בחג פורים, לפני עשרים שנה, בעודי מכהן כראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, בעוד אנו במו"מ עם הפלסטינים (הסכם עזה-יריחו) פרץ ברוך גולדשטיין אל מערת המכפלה וטבח במתפללים ללא הבחנה. אני זוכר את התדהמה בקרב אנשי הצבא בצד הישראלי ואת הפאניקה ברחוב הערבי. נוכח האירוע הקשה ותגובות, "חג פורים שמח יהודים" של חלק מראשי היישוב היהודי בחברון, היה ברור לנו שחייבת להיות תגובה ממלכתית ממשלתית הולמת וברורה.
ואכן, ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז”ל, התכוון באותו הלילה להוריד את תל רומידה – השכונה היהודית שיושבת בלב שכונה פלסטינית, אבל כבר בבוקר המחרת הוא חזר בו משיקולים שונים. בין אם מלחצים פוליטיים ובין אם רצה להימנע מיצירת תקדים של הסרת התנחלות בעיצומו של המשא ומתן.
תל רומידה נשארה וההתיישבות היהודית בלב חברון אף התרחבה עם השנים תוך הטלת מגבלות חמורות על תנועת פלסטינים. יתר על כן, ננקטו באותה עת פעולות נוספות שהוסיפו לגיטימציה להקצנה הלאומנית-ניתן ההיתר לקבור את גולדשטיין בקריית ארבע ובכך להפוך את קברו למוקד עלייה לרגל. לאחר מכן, גם כהנא זכה להכרה ממסדית כשהוקמה כיכר על שמו.
שתיקה רועמת
אלו אבני דרך חשובים, שקרו חרף עמדתם הפוליטית של מקבלי ההחלטות באותה עת, שברגע האמת נסוגו בין אם מפחד או בין אם מלחץ פוליטי.
אותו דפוס מגונה, המלווה בשתיקה רועמת מצד הרבנים ומועצת יש"ע, הוא ללא ספק, מה שהכשיר את הקרקע לפעילות עבריינית מסודרת, שרק על פני השטח נראית אנרכיסטית וספונטנית. כיום, תאי תג מחיר זוהי רשת מאורגנת היטב שמטרתה אחת - לאיים על השלטון הריבוני במדינת ישראל מפני פגיעה כלשהי במפעל ההתנחלויות. אלו דומים באופן פעולתם ובמבנה הארגוני לארגונים טרוריסטים מבוזרים המצליחים להסוות את מפקדותיהם ואת שיתוף הפעולה ביניהם.
הדפוס זכה לא רק לעצימת עין מטרידה מצד מקבלי ההחלטות, אלא גם לעצימת עין מצד המחוקק. פעולות תג מחיר לא מוגדרות כפעולות טרור ומבצעיהם אינם מוגדרים כהתארגנות טרוריסטית מה שהיה מאפשר לשב"כ, לצה"ל ולמשטרה להפעיל אמצעים ושיטות אכיפה וחקירה שהגדרה זו מאפשרת. בהעדר הגדרה זו, החוק הפלילי, אשר חל על יהודים בשטחי יהודה ושומרון, לא מרתיע את הפורעים, ואלו מיומנים לעקוף אותו בפרצותיו, כאחרון אנשי העולם התחתון. התוצאה היא – הרוב המוחץ של פעילי תג מחיר יוצאים ללא פגע מהפעילות האלימה ורק לעתים רחוקות מובאים לדין.
מאז טבח ברוך גולדשטיין, בוחר היישוב היהודי בחברון להבליט את חגיגות פורים ביתר שאת. תהלוכת העדלאידע עוברת באופן מסורתי במערת המכפלה, בעיר העתיקה של חברון ואף לנגד בתיהם של הנרצחים. לכולם ברור מה המסר שמשדרת החגיגה לתושבי חברון אך לא פחות מכך לממשלת ישראל ולממונים על שלטון החוק.
עשרים שנה אחרי אותו פורים אומלל, צריכה המדינה להפוך את הפור. המדינה חייבת להגיע להכרה כי היא איבדה את השליטה בשטח והיא לא הריבון הבלעדי. לא בגלל הפלסטינים, אלא בגלל פורעי חוק יהודים שלקחו את השררה לידיים תוך זלזול מוחלט בחיילי צה"ל ומקבלי ההחלטות. זה הזמן לדרוש חזרה את המונופול על אמצעי האלימות – הבסיס לכל סדר חברתי בחברה אנושית מתקדמת.
תא"ל (מיל') גדי זהר הוא יו"ר המועצה לשלום ולביטחון ולשעבר ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון