גברים מבוגרים בעמדות בכירות – מנהל קבוצת כדורגל וקצין בכיר ביחידה מסווגת - מלח הארץ, נערי הפוסטר של הגבריות הישראלית המצ'ואיסיטית בשילוב מושלם של כדורגל וצבא, חשודים בביצוע עבירות מין בנערים. הכותרות לא מרחמות "פרשת הפדופילים" במהדורת חדשות אחת ו"אדם מסוכן, נקודה" באתר אחר. גם הטוקבקים (בניגוד לרוח הימים) מאד מאוחדים בדעותיהם. הנאשמים הם חלאת המין האנושי, טינופת, לא מגיע להם להתהלך בין בני תרבות. כל זאת בעוד הפרשה מתבררת בין כותלי בית המשפט והנאשמים טרם הואשמו פורמלית.
שוב, כמו בכל מקרה של פגיעות מיניות, יש כאן מקרה של מילה מול מילה. אבל הפעם, בשונה ממרבית הפרשיות להן אנחנו נחשפים, הנפגעים הם נפגעים ולא נפגעות. הפעם, אף אחד מהמגיבים בטוקבקים לא מעלה את השאלות הרות הגורל – איפה ההורים של הנערים? איך הם חינכו אותם? מה לבשו הנערים? ואולי בכלל זה הם שרצו את זה ופיתו את התוקפים?
קטינות או פדופילים?
מדוע זכתה פרשת אייל גולן (עוד בשלב החקירה) לכינוי "פרשת הקטינות" ואילו פרשה זו מכונה "פרשת הפדופילים"? מה ההבדל בין פגיעה בנער לפגיעה בנערה? כנראה שהזעזוע האמיתי שלנו לא נובע מהאופי התוקפני וההרסני של התוקפים אלא (כביכול) מהעדפותיהם המיניות. ניצול ותקיפה מינית אינם אקטים הנובעים מחרמנות בלתי ניתנת לשליטה. אנסים לא אונסים כדי להגיע לפורקן מיני. אונס הוא פשע של תוקפנות ושליטה. אך עדיין קשה לנו לקבל בנים כנפגעי תקיפות מיניות.
הומוסקסואליות מאיימת יותר מאונס. אנחנו כבר כל כך רגילים לחוסר השיוויון ולתוקפנות כלפי נשים, זה טבוע בנו כחברה. אבל כשמקלקלים לנו את הבנים הרכים והזכים, זה מערער לנו את הסדר המוכר והטוב. כיצד יוכלו אותם בנים נפגעים לתפקד כגברים "תקינים" בחברה מליטריסטית ומצ'ואיסטית כשלנו?
דמיינו לכם שבמקום קטינים, הייתה בפרשה הזאת קטינות. אתם באמת מאמינים שהכותרת "מנהל קבוצת כדורגל חשוד שליטף ילדות בנות 17" הייתה מגיעה לכותרות הראשיות של כל אתרי האינטרנט? מישהו מאמין שהטוקבקים היו קוראים לסרס אותו? ברור שלא, כי כחברה אנחנו מורגלים לכך שזה בסדר שגבר מבוגר יימשך לילדה בת 17, זה טבעי, אבל שגבר מבוגר יימשך לילד בן 17? גוועלד! זה לא רק מופע של צביעות, זה גם הומופובי, שוביניסטי ומיושן עד כאב.