לנבחרי הציבור שלום רב,
בעוד כמה ימים, אחרי שנצליח להתגבר על השריפה הזו בעזרת חסדי מדינות העולם, ביניהן תורכיה ואזרבייג'אן, לאט-לאט יתברר גודל האסון. כולנו נחזה במחיר היקר כל כך של אובדן הטבע שעוד נותר לנו במדינה, בכלי התקשורת ידברו על האובדן הקשה של המשפחות, על הכמות העצומה של בעלי החיים שנכחדו, על העלות הגבוהה של האסון למשק הישראלי ועל אוזלת היד של הכבאים. הם ידברו על המחדל ועל הרשלנות שבתפקודכם, יראו לנו שהכתובת היתה על הקיר ושמישהו התריע כבר מזמן אבל אף אחד לא שמע לו.
כבר שלושה ימים שאני יושב חסר אונים מול הטלויזיה ורואה את האסון הקשה הזה מתרחש כנגד עיניי. אני רואה פצועים, הרוגים ומשפחות שאיבדו את יקיריהם, אני רואה הרבה בתים שנשרפו, המון אנשים ומשפחות שאיבדו את כל מה שהיה להם ונותרו ללא קורת גג, ללא אלבומי תמונות, ללא בגדים וללא חפצים שאספו כל חייהם. אני רואה אתכם מצטלמים בחברת כבאים ואנשי הצלה אמיצים, מדברים יפה ומנהלים את המשבר הזה במקצועיות. האמת שזה מצטלם כל כך טוב שכמעט ושכחתי שאתם נושאים באחריות למחדל התקציבי הזה. כמעט ושכחתי שאתם נושאים באחריות לכך שאין כבאיות, אין חומר מעכב בעירה, אין מטוסי כיבוי ואין כוח אדם. שאתם האחראים לכך שלמדינה שלנו לא היתה את היכולת לכבות את השריפה ולמנוע את האסון הגדול הזה.
נו, אז תקום ועדת חקירה
לא צריך להיות נביא כדי לחזות שאחרי שהכל יגמר אתם בטח תקימו ועדת חקירה, כזו שלא תיישמו את המלצותיה ובטוח שלא תסיקו מסקנות אישיות בעקבותיה. כנראה שגם תפילו את האשמה על ממשלות קודמות ועל כל מי שתוכלו, מלבד על עצמכם.
במדינה מתוקנת, נבחרי הציבור הממונים על תחום הכיבוי וההצלה היו מקבלים על עצמם ובצדק את האחריות למחדל המחפיר הזה ומפנים את מקומם בבושת פנים. המחשבה על הכישלון שבתפקודם ועל הנזק שנגרם למדינה, לא הייתה מאפשרת להם להוציא את פרצופם מהבית. אצלנו כנראה שזה לא יקרה. אצלנו כנראה שעד שיוגשו מסקנות הועדה, וככל הנראה גם לאחר מכן, אתם תמשיכו לישון טוב בלילות בדירות הפאר שלכם, לנסוע במכוניות שרד, להרוויח משכורות גבוהות ולנהל אורח חיים ראוותני.
עדיין מושחתים, עדיין נמאסתם
"מושחתים נמאסתם", צעק פעם מישהו, ונדמה שהצעקה הזו רלוונטית היום יותר מתמיד. התחושה היא שפעם הובלתם חזון, שקמתם בבוקר בידיעה שאתם עובדים עבורנו הציבור, התנהלתם וחייתם בצניעות והקדשתם את חייכם ליצירת חברה טובה יותר, מדינה טובה יותר ועתיד טוב יותר. היום אתם סתם יושבים שם, שבעים ועייפים, דואגים יותר לאינטרסים שלכם, לכיסא, למעמד ולתנאים. אתם נראים כל כך רגועים כי אתם יודעים שהמציאות כאן התהפכה על פיה ושהיום אנחנו עובדים בשבילם. הרי ברור לכם שבסופו של דבר הנזק הזה יגולגל על כתפינו, הציבור העובד, המשלם את המיסים ואת המשכורות שלכם.
מדינת ישראל צריכה מנהיגים רציניים ומקצועיים. כאלה שמתייחסים לעבודתם ברצינות ולא תופסים אותה כתחביב. אנשים שראויים לקבל את ההחלטות הנכונות ולהנהיג אותנו, האזרחים, החיילים והכבאים. מנהיגים שראויים לסיפורי הגבורה, להישגים הבינלאומיים בכל תחום אפשרי, לאנשים ולמוחות שקיימים בתוכנו ועומדים מאחורי ההצלחות הגדולות בעולם. תחשבו מה יכול היה להיות כאן אם הייתם כולכם אורזים את העניבות הדהויות שלכם והולכים הביתה ואת מקומכם היו תופסים אנשים צעירים, מוכשרים וישרים, חדורי מוטיבציה ותחושת שליחות לעשות את הכי טוב שאפשר. אולי היינו מרגישים סוף סוף יותר כמו מדינה מתוקנת, כמו מעצמה מדעית, גרעינית, טכנולוגית, כמי שאנחנו באמת, ופחות כמו אותו בסיס בגבעת חלפון שאינה עונה.