בס"ד
מול המילים הכול כך צודקות 'שוויון בנטל', גם אני, בחור ישיבה, נאלם דום.
אני נשאר בלי מילים מולך אחי, חייל מסור שבמקום ליהנות מהמדינה היפה, אתה מוסר את נפשך עליה, ועלייך אימא שבמקום ליהנות עם הבן בבית את יושבת שם ומתגעגעת אליו.
גם אני רוצה לעמוד לצד החייל במוצב בודד בכפור מוות עטוף בחרמונית בשלוש לפנות בוקר, ולא בחדר החם שלי בישיבה. נשבר לי מזה שהוא קופא מקור ושעמום וחושב על בני גילו החרדים שישנים להם לילה מסודר עם חימום בחדר.
אני לא יכול יותר לנסוע באוטובוס ולשמוע שוב ספסל מאחורי איזה אישה לוחשת בקול לזאת שלידה "תראי הנה עוד חרדי שיש לו זמן לטייל, הבן שלי עכשיו נקרע בטירונות בצפון".
זהו זה, קשה לי. השטחיות ניצחה אותנו, זה מה שאנחנו כולנו שומעים. חילונים הם הנושאים בנטל, חרדים לא נושאים בנטל. לחילונים אכפת מהאחר, לחרדים ממש לא אכפת, ואין להם ערבות למה שקורה סביבם ולא מעניינת אותם המדינה והנטל שלה.
אולי בגלל זה החרדים, לא הם, ייסדו את זק"א, יד שרה, עזר מציון ועוד מאות ארגונים שקבעו רף גבוה במדינה של נשיאה בנטל. מעל 500 סוגי גמ"חים שפתוחים 24 שעות ניתן למצוא בדפי זהב בהרצליה אבל לא בבני ברק, כי החרדים באמת כ"כ פנאטים שהערך העליון של לשאת בנטל לא קיים אצלם בכלל. אחוזי המתנדבים בכוחות ההצלה הכי גבוה בציבור החרדי? זה סתם לסירנה, הם אף פעם באמת לא מגיעים לתת עזרה ראשונה, וגם הרב אלימלך פירר הוא בכלל חילוני.
אז זהו שלא, הרי אתם יודעים ששם המשחק כאן הוא לא באמת ערך הנשיאה בנטל, אלא משהו אחר, וכל הסיסמה של "שוויון בנטל' היא סך הכל עוד סיבוב מוצלח של פופוליסטיות במיטבה.
אז למה באמת שאני לא אתגייס לעזור בנטל לחייל שם במוצב, ולהפסיק להרגיש כל כך רע ליד אימא שלך? על ההבדלים ביומיום בינינו, אני מודה, לא אספק שום תשובה - רק אומר לך שני דברים, שאמנם לא ישנו לך בהרגשה, אבל לפחות בחשיבה.
ראשית, אני וחבריי תמיד מתפללים עליך וחושבים על המציאות שכתבתי לך. שנית, גם לשבת ולהגות בתורה אפילו שזה לא בקור בשלוש לפנות בוקר תחת סיכון האויב, זה קשה ומחייב, בוא תנסה ותראה באיזה מסדר ופקודות התורה מחייבת לחיות, ותבין שהנשיאה בנטל קיימת, ואני מאמין באמת שכשאני לומד תורה אני נושא בנטל לחלוטין, גם בשמירה על המדינה.
בעתיד כבר יהיה צבא חרדי
בינינו, גם אתה יודע שביחידה שלך ובכל הצבא בכלל לפעמים אפשר לשלוח כל מיני "מיותרים" הביתה מוקדם, ומשאירים אותם עד סוף היום וגם עד סוף השירות. למה? כי כל אחד מבין שאם תהיה מציאות שבה רק מי שהוא סופר קרבי או גאון מחשבים או לפחות עם ראש ארגוני טוב יישאר בצבא, אוטומטית הערך העליון של "גיוס לכל" מרוקן מתוכנו.
אותו דבר גם קיים בצד השני. חמשת האחוזים שסתם יושבים בישיבה ואין להם סיכוי להצטרף להחזקת העולם בשקידה בתורה, חייבים להתגייס – אבל אם הרבנים יחייבו חלק מאיתנו להתגייס בעצם ירוקנו לחלוטין את זכות קיומנו במדינה.
אני עדיין חלק מהרוב במדינה שמאמין בתנ"ך, והרי שם כתוב שכל קיום הארץ תלוי בקיום התורה - "כי הם חיינו ובהם נהגה יומם ולילה". אז אם כולם ירצו ללמוד, מי ישמור על הדרום מחמאס ועל כולנו מאחמדינג'אד?
ברגע שחצי אומה תלמד תורה, יהיה כבר צבא חרדי, הישיבות יעברו לבסיסי צה"ל - וכפי שההיסטוריה הוכיחה, ככל שיותר יהודים ילמדו בתורה, יהיו פחות סיבות לדאגות, ואז בכלל לא נצטרך גיוס המוני לצה"ל, כי השלום והביטחון כבר יהיו כאן.