על תקיפה מינית שעברה, האם תציעו לה להגיש תלונה במשטרה?", שאלה המנחה. מה זאת אומרת, ברור שכן, גאו הרוחות בין משתתפות הקורס. עצם הצגת השאלה נשמעה לנו מוזרה, לא לעניין: מישהי נפגעה, מישהו פגע. שתתלונן נגדו. ככה היא תרוויח צדק ועל הדרך גם תמנע מנשים אחרות להיפגע.
מהר מאוד למדנו את האמת המרה: במציאות חיינו אין לאף אחד או אחת מאיתנו את הזכות לעודד ולדחוף מישהי להתלונן על מי שפגע בה מינית. למה? כי במקרים רבים יתברר לה תוך כדי ולאחר הגשת התלונה, שהפגיעה שעברה מידי התוקף הייתה רק הסיפתח למסכת ייסורים שאחריתה מי יישורנו.
זה יתחיל במשטרה, שם היא תידרש למסור את גרסתה ולחזור שוב ושוב על הפרטים האינטימיים והגראפיים ביותר של הפגיעה שעברה. זה ימשיך בבית המשפט, שם תעבור חקירות נגדיות קשות מנשוא על ידי עורכי דין שיעשו הכל, אבל הכל, על מנת לקעקע את אמינותה מן היסוד. הם יגררו את שמה הטוב ברפש, יציגו אותה כמופקרת, זולה, חסרת אחריות, שקרנית, גרידית, נקמנית. וכל זה עוד לפני מתן פסק הדין, שגם אם יסתיים בהרשעה יגרור בעקבותיו לא פעם ענישה מגוחכת, מאסר על תנאי, עבודות שירות, פיצוי כספי עלוב.
כמובן שאם היא מחליטה להגיש תלונה בכל זאת, תוך הבנת המסע הקשה שניצב בפניה, נעשה הכל על מנת לתמוך בה ולתת לה את כל הסיוע שלאל ידינו. אבל לא הרגשתי שמותר לי להמליץ בפני אף אחת על התענוג המפוקפק הזה, בוודאי כשאינני יודעת עד כמה היא מוקפת בדורשי טובתה, האם סביבתה הקרובה תומכת בה, מה המבנה הנפשי שלה, עד כמה ההתמודדות עם הפגיעה והטראומה שבעקבותיה מתישה אותה וסוחטת ממנה כל טיפת אנרגיה וכוח.
המתלוננות הושמצו והוכפשו עד עפר
הקשיים שתיארתי כאן מייסרים דיים כשמדובר במצב רגיל, בתוקף אנונימי. ומה במקרה של תוקף שהוא במקרה גם נשיא מדינה מכהן? המתלוננות נגדו עברו מסכת גיהינומית במיוחד: הן הושמצו והוכפשו עד עפר על ידי אנשי הנשיא, מקורבים רבי כוח ונטולי חמלה. עורכי הדין המפורסמים במדינה נשכרו בכסף רב ולא חסכו במאמצים על מנת להוכיח שמדובר בקנוניה של נשים נוקמות ונוטרות. הן נאלצו להפסיק להתפרנס למשך תקופה ארוכה, כי מי בכלל יכולה לעבוד כשמשפט ארוך ומתוקשר שואב ממנה את כל כוחותיה ומרצה, מכריח אותה להילחם על שאריות שמה הטוב?
אילו אחת מהנשים שהתלוננו הייתה קרובת משפחה שלי, חברה שלי, מכרה שלי, האם הייתי ממליצה לה לעבור את כל זה? בכלל לא בטוח.
אז היום הוא נכנס לכלא. בניגוד למה שניתן לצפות, אין בי שמחה לאיד. מדובר ביום עצוב לתוקף ולמשפחתו, בוודאי, אבל תהיו בטוחים שגם עבור הנשים שנפגעו לא מדובר ביום שמח במיוחד. אבל כן מדובר בסוג של סגירת מעגל, בתחושה שהצדק נעשה. רק עכשיו, אולי, יוכלו הגיבורות האלמוניות האלו להתחיל להתפנות לשיקום נפשי ורגשי ולעבד את הטראומה שעברו. אם תרצו, זה הצדק הפואטי האמיתי שקורה היום: הוא הולך לכלא והן יכולות, אחרי שנים, להתחיל להשתחרר מהכלא שלהן.